לדעתי אפשר
מדיטציה, זה בעצם, להשקיט את הקול המפטפט בראש. להכנס לשקט. מטרת התירגול היא ללמוד לרווח בין המחשבות, מה שהוא לא טריוויאלי, אבל בינינו, אף אחד לא יכול לעזור לך בזה. יש טכניקות שונות לצמצם את זרם המחשבה - טכניקות מיקוד (כמו להתבונן בנשימה, להתבונן במרווח שבין השפה העליונה לאף, להתבונן בנר בוער, וכו), טכניקות של מנטרות (למשל אום, שאני בטוחה שיש לו מליון פירושים, זה שאני יכולה להציע לך הוא האיורוודי - לכל צ'אקרה יש את התדר האנרגטי שלה והמילה "אום" מתאימה לתדר האנרגטי של הצ'אקרה הגבוהה ביותר, צ'אקרת הכתר), טכניקות של תנועה, כמו קונדליני אם אני לא טועה, ניראה לי שדרול אלוף בטכניקות כאלה, והבנתי שגם לאושו יש ספר טכניקות של מדיטציה שמכיל כל מניי אפשרויות. דמיון מודרך, שבו הטכניקה היא שמישהו מספר לך סיפור שהמוח ממש "חווה", דרך הדמיון, כאילו שאתה שם, ובזכות הקול המדבר המחשבה שקטה יותר וכמובן, טכניקות של שקט. פשוט לשבת בשקט. המטרה היא, לתת למחשבה להיות, ולשחרר אותה. המטרה היא להפחית, להאט את הרצף האסוציאטיבי של מחשבות שהוא כל כך טבעי לנו. למה, בעצם? כי המוח חושב מליוני מחשבות, שאנחנו בכלל לא מתפנים לתת עליהן את דעתינו. דרך האטת רצף המחשבות, אנחנו יכולים לחוות את הכאן והעכשיו בצורה מלאה. אז הנה הצעתי - שב לך בניחותא, במקום רגוע ונוח, עם נרות, מוסיקה רגועה שאתה אוהב, בלי טלפונים ובלי חברים ומשפחה, ותנסה לבחור לעצמך טכניקה, מאלה שהוזכרו כאן, מהרשימה של דרול וכו', ולתרגל אותה במשך עשר דקות. אל תכעס על מחשבות שבאות, כי זה בדיוק מה שיגרום לרצף של מחשבות - מה שמנסים להמנע ממנו. ככל שתתרגל יותר זמן, ה"קול המפטפט" ישתתק והרצף יואט. כל הקטע, לדעתי, זה שברגע שאתה מצליח להאט את הרצף, זה כבר הופך להיות מרגעי מדיטציה לדרך חיים, וזה שווה את המאמץ. על פי החווייה שלי, אין מה לשפוט התקדמות עד שעוברת חצי שנה של תרגולים לפחות. כי לוקח זמן להתקדם, במדיטציה כמו בכל דבר אחר... הצלחה!