זו הנקודה
השירים הטובים של סאב טובים לא בגלל המסר או העדר מסר, וכך גם אצל בויאקה. ואם נבחר את המוזיקה שאנחנו אוהבים לפי המסר שלה, אז לפני הכל נתעלם מחלק גדול מהמוזיקה שבה אין כל מסר. למשל אין הרבה יצירות אינסטרומנטליות עם מסר, ועדיין מוצרט נחשב גאון - למה? אל תחפשו מה שאין כשאין, כי תתאכזבו סתם. תתתיחסו ליש, ותתחילו משם. אחרי שכל זה נאמר, אני חייב לחזור ולציין שבעיני סאב עשה דבר גדול כשהוציא החוצה אמירות חברתיות בראפ שלו, ומעורפלות ככל שהיו הן עדיין יותר בולטות מכל דבר אחר שנעשה בראפ אצלנו עד שהוא יצא. לא כל דבר בהיפהופ צריך להישמע כמו סאב כדי להיות טוב. למשל, איך שיצא הדיסק של סאב ראינו פתאום (וזה קורה עד היום) הרבה צעירים משתמשים בחיקויים של החרוזים שלו ושל משפטי מפתח משירים שלו, בעקר חי מיום ליום. עכשיו כשיצא בויאקה, פתאום רואים כל מיני שירי מסיבות (גם כאן בפורום). אז יופי, אז לראשונים יש מסר, אולי, ולאחרונים אין, או שיש, אבל בכל מקרה אם אין או יש לא הופך אותם עדיין לטובים!! זה שמישהו כתב שורה, כאן ולא מזמן, על מורה ש"רבה עם שרת וצורחת בלאט", זה בדיוק מדגים את הטענה שלי. מי שמעדיף את סאב זו זכותו ועניין של טעם אישי, ומי שמעדיף את בויאקה גם כן. אני למשל למרות שכל המעורבים חברים שלי לא יכול להחליט חד משמעית מה יותר טוב כי פשוט מדובר בשני מוצרים שונים, אבל באופן כללי כבר אמרתי בעבר ואני לא חוזר בי, סאב הוא התקווה הגדולה של ההיפהופ בארץ לטעמי, והוא כראפר יחיד עושה דברים שלא עשו לפניו וממשיך לחדש. הוא מהמר, מתנסה ויוצר בחומרים שהכי קרובים להיפהופ "אמיתי". זה לא עושה אותו לקדוש ואת כל מה שהוא עושה לטוב, אבל זה נותן לו מעמד מיוחד. מאוד יתכן ש"בויאקה" יעשו פריצה יותר חדה לתוך המיינסטרים הישראלי, עם מוצר מלוטש ונעים לאוזן המקומית הרבה יותר מ"האור מציון", אבל סאב הוא זה שהופך למודל חיקוי אצל הצעירים, וסאב הוא זה שמביא את האימאג´ ואת האימאג´יניישן של הראפ מעבר לים, ושם אותו כאן, וממש על המפה.
