מגנים או מגינים

[הרהוט]

אם כך,

לא ברור לי מדוע אתה כותב לאיית ולא לאית. ולא ברור לי מה הרבותה בכתיבת עדין כשאתה מתכוון לעֲדַיִן, בכתיבת קימת במקום קיימת ובכתיבת מתכון במקום מתכוון. למשל.

 

[sailor]

מספיק שזה ברור לי

זה לא חיב להיות ברור לך. לא התימרתי להיות בעל שיטה לוגית או תִּיקָנִית כלשהי.

 

[הרהוט]

אני מעוניין להבין:

כתבת שאתה נוהג להוסיף אמות קריאה במקומות שלדעתך הן חשובות להבנת הנקרא, ושמספיק לך שזה ברור רק לך. האם כוונתך שהן חשובות להבנת הנקרא שלך? ורגע לפני שאתה מוסיף אותן - אינך מבין את הנקרא? ואם אינך מבין את הנקרא לפני שאתה מוסיף אותן - איך אתה יודע להוסיף דווקא אותן?

 

[sailor]

אני חושב שמציתי בהודעה הקודמת

 

[הרהוט]

באיזו מהן?

כי עובדה שנתגלעו סתירות בין הודעותיך. אבל אני לא כועס ולא לוחץ.

 

[sailor]

הסתירות הן מחרחורי לבך, אמרו לך שאתה חפרן?

 

[הרהוט]

הסתירות שם, יקירי.

אבל אינך הראשון המתעלם מסתירותיו.

 

[sailor]

אכן שם, בחרחורי לבך

 

[הרהוט]

אני מבין ללבך, ואינני כועס.

 

[GnomeBubble]

שמחה לאית

אל תשמח לאיתו של איש ועוד יותר מכך - אל תצחק עם אישתו של איש. בכלל, אל תצחק, העולם הוא מקום מאוד רציני, בו יש להקפיד בתה על סגול וצירה ולא על הזמן שבו אתה שולק את העלים במים. אחר כך אתה מתפלא שיוצא לך תה מר?

 

[GnomeBubble]

חולירה, כולירה, כוליירע, היירכיירע

לא חושב הכתיב, העיקר שזה חולי רע ונורע. והאסמכתא לכך שהאקדמיא משגעת לנו ת'צורא, זה שיש 5 מיליון אנשים בישראל, ומתוכם רק רפי אחד יודע לכתוב כמו שצריך והשאר מתלבלבים על ימין ועל שמאל.

 

[sailor]

כל עוד זה לא האינגלוז

כּולרה אנטיביוטיקה תקטול את המתג

 

[הר נבון]

למה בעצם

לא להוסיף יו״ד? מה רע ב״ליבי״, מה ההיגיון בהחלטת האקדמיה? הרי מרשים לנו להוסיף ו״ו ב״דוב״ וגם ב״דובים״ והיא מייצגת גם חולם וגם קובוץ, אז למה לאסור יו״ד, שמייצגת גם חיריק וגם צירה?

 

[trilliane]

כי יו"ד מייצג רק חיריק ולא צירה (למעט חריגים)

מה ההיגיון? אין איזשהו "היגיון" בשפה; יש כאן רק ניסיון לעשות סדר (ולפעמים זה יוצר בלגן במקום אחר, אכן) ולהסדיר את המערכת. במקרה הזה בחרו בכללי המרה מסוימים מהכתיב המנוקד לכתיב חסר הניקוד. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות; אבל קח בחשבון שגם כתיבת יו"ד אחרי צירה לא יכולה להיעשות בכל המקרים כי זה לא תמיד מתאים, אז שוב צריך לכתוב רשימת מקרים שכן (או שלא).

 

[הנחליאלי]

כלומר יו"ד היא חלק מ'חיריק מלא' ול'צירה מלא'

יש חיריק מלא, םִי, ויש חיריק חסר, םִ, הראשונה תנועה ארוכה, השנייה - קצרה. יש צירה מלא, םֵ, ויש צירה חסר, םֵ, שתיהן תנועות 'ארוכות' (E קצרה היא הסגול). חיריקים שהם מוטציה של צירה, כלומר שצורת היסוד בצירה ונטייתה בחיריק, לדוגמה כש"מגֵן" הופך למגנּים, או כש"לב" הופך ל"לבּי", או כש"את" הופך ל"אִתּי", החיריק תמיד חסר. אזי לפי כללי 'הכתיב המלא חסר הניקוד' אין מכלילין בחיריק יו"ד. אבל זהו כלל כללי, וכמו בכללים כלליים לא מעטים של האקדמיה, במקומות פרטיים יכולה להתעורר אי-בהירות. ואז יש המנקדים, ולעומתם יש המעדיפים לחרוג מהכלל ולהוסיף אמות קריאה (אהו"י) שאינן מאושרות על פי הכלל, כדי להקל על הקריאה, שהרי הכתיבה מיועדת להיקרא, ותכלית המהלך היא הבהירות התקשורתית, וטוב קורא מאושר מיו"ד מאושרת.

 

[trilliane]

חיריק מלא וצירה מלא הם כמובן בכתיב המנוקד

וכאן התייחסתי לכתיב חסר הניקוד, שבו היו"ד מייצגת תנועת i למעט קומץ מקרים מסויימים של צירה. ידוע לי שיש החורגים מכללי האקדמיה (כאילו דה?) אבל השאלה הייתה על הכללים...

 

[הנחליאלי]

או שלא הייתי בהיר או שלא עיינת בתשומת לב

 

[trilliane]

צר לי, עדיין לא מבינה אותך. כתבת על התנועות

בעברית ארוכות וקצרות, ואלה הבחנות בכתיב המנוקד, בשעה שאני התייחסתי אך ורק לכתיב חסר הניקוד. יו"ד שבכתיב המנוקד נכתבת, כמובן, גם בכתיב חסר הניקוד; אבל אני התייחסתי למקרים שבהם מוסיפים יו"ד בכתיב חסר הניקוד (וזה לא קשור לתנועה ארוכה או קצרה, אם כבר היה שם יו"ד במקור לא צריך להוסיף אותו, מן הסתם...). לפי כללי האקדמיה תנועת i (גם חיריק חסר) מקבלת יו"ד (אלא ברשימת המקרים שבהם היא לא) ותנועת E לא (אלא ברשימת המקרים שבהם היא כן). על זה דיברתי. קראתי את הודעתך בפעם השלישית ולצערי טרם הבנתי מה הקשר בין דבריך לדבריי (ואני בטוחה שלא חידשתי לך דבר, אבל מן הסתם קוראים כאן גם אנשים שלא שולטים בכללים).

 

[הנחליאלי]

לא משנה

 

[sailor]

את נעולה בחוקים ותקנים

תנועות ארוכות וקצרות אמורות להיות (וכנראה היו פעם) צורות הגיה שונות, ניקוד או תחליפיו אמורים לתאר את השוני בהגיה.