מדריך קצר לצילום לרוכבי אופניים
חלק ראשון. ***הפילוסופיה - האם זה שווה? לפני שאת\ה מתענה וגורר מצלמה לרכיבה\טיול אופניים, נסה רגע לחשוב בהיגיון, בשביל מה את\ה צריך את זה? *עובדה: כל תמונה "עולה" לפחות שתי דקות. לעצור, להוציא המצלמה, לצלם, להכניס המצלמה ולעלות על האופניים- מינימום שתי דקות. ואז, או שאתה כבר משתרך מאחור לבד, או שאתה מבלה עוד 2-3 דקות בדהירה פראית אחרי החברה, עד התמונה הבאה. 10 תמונות = פיגור של 20 דקות, או שכל הרכיבה הופכת לאינטרבלים של רדיפה אחרי הרכבת. אמנם כל אחד ירצה אח"כ להראות ת'תמונה שלו למשפחה שנזנחה בבית, אבל אף אחד לא יחכה לך. הרכבת תמשיך לדהור בלעדיך. שווה לך? (על האפשרות לצלם רק כשכולם מתקבצים לפני, או במשך- אפרט בחלק השני). *אז למה בכלל לצלם? מכיוון שבתוך זמן קצר, שנה (אולי), או חמש שנים (בטוח), יישאר לך בראש "סלט" מכל הטיולים, ולא תזכור איפה היית ומה עשית, ואת כל הרגעים והמראות הנהדרים שחווית בטיולים הללו. בעוד חמש שנים, הזיכרונות היחידים שיישארו לך מהטיול הן התמונות. ***החומרה *כלל אצבע: קנה את המצלמה הכי קטנה פשוטה וזולה שהאגו מרשה לך לקנות. ככל שהמצלמה גדולה/כבדה/מקצועית/יקרה יותר, כך גם גדלים הסיכויים שהיא תישאר בכספת סגורה ומוגנת. אף אחד לא משוגע לסחוב על גבו בטיול אופניים מצלמה במשקל שני ק"ג ו- 20,000 ש"ח. וגם כאשר תגיע היומולדת של ציפציף, ותוציא סוףכלסוף את המצלמה המפוארת והמשוכללת מהכספת על מנת לצלם, תגלה להפתעתך שאינך זוכר איך מפעילים את כל שפע האפשרויות, התמונות יצאו פושרות או אפילו בלתי ניתנות לעיכול והמצלמה תחזור בבושת פנים לארון. ולכן: קנה את המצלמה הכי קטנה פשוטה וזולה שהאגו מרשה לך לקנות. כך יש סיכוי שתיקח אותה איתך לכל טיול, לכל מקום ,תצלם עד שתלמד מה היא מסוגלת לעשות ומה אתה מסוגל לעשות, ואם יש לך מזל, גם האחרים יתרגלו לעצור ולחכות, כי בסופו של יום גם להם תהיה תמונה למזכרת. (אגב: יש מצלמות זעירות ומתוחכמות שאפשר לסחוב אותן בכיס מבלי להרגיש כלל.) וגם אם החלטת שצילום זה לא בשבילך, המכה לכיס ולאגו לא תהיה כ"כ קשה. *כלל אצבע: אם אתה מתלבט בין זום (עדשה טלסקופית) של 45-300 לבין זום 28-90, לך על הזום היותר קטן עם העדשה רחבת הזווית. אמנם הזום הארוך הרבה יותר מפתה ו"גברי" , (מה לעשות, הוא באמת ארוך יותר....) אך המצלמה עם הזום הקצר תהיה קטנה וקלה יותר והזווית הרחבה הרבה יותר שימושית. החלטת, קנית, ואתה מסתכן ולוקח את המצלמה לטיול. ***איך סוחבים את זה? שתי בעיות מנוגדות: הגנה ונגישות. מצלמה בתיק גב או בנרתיק אוכף אמנם מוגנת מקסימום מפני נפילה, אבק, גשם וזיעה, אך היא לא תצלם. כל תמונה "עולה" חמש דקות ולכן, המצלמה תישאר רוב הזמן בתיק. המקום הנכון למצלמה שמצלמת הוא על הכידון או עדיף, על החזה. *על הכידון: תיק כלשהו שקשור לקידמת הכידון. הנרתיק צריך להיות מספיק עמוק, כך שהמצלמה לא תיזל החוצה עם כל קפיצה של האופניים, התיק גם ניתן לפתיחה וסגירה בקלות. המצלמה מצוידת ברצועה רחבה, ומספיק ארוכה ע"מ שתבלוט החוצה מהתיק. כאשר רוצים לצלם- עוצרים, שולפים את המצלמה כשהיד בתוך הרצועה ואוחזת בה (לא במצלמה!), מכוונים, יורים תמונה או שתיים, מחזירים לנרתיק ודוהרים הלאה. כולו שתי דקות מקסימום. *על החזה: המצלמה נמצאת בתוך תיק ייעודי בגודל מתאים שתלוי על החזה, אך גם המצלמה עצמה תלויה על הצוואר עם רצועה רחבה. לתיק יש אפשרות סגירה עם רוכסן (אם כי בזמן רכיבה-עדיף להשאירו פתוח) וכן שתי לולאות תליה, והוא מוחזק במקומו ע"י שתי רצועות או חגורות שמחוברות ללולאות התליה. רצועה אחת עליונה, שעוברת באלכסון מעל כתף ימין ומתחת לבית שחי שמאל, מחזיקה את הנרתיק והמצלמה שלא יפלו למטה רצועה שנייה, אופקית, מקיפה את המותניים, ומחזיקה את הנרתיק שלא יטלטל קדימה\אחורה בזמן שאני רוכן קדימה על הכידון, וכן מחזיקה אותו שלא יתנדנד ויברח ימינה ושמאלה. רצועת המצלמה חייבת להיות על הצוואר, בכדי למנוע שהמצלמה לא תחליק מהיד כאשר שולפים אותה מהנרתיק בחיפזון ותיפול ותתנפץ. נרתיקים כאלו, בטווחי מחיר שונים, ניתן למצוא בכל חנויות הצילום ולמטייל. *פתרון אפשרי נוסף: לתלות את המצלמה על הגב. פחות מומלץ. המצלמה, עקב משקלה, נוטה להתחלק תוך זמן קצר קדימה והיא מתנדנדת ונחבטת בבטן ובכידון, וכמובן שהיא חשופה ופגיעה יותר. *האפשרות הכי פשוטה: המצלמה תלויה על הצוואר ומוכנסת בתוך החולצה. מומלץ רק כשאין פתרון אחר, היות והמצלמה חשופה לחום הגוף ולזיעה, והיא עלולה לקפוץ החוצה ולהיחבט בכידון. *בשום פנים לא לצלם תוך כדי רכיבה! זה מתכון בטוח לתאונה! *ועוד כלל אצבע חשוב: המקום של המצלמה הוא עליך או בתיק. לעולם לעולם אל תניח את המצלמה "רק לרגע" על האוכף או על גג המכונית או על אבן כלשהי. כל אחד מאלו יסתיים קרוב לודאי במפח נפש ובאין מצלמה. חלק ב': מה ואיך לצלם, בקרוב. עודד בן חיים
חלק ראשון. ***הפילוסופיה - האם זה שווה? לפני שאת\ה מתענה וגורר מצלמה לרכיבה\טיול אופניים, נסה רגע לחשוב בהיגיון, בשביל מה את\ה צריך את זה? *עובדה: כל תמונה "עולה" לפחות שתי דקות. לעצור, להוציא המצלמה, לצלם, להכניס המצלמה ולעלות על האופניים- מינימום שתי דקות. ואז, או שאתה כבר משתרך מאחור לבד, או שאתה מבלה עוד 2-3 דקות בדהירה פראית אחרי החברה, עד התמונה הבאה. 10 תמונות = פיגור של 20 דקות, או שכל הרכיבה הופכת לאינטרבלים של רדיפה אחרי הרכבת. אמנם כל אחד ירצה אח"כ להראות ת'תמונה שלו למשפחה שנזנחה בבית, אבל אף אחד לא יחכה לך. הרכבת תמשיך לדהור בלעדיך. שווה לך? (על האפשרות לצלם רק כשכולם מתקבצים לפני, או במשך- אפרט בחלק השני). *אז למה בכלל לצלם? מכיוון שבתוך זמן קצר, שנה (אולי), או חמש שנים (בטוח), יישאר לך בראש "סלט" מכל הטיולים, ולא תזכור איפה היית ומה עשית, ואת כל הרגעים והמראות הנהדרים שחווית בטיולים הללו. בעוד חמש שנים, הזיכרונות היחידים שיישארו לך מהטיול הן התמונות. ***החומרה *כלל אצבע: קנה את המצלמה הכי קטנה פשוטה וזולה שהאגו מרשה לך לקנות. ככל שהמצלמה גדולה/כבדה/מקצועית/יקרה יותר, כך גם גדלים הסיכויים שהיא תישאר בכספת סגורה ומוגנת. אף אחד לא משוגע לסחוב על גבו בטיול אופניים מצלמה במשקל שני ק"ג ו- 20,000 ש"ח. וגם כאשר תגיע היומולדת של ציפציף, ותוציא סוףכלסוף את המצלמה המפוארת והמשוכללת מהכספת על מנת לצלם, תגלה להפתעתך שאינך זוכר איך מפעילים את כל שפע האפשרויות, התמונות יצאו פושרות או אפילו בלתי ניתנות לעיכול והמצלמה תחזור בבושת פנים לארון. ולכן: קנה את המצלמה הכי קטנה פשוטה וזולה שהאגו מרשה לך לקנות. כך יש סיכוי שתיקח אותה איתך לכל טיול, לכל מקום ,תצלם עד שתלמד מה היא מסוגלת לעשות ומה אתה מסוגל לעשות, ואם יש לך מזל, גם האחרים יתרגלו לעצור ולחכות, כי בסופו של יום גם להם תהיה תמונה למזכרת. (אגב: יש מצלמות זעירות ומתוחכמות שאפשר לסחוב אותן בכיס מבלי להרגיש כלל.) וגם אם החלטת שצילום זה לא בשבילך, המכה לכיס ולאגו לא תהיה כ"כ קשה. *כלל אצבע: אם אתה מתלבט בין זום (עדשה טלסקופית) של 45-300 לבין זום 28-90, לך על הזום היותר קטן עם העדשה רחבת הזווית. אמנם הזום הארוך הרבה יותר מפתה ו"גברי" , (מה לעשות, הוא באמת ארוך יותר....) אך המצלמה עם הזום הקצר תהיה קטנה וקלה יותר והזווית הרחבה הרבה יותר שימושית. החלטת, קנית, ואתה מסתכן ולוקח את המצלמה לטיול. ***איך סוחבים את זה? שתי בעיות מנוגדות: הגנה ונגישות. מצלמה בתיק גב או בנרתיק אוכף אמנם מוגנת מקסימום מפני נפילה, אבק, גשם וזיעה, אך היא לא תצלם. כל תמונה "עולה" חמש דקות ולכן, המצלמה תישאר רוב הזמן בתיק. המקום הנכון למצלמה שמצלמת הוא על הכידון או עדיף, על החזה. *על הכידון: תיק כלשהו שקשור לקידמת הכידון. הנרתיק צריך להיות מספיק עמוק, כך שהמצלמה לא תיזל החוצה עם כל קפיצה של האופניים, התיק גם ניתן לפתיחה וסגירה בקלות. המצלמה מצוידת ברצועה רחבה, ומספיק ארוכה ע"מ שתבלוט החוצה מהתיק. כאשר רוצים לצלם- עוצרים, שולפים את המצלמה כשהיד בתוך הרצועה ואוחזת בה (לא במצלמה!), מכוונים, יורים תמונה או שתיים, מחזירים לנרתיק ודוהרים הלאה. כולו שתי דקות מקסימום. *על החזה: המצלמה נמצאת בתוך תיק ייעודי בגודל מתאים שתלוי על החזה, אך גם המצלמה עצמה תלויה על הצוואר עם רצועה רחבה. לתיק יש אפשרות סגירה עם רוכסן (אם כי בזמן רכיבה-עדיף להשאירו פתוח) וכן שתי לולאות תליה, והוא מוחזק במקומו ע"י שתי רצועות או חגורות שמחוברות ללולאות התליה. רצועה אחת עליונה, שעוברת באלכסון מעל כתף ימין ומתחת לבית שחי שמאל, מחזיקה את הנרתיק והמצלמה שלא יפלו למטה רצועה שנייה, אופקית, מקיפה את המותניים, ומחזיקה את הנרתיק שלא יטלטל קדימה\אחורה בזמן שאני רוכן קדימה על הכידון, וכן מחזיקה אותו שלא יתנדנד ויברח ימינה ושמאלה. רצועת המצלמה חייבת להיות על הצוואר, בכדי למנוע שהמצלמה לא תחליק מהיד כאשר שולפים אותה מהנרתיק בחיפזון ותיפול ותתנפץ. נרתיקים כאלו, בטווחי מחיר שונים, ניתן למצוא בכל חנויות הצילום ולמטייל. *פתרון אפשרי נוסף: לתלות את המצלמה על הגב. פחות מומלץ. המצלמה, עקב משקלה, נוטה להתחלק תוך זמן קצר קדימה והיא מתנדנדת ונחבטת בבטן ובכידון, וכמובן שהיא חשופה ופגיעה יותר. *האפשרות הכי פשוטה: המצלמה תלויה על הצוואר ומוכנסת בתוך החולצה. מומלץ רק כשאין פתרון אחר, היות והמצלמה חשופה לחום הגוף ולזיעה, והיא עלולה לקפוץ החוצה ולהיחבט בכידון. *בשום פנים לא לצלם תוך כדי רכיבה! זה מתכון בטוח לתאונה! *ועוד כלל אצבע חשוב: המקום של המצלמה הוא עליך או בתיק. לעולם לעולם אל תניח את המצלמה "רק לרגע" על האוכף או על גג המכונית או על אבן כלשהי. כל אחד מאלו יסתיים קרוב לודאי במפח נפש ובאין מצלמה. חלק ב': מה ואיך לצלם, בקרוב. עודד בן חיים