מדוע צמח המשק?

[טשאפק]

מדוע צמח המשק?

לא פעם דנו כאן בשאלה מדוע עבר המשק ממשבר בשנת 2000 לצמיחה. אני טענתי שאין לבטל את משקלם של המצב הבטחוני ושל המצב הכלכלי העולמי, אך לא היתה לי הערכה ממשית כמה. באוגוסט 2007 התפרסם מחקר של מחלקת המחקר של בנק ישראל, שלפיו רק שליש אחד מן הצמיחה ניתן לייחס למדיניות המקרו-כלכלית ובכלל זה הפחתת המסים, ואילו שני שלישים מוסברים על ידי משתנים כמו הסחר העולמי והמצב הבטחוני, שלמדיניות הכלכלית אין השפעה עליהם. אוסיף לכך שאותו שליש של צמיחה שמקורו בריסון התקציבי גבה גם מחיר חברתי, בדמות פגיעה בשירותים שמספקת המדינה לאזרחיה.

 

[amiron3]

גם מומחים רבים טוענים כך.

 

[איתי פורמן]

המאמר קשה למדי

רפרפתי עליו, אבל אני מודה ומתוודה שההבנה הכלכלית שלי לא מספיק טובה שאני אהיה מסוגל להבין את כל מה שכתוב שם ברפרוף, אולי אם יהיה לי כוח וזמן אני אעבור עליו בצורה יסודית יותר. בכל מקרה, המאמר נראה רציני מאוד ואני משער שאני לא אמצא נקודות תורפה, גם אם אקדיש את הזמן הדרוש ע"מ ללמוד אותו ברצינות, כך שבנתיים אני אניח שמסקנות המחקר תקפות. על פי המאמר, משתנה המאקרו של "ניהול כלכלי" היה פונקציה של הגרעון בתקציב ושיעור המס כך שזה דיי מאושש את הטענות שלי בנושא זה, מכאן נגזר, דרך אגב, כי לו היו מבצעים, למשל, את מדיניות פרץ, שתסכים איתי שהיא דיי "הפוכה" למדיניות של ביבי (גידול בגרעון, גידול בהוצאות הממשלה, הכבדת נטל המס וכו.. המשתנים הללו יצאו מובהקים, בעיקר נטל המס.), היינו מקבלים במקום תוספת של שליש לצמיחה גריעה של שליש מהצמיחה... כלומר, אם כיום אנחנו בשיעור צמיחה של כמעט 6%, הרי לו היינו מיישמים את מדיניות פרץ ושות' היינו נמצאים עם שיעור צמיחה של 2%. כמובן שזה הבדל של שמיים וארץ. דרך אגב, גם תוספת של 33% לצמיחה נראית לי תוספת נאה במיוחד. לגבי הפגיעה בשירותים שהמדינה סיפקה לאזרחיה, ספק רב שזה נכון. מלבד הפגיעה בקצבאות הילדים, הפגיעה הייתה מינורית אם בכלל. נניח, למשל, שניקח את הצעתו של מר ברוורמן ולהגדיל את תקציב המדינה בשיעור הצמיחה ולא רק ב- 1.7%, ההבדל לא היה כל כך מהותי, מה עוד שכיום המדינה מוציאה פחות על החזר חובות כך שתקציב המשרדים למעשה גדל יותר כתוצאה מהגבלת הגידול בתקציב (שכאמור תרמה לצמיחה

).

 

[טשאפק]

המחקר נראה רציני

ומבחינתי לפחות בהחלט מתיישב עם האינטואיציה. אחרי הכל, למה קרס המשק דווקא כשקרס? די ברור שזה נבע ממשבר ההיי-טק העולמי ומן האינתיפאדה. ניסוי מחשבתי - נתאר לעצמנו שביבי היה שר אוצר ב-1999 ונוקט באותה מדיניות מקרו-כלכלית שנהג כשר אוצר. האם ב-2000 המשק לא היה נופל? לגבי ההשלכות החברתיות, זה ממש לא נכון. הפגיעה נגעה להמון היבטים, לא רק לקצבאות. היו המון רפורמות בשירותים הציבוריים שרובן הגדול, בשורה התחתונה, הרעו את השירות. (גם לגבי קצבאות לא רק קצבאות הילדים קוצצו. דוגמה בשליפה - הוקשחו מאד הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה).

 

[טשאפק]

ואני לא רואה מה קדוש ב-1.7 אחוזים

שזה פחות מן הגידול באוכלוסייה. רק חלק קטן של התקציב הולך בפועל לשירותים חברתיים, (במובן הרחב - כולל בריאות, חינוך וכו') כך שאם יגדילו את התקציב באחוז אחד לתקציב שיוקצה כולו לטובת החברה, תהיה לכך השפעה לא מעטה.

 

[איתי פורמן]

שום דבר לא קדוש במספר הזה

בהתחלה דיברו על 1%, אח"כ זה גדל ל- 1.7%. סתם מספר. נראה סביר יותר לקבוע אחוז מסוים משיעור הצמיחה הצפוי, אבל גם לקבוע איזה מספר שרירותי נראה בסדר. מאחר ושיעור החוב/תוצר אצלנו גבוה מידי, הגרעון שלנו חייב להיות נמוך משיעור הצמיחה ע"מ שנהיה בתוואי של חוב יורד. אז נכון, כאשר הצמיחה מתקרבת ל- 6%, גם 3% גרעון זה לא כל כך נורא, אבל בכל זאת נראה שרצוי לנצל את הזמנים הטובים הללו (שלא יהיו ספקות, הסיכוי שנמשיך לצמוח בכאלו שיעורים בעשר השנים הבאות נראה לי נמוך ביותר) ע"מ להוריד את החובות שלנו עד כמה שניתן ולא ע"מ לחלק כסף למטרות פוליטיות של קבוצה זו או אחרת. אל תשכח, חלק לא מבוטל מתקציב המדינה "מתבזבז" על כיסוי חובות. אם היינו חותכים בחצי את שיעור החוב שלנו, היינו מפנים עשרות מיליארדי שקלים למטרות טובות יותר. דרך אגב, הגדלה של עוד 1% בתקציב זה סכום של כ- 3 מיליארד שקל. לא כזה סכום רציני.

 

[טשאפק]

3 מיליארד זה הרבה

לשם השוואה, הוצאות הממשלה על בריאות, כולן, הסתכמו ב-2007 ב-24 מיליארד ש"ח. כך ש-3 מיליארד זה לא משהו מבוטל בכלל. ברור שאסור להוציא כסף למטרות פוליטיות, אך יש לשאוף לשירותים טובים יותר לאזרח בכל תחום, וזה דורש משאבים.

 

[איתי פורמן]

אני מסכים ב- 100% שהוא נראה רציני

לשאלתך, אם ביבי היה שר אוצר בשנת 2001, סביר כי היינו נמצאים בהאטה כלכלית, אך המשק לא היה רושם צמיחה שלילית אלא צמיחה חיובית מתונה וככל הנראה היציאה לצמיחה הייתה מהירה יותר. אל תשכח, הפגיעה בשנת 2001 הורעה בגלל מדיניות כלכלית שגויה של סילבן. אם נניח כי סילבן גרע לנו 2% מהצמיחה וביבי היה תורם לנו 2% לצמיחה היינו מקבלים צמיחה חיובית לנפש (אם כי לא גבוהה) ולא שלילית חזקה. הקיצוץ בקצבאות הילדים, שאר ה"גזרות" כמעט ולא היו משמעותיות, בפרט מאחר והאינפלציה הייתה בתקופה הראשונה שלילית ולאחר מכן נמוכה מאוד, דבר שגרם לכך ש"הקפאת" הקצבאות לא שינתה הרבה. דרך אגב, אם היינו מבצעים את המדיניות הכלכלית של פרץ (לפחות על פי הדברים שהוא טען שהוא יעשה) אותם פרמטרים מובהקים (למשל שיעור המס, גודל הגרעון וכו.) היו מתחילים לפגוע בצמיחה וככל הנראה היינו נשארים עם צמיחה לנפש מאופסת (צמיחה של 2% משמעה צמיחה מאופסת לנפש). אם נחזור לנושא הקיצוצים, בסופו של דבר ביבי ביצע 3 קיצוצים עיקריים, הראשון, שהיה עמוק ויותר הביא לכל הפגיעה שראינו (שהתבטאה בעיקר בדוחות העוני הראשוניים), היה הקיצוץ בקצבאות הילדים. אין כמעט שום ספק בזה. מספיק לקרוא את דוחות העוני ולראות את המשמעות של הפגיעה הזאת (שלדעתי הייתה לא רק מוצדקת ב- 100% אלא אף קטנה מידי). הקיצוץ השני היה הורדת שכר זמנית במגזר הציבורי במסגרת "עידוד הצמיחה". כמו כן בוצעה הקפאה של גיוס עובדים בסקטור הציבורי (דבר שלא מנע מהאבטלה לצנוח). הקיצוץ השלישי (שאיש לא מדבר עליו) היה הפגיעה בפנסיה במסגרת הפתרון לגרעון האקטוארי בקרנות. לסיכום, ההשלכות החברתיות היו בעיקרון נחלת החרדים והערבים. כמעט כל שאר שכבות האוכלוסיה הרוויחו כתוצאה מהתוכנית הכלכלית שביבי ביצע. כמו שאמרתי הצעד העיקרי היה הקיצוץ בקצבאות הילדים ואני יותר מחושד (וטוב שכך) שהמניעים לקיצוץ הספציפי הזה היו על בסיס ציונות ולא רק על בסיס כלכלי.

 

[טשאפק]

אבל קוצצה המסגרת התקציבית הכוללת

וזה בא לידי ביטוי באלף ואחת מקומות, בכל תחום ותחום. המדיניות הזו נמשכת למעשה גם כיום, כאשר התקציב גדל בפחות מגידול האוכלוסייה . (והרבה פחות משיעור הצמיחה).

 

[איתי פורמן]

תראה משהו נחמד ../images/Emo13.gif

שים לב. תקציב 2008 עומד על 301.5 מיליארד לעומת 282.1 בשנת 2007. אלא מה, התקציב מורכב משני חלקים, הוצאות רגילות ותקציב פיתוח וחשבון הון. ההוצאות הרגילות אכן לא עלו יתר על המידה. מרמה של 211.2 לרמה של 216.4 מיליארד. מכאן, עיקר הגידול הוא בתקציב הפיתוח וחשבון ההון שעלה מרמה של 71.6 לרמה של 85 מיליארד. אני אתחיל עם התקציב השני. תקציב הפיתוח הוא בסכום של 12.3 לעומת 12 מיליארד בשנת 2007. עלייה יחסית נמוכה. החלק השני, כולל החזר חובות שעולה בצורה דרסטית מרמה של 59.6 לרמה של 72.6 מיליארד. נעבור לתקציב הראשון שהוא התקציב שלמעשה "מעניין" אותך. ראשית שים לב שסעיף "תשלומי ריבית ועמלות" קטן במיליארד ש"ח, מרמה של 35.5 לרמה של 34.5. כבר כאן יש לנו "גידול" של מילארד ש"ח בהוצאות הממשלה לתקציבים אחרים. אם ננטרל את תשלומי הריבית (שהם סוג של דבר "קבוע" שלא ניתן להשפעה מיידית, אלא אם מישהו מטורף מספיק להציע לא לשלם את הריבית על החובות שלנו) נגלה שסה"כ ההוצאות שניתן להשפיע עליהן עלו מרמה של 175.7 לרמה של 181.9 מיליארד. כלומר יש לנו גידול של 3.5%...

איך קרה הפלא אתה שואל? הרי התשובה. מסתבר שהתקציב כולל גידול "חד פעמי" בגובה 1.5% בגין הוצאות מלחמת לבנון השניה והוצאות ההינתקות. נוסיף לזה 1.7% ונגיע כמעט לגידול שהגעתי אליו. אני מניח שההפרש הוא בגין אותו מיליארד ש"ח קיטון בהוצאות שהחלטתי כי יותר נכון להפחית אותו. לסיכום, התקציב גדול ביותר מגידול האוכלוסיה גם אם הגידול מופנה ל-"צרכים חד פעמיים". דרך אגב, אני מניח ש- 1.7% אינו מספר שרירותי אלא פשוט קצב גידול האוכלוסיה.

 

[ממתיק סוד1]

נתניהו המשיך את דרכו של סילבן

אל תנסה להציג את זה כאילו יש הבדל במדיניות הכלכלית של שניהם. כולנו יודעים איך וכמה פגעו שני הלא יוצלחים הללו בשכבות החלשות ובשאר אזרחי מדינת ישראל. אך לסילבן שלום יש לפחות תירוץ, הוא סתם דפקט חסר מוח. איזה תירוץ יש לנתניהו?

 

[ממתיק סוד1]

הקצבאות לא רק שקוצצו, הן מוקפאות כבר 8 שנים

אבל שוב, אל תבלבל את איתי עם עובדות, הוא לא מעוניין בעובדות, הוא מעוניין רק בקפיטליזם חזירי ודורסני שמשרת את המטרות שלו ועושה אותו יותר עשיר על חשבונם אזרחי המדינה שלו.

 

[הורדוס החדש]

יש בזה משהו אבל

א) המציחה שמדברים עליה היא אשליה גדולה אחת. התל"ג הישראלי כעת שווה ל-18000$ לעומת 17000$ שהיה ב-2000. לשם השוואה: התל"ג של יוון וספרד שגם הן מדינות לוונטיניות למחצה באותה התקופה הוכפל. כעת אנחנו במקום לפני אחרון בין מדינות אירופה שלא היו חלק של הגוש הסובייטי. רק פורטוגאל נשארה אחרינו אך גם היא נושפת לנו בעורף. יתרה על כך, חלק מהמדינות של הגוש הסובייטי כבר עלו מעל תל"ג של 10000$ בעוד שבשנת 2000 התל"ג שלהן היה במקרה הטוב 5000$. המסקנה: המציחה שלנו היא איטית מדי ואנחנו יותר נסחפים עם הזרם מאשר מתקדמים בכוחות עצמנו. ב) עם כל הכבוד לתוצאות המחקר, המצב הבטחוני שלנו בכל שנות ה-2000 המוקדמות היה חרא בלבן והשיא של הביזיון היה מלחמת לבנון שבה מדינת ישראל נחספה כמקום פגיע לא רק מול צבאות מאורגנים של מדינות ערב אלא גם מול חבורת יחפנים עם טילים פרימיטיביים. זה לא רק אמור לטרפד כל צמיחה אלא גם להביא למיתון, בזמן ששאר העולם, כולל מדינות מזרח אירופה ואפריקה השחורה מתקדם. זה מאוד מסוכן ויכול להביא למצב שבסוף נתחיל לנסוע בתור עובדים זרים לרומניה וטורקיה. ג) הרפורמות של נתניהו אומנם היו גלגל הצלה למשק הטובע אך הן מוגבלות וחלקיות בלבד. הוא לא הצליח להפריט באמת את הדינוזאורים כמו ראשות הנמלים, רכבות ישראל, חברת החשמל, לא הצליח להביס את ההסתדרות ולבטל את הביזיון שנקרא "קביעות". אני אף מופתע לדעת שהן נתנו שליש מהצמיחה. ד) לכל צמיחה יש מחיר חברתי כואב. כך זה היה ברפורמות של יילצין ברוסיה שהרבה אנשים מצאו את עצמם במצב קשה אך כעת המדינה קוצרת את הפירות ומתפתחת בקצב אדיר. כנ"ל היה בסין (רק שם הרפורמות עשו הקומוניסטים עצמם ואף אחד לא העיז לפתוח פה) ובמדינות האחרות של הגוש הסובייטי לשעבר. בהתחלה תמיד קשה אך אחר כך מתרגלים, מתחילים לעבוד והעניינים מטקטקים. אצלנו בחלק מסוים של המקומות עדיין לא הבינו שלעבודה באים לא כדי לפטפט עם כוס קפה אלא כדי לעבוד כמו חמור וחצי. ברגע שנבין את זה הנמר הים תיכוני יזנק. הבעיה שזה עלול להיות מאוחר מדי.

 

[טשאפק]

לגבי ב' וד'

לגבי ב' - אני ממש מתפלא על דבריך. ב-2002 נהרגו קרוב ל-500 ישראלים. ב-2005 - פחות מ-50. זה מבחינתך אותו דבר? לגבי ד' - ממש לא נכון. אפשר בהחלט לצמוח בלי מחיר חברתי.

 

[הורדוס החדש]

אולי לא התבטאתי נכון אך כתבתי בסעיף ב'

שהמצב הבטחוני היה על הפנים במשך כל שנות ה-2000 הראשונות, כלומר מ-2001 עד 2006. לכן התכוונתי לשנת ה-2002 גם כן. כמו כן, הפגיעות הביטחונית זה לא רק אזרחים הרוגים אלא גם הרס תשתיות ופאניקה. הפאניקה בשנת 2006 הייתה הרבה יותר קשה מזו שבשנת ה-2002. הביזיון של צה"ל והאימפוטנציה שלו התגלו דווקא בשנת 2006. זו מכה בטחונית הכי קשה שיכולה להיות: האזרחים איבדו אמון בצה"ל, שלא היה בשנת 2002. לגבי סעיף ד' אין שום דוגמא בעולם שבה הפירוק של משטר סוציאליסטי והחלפתו בשוק חופשי עם צמיחה לא נלווה בהלם חברתי, פיטורים המוניים והיפראינפלאציה. זה נקרא שוקוטיראפיה וכולם עברו את זה. ישראל גם לא יוצאת מן הכלל. מכיוון שהסוציאליזם הישראלי לא היה מלא (כמו בברית המועצות או בסין) והרפורמות אינן החלטתיות מספיק ההלם החברתי לא גדול במיוחד. בסך הכל אף אחד לא מפטר את הבטלנים מהחברות הממשלתיות והציבוריות. פשוט יוצרים מפעלים מקבילים שבהם עובדים בעיקר אנשים צעירים, משכילים ונמרצים. הדינוזאורים ממשיכים לשבת לנו על הצוואר ולסחוט ממשלם המיסים דמי מזונות באמצעות שביתות חוזרות ונשנות.

 

[טשאפק]

הנקודה היא

שהמצב הבטחוני השתפר באופן ב-2002-2003 והמעבר לצמיחה הושפע מזה. המלחמה ב-2006 לא היתה הצלחה, אבל לא צריך להפריז בצעקות "ביזיון". בכל אופן היא לא השפיעה בינתיים על המצב הבטחוני באופן שישליך על הכלכלה. לגבי ד', ישראל מעולם לא היתה סוציאליסטית ממש וההשוואה למדינות הגוש המזרחי אינה נכונה. אגב, היו מדינות, כמו סלובניה וצ'כיה, שעברו משוק ריכוזי לשוק חופשי בצורה חלקה למדי. לגבי השנאה התהומית לכל מי שעובד במגזר הציבורי, מורה, רופא, קצין או כל אדם אחר שחטא בחטא הנורא של עבודה במגזר הציבורי, כבר נואשתי.

 

[הורדוס החדש]

גם בגוש הסובייטי היו מדינות עשירות יותר

ועניות יותר. הכל היה תלוי בממשלות. אם הממשלות האמינו בעצמן ב"סוציאליזם" המצב היה על הפנים. אם הממשלות רק הוציאו יד חובה אך למעשה איפשרו את קיום השוק החופשי במדינות שלהן לפחות ברמה מינורית, המצב היה טוב יותר והמעבר מסוציאליזם לקפיטליזם היה פחות כואב. אני זוכר עוד מתקופת שהייתי ב"גן העדן" הסוציאליסטי שכאשר בחנות כלשהי פתאום התחילו למכור נעליים יוגוסלאביות או פריטי ריהות צ'כיים מיד צמח תור של מאות מטרים עם הרשמה. אתם לא יודעים מה זה כי לא טעמתם כלום מהסוציאליזם האמיתי. אין לי שנאה לאף אחד שלא עשה לי שום דבר רע. יחד עם זאת, המצב שבו קיימים עובדים מסוג א' (בעלי קביעות) ועובדים מסוג ב' (חסרי קביעות) הוא בלתי נסבל ונוגד לעקרון שוויון ההזדמנויות. בשום מדינה הכי סוציאל-דמוקראטית אין דבר כזה וכל העובדים שווים מול החוק. אינני שונא את האנשים אך אני חושב ששיטת הקביעות היא טיפשית ואף נפשעת.

 

[טשאפק]

איפה כבר יש קביעות בימינו

המטוטלת של זכויות העובדים מול המעסיקים כבר מזמן זזה לכיוון השני.

 

[n i e m a n d]

בתי החולים, בתי הספר והתיכונים, משרדים

ממשלתיים שונים... בסך הכל, מדובר כאן באוכלוסיה של מאות אלפי אם לא יותר, בני אדם.

 

[הורדוס החדש]

בכל מקום פרט מהיי-טק