מגע של מלאכים

[לירננה]

מממ... איזה שאלה

פעם נורא אהבתי לחבק. הייתי מחבקת אנשים מכל הלב,ואהבת מגע באופן כללי. היום אני קצת נרתעת. (כמה דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי... כמה רציתי ולא רציתי ממנה חיבוק....). היום אני פחות יוזמת חיבוקים ויותר נותנת לאחרים ליזום. זה מוזר, כי מי שמכיר אותי מפעם זוכר אותי בתור אחת שמחבקת ואז כשפוגשים אותי מחבקים אותי בשיא ההתלהבות כמו שאני הייתי פעם. אבל זה מוזר,כי אני כבר לא כזאת. יש אנשים שכשמחבקים אותם מרגישים את הרתיעה שלהם.הם מחבקים מתוך נימוס והגוף שלהם נסוג אחורה, כאילו רוצה לברוח ולסיים מהר מהר את החיבוק. פעם לא הבנתי את זה. והתגובה שלי לחיבוקים נסוגים כאלה היתה לפעמים ניסיון לחבק יותר חזק כדי שירגישו מה זה חיבוק אמיתי ויראו כמה הוא כיף. היום אני מבינה אחרת. היום גם אני מחבקת מנימוס הרבה פעמים (לא תמיד, את הדודים והדודות שלי למשל אני מחבקת מכל הלב. מעניין למה דוקא אותם..)

 

[hayapollak]

לירננה- חיבוק מתוך נימוס

את צודקת - חיבוק זוהי שפת גוף ויש הרבה סוגי חיבוק ולא לשכוח שיש גם חיבוק דב... ממה שאת מתארת היום את נותנת לאחרים ליזום, נראה שאת טיפוס חם,כן ואוהב ונהגת להשתמש בחיבוק כבשפת גוף - חיבקת הרבה וכל אחד והיום את לא כזאת. את בהחלט שמה גבולות. למדת להקשיב ולכבד את רצון האחר, את קוראת את שפת הגוף של מי שעומד מולך ומכבדת אותו ואת הרגשתו ומסוגלת להבין ולקרוא בשפת הגוף את מה שהאחר מרגיש אלייך. את רוצה לחבק ואת יודעת שיש חיבוק קטן ומרוחק מה שבא מתוך נימוס לעומת חיבוק הדדי וחם למשל עם דודים ודודות - חיבוק שזורם הדדי - יוצא ונכנס ללב. העניין הזה קיים גם בחיוך - לעיתים אנו מחייכים והאחר לא מחזיר חיוך או מחייך חיוך קטן יותר לצאת ידי חובה, לעיתים החיוך הוא הדדי ואחריו גם בא חיבוק. על כל פנים גם לחייך אל האחר ולא לקבל חיוך חוזר זו תופעה קיימתשמת לב? ובכל מקרה הבחירה היא תמיד שלנו האם ליזום חיוך(חיבוק) והאם להמשיך לחייך (בחיבוק) גם אם האחר לא מחזיר לנו בחיוך או חיבוק.

 

[ביפו]

תודה לירננה וחיה פולק - אבל

חיה - אל אתרך לא הגעתי - אלא רק לאתר שבו את חונה. לירננה , וגם לחברה האחרת - "שתמיד מסתבכים להן/ם החיים" - על זה יש פתגם: הסנדלר - הולך יחף... ובעניין החיים המסובכים. כך אני אוהב את חיי, אבל תמיד יודע "לרדת לקרקע הבטוחה "(גם כן משפט/פתגם),ולנתח בפשטות את הדברים בפני. בחיי שלי - למדתי מילדות לראות הרבה מאוד סיבוכים "נעים על משטח אחד"- כשאימי, שגידלה אותי ואח קטן ממני ב11 שנים - היתה עסוקה בלפרנס אותנו, אך באותה עת - היתה גם סבוכה ב"משפט ירושה" עם הילדים של בעלה - מנשים קודמות, וגם "דוד של הילדים שגנב ממנה וגם מהם". 17 שנה עברו עלי במלחמה עצמית - כי אימי ז"ל לא "הירשתה לי" להתערב בענייני הירושה, והתוצאה בסיום, היתה שלאחר ניתוחים ופשטנות, הגעתי למסקנה כי בגלל שלא היתה "מפולפלת" כמו עורכי הדין שמולה - היא ויתרה למעשה - על זכויות של ילדיה... מבלי רשותנו(ומבירור עם אחי כשהגיע ל 18 - התברר לה כי הוא מאוד כעס עליה בגלל זה). אז ככה זה - לפעמים אנו משיטים את סירת-חיינו על אוקיינוס שקט, אך לפתע, כשאנו בלבו של הים, ללא כל יבשה מסביב - פורצת עלינו סערה וגשם כבד - ניתך עלינו, והמים מרימים גלים של 4-6 מטרים ואנו עסוקים כל הזמן בהוצאת המים מהסירה - עד שיומיים אחר כך מתברר ששכחנו לישון או לאכול... ואת הביטוי "משיטים את סירת חיינו" - למדתי מאשתי הרעה, ומשתמש בזה. בצעירותי - היה אבי מולידי - שנים רבות באנגליה ולא השאיר כתובת (כי חויב במזונותי)- אך חיפשתי ולמדתי אנגלית מספרי "הרפתקאות בלשיות" שהיו שכיחים בימים ההם. כך למדתי להסתכל על הבעיות בחיים שמסביבי - ובדמיוני נתתי להם "סצינות כמו בספרים" והשתמשתי בפתרונות הספרותיים - לצורך פתרונות לחיים שלי. משנפצעתי בתאונת דרכים ב 1994 - הגעתי אחרי כחודשיים ב"רמבם" - לבית חולים אחר בחיפה - ושם היה מצב שהשכנים ראו תוכניות מסוימות בטלויזיה שלא כ"כ עניינו אותי. לימים - נותרה "רצועת זמן עבורי" בין 16 ל 17 שאז הייתה בערוץ2 הסידרה החדשה "היפים והאמיצים" - כך למתי - מהמצבים שבסידרה - והייתי מחשב בימיוני את הפתרונות ומה הייתי אנוכי-"עושה אחרת". לימים השתחררתי מבית החולים - אך להפתעתי - המש/כתי "לפתור בעיות אמת שלי והסובבים אותי" - בהתאם למה ש"למדתי" מהסידרה... כיום כבר איני רואה הפרקים - ומדי פעם כשמסתכל - זה נראה לי כ"קיטש סכריני" . וזאת מפני שלמדתי מבני הבכור - איך לראות את "הסיבוכים בחיי" - - אבא, אמר לי, אם אין ל"זה" פתרון בעיניך תוך 15 שניות שאתה מחפש אותו - סימן שזזו לא בעיה. רק מה שיש לו פתרון = זה בעיה . ומה שלא - אינו בעיה אל "דבר נעלם". תתרכז רק במה שאתה יכול לפתור - ואל תתעסק אף לרגע - עם מה שאינך יכול לפתור. אז סוף המעשה - במחשבה תחילה . וגם כשהבעיה "מורכבת" - יש לה פתרון. ומה שאין - זו לא בעיה. עשו את החיים לפשוטים בכך - ותוכלו תמיד לחייך ולחבק בהנאה.

 

[hayapollak]

ביפו

עוד אחזור אלייך עם הפתגמים היפים שלך וחכמת החיים והאופטימיות השופעת ממך, הנה קישור לאתר שלי www.2all.co.il/Web/Sites/haya-hayfa-couch

 

[ירגזי כחול]

פעם פחדתי.

אבל אז הכרתי קבוצת בנות - בייחוד מישהי ספציפית {האמת שפגשתי אותה לראשונה מזה המון זמן אתמול, והיא עשתה את זה כל הזמן - העלה בי זכרונות..

} - שכל הזמן משכה אותי ביד והחזיקה לי אותה. וזה הרגיל אותי לזה, וגם גרם לי לראות שבסה"כ אין שום דבר פסול במגע - ולהפך. ככל שעבר זמן מאז, והכרתי יותר אנשים, איך לאמר, touchy feely, התרגלתי לזה יותר ונהייתי ככה יותר בעצמי

אני לא ככה עם כולם וממש לא תמיד, אבל זה דווקא נחמד להיות ככה לפעמים.