לא נרדם אז תסבלו את הקישקושים שלי.
חשבתי הרבה על מה שקורה פה, ואני לא יכול להירדם עכשיו. אני מרגיש כמו חילזון כזה קטן ורך שאם תפליצו לידי המחושים שלי יתקבצו, אחד כזה שממש בלי כוונה אפשר לדרוך עליו, אני מרגיש כמו חילזון שרוצה כל כך להגיע אבל מזדחל לו לאט לאט ואין לו יותר כוח. אני די מאוכזב, יש לי סדקים בקונכייה, אני מתחיל לחשוב שבאמת יש אנשים רעים מיסודם, ולא מבין מאיפה לעזאזל מגיעה כל השנאה הזו לעולם. אני יודע שיש סבל וכאב ורוע שנגרם להמון אנשים על ידי אנשים אחרים, וגם אני גרמי בחיי הקצרים לכמה אנשים ונשים סבל ואני בטוח שגם אתם. אז תגידו אתם חושבים שצריך לשנוא אותכם? כולנו אנשים ואין לנו מוסג למה ההורים שלנו יתנהגו איתנו איך שהם יתנהגו, אתם חושבים אולי שהם אנשים רעים, אתם חושבים אולי שמישהו כישף אותם או שהם פועלים מלחץ חברתי, והאמת שאני לא יודע וזה מה שחשוב "שאנחנו לא יודעים". ברור לכולם (כך אני מנסה להאמין) שראוי לסלוח ולהבין, שעדיף אחרת. אז למה לעזאזל אני מרגיש שאני לבד בגזרה? למה לעזאזל אף אחד לא מצייץ, אני עיור או שאתם פוזלים? מה, יכול להיות שגם אתם כמו כולם כבר השתאותם והתבצרתם בחומות הגנה משלכם, שגם אתם כאלה נוקשים ולא גמישים לקבל את המוזר המאוס והמשוקץ ולראות את האדם שמתחת, אם כך אז סביר להניח שיש אנשים שיש להם סיבות טובות לשנוא אתכם. אני לא מבין למה אתם לא רואים מה אתם עושים פה, ואיזו חממה של שנאה אתם מטפחים. ואני לא מדבר על "למד וו" ואני לא מדבר על "ברוריה" ואני לא מדבר על אף אחד ספציפית. אני מבין ויודע שיש אנשים שנמצאים עכשיו עמוק בתוך החרא, אני מבין ויודע שיש אנשים שעושים הכל בשביל לגשר בינם לבין המשפחה, אני יודע שיש אנשים שמש לא קל להם, ויש להם את הזכות לכעוס ויש להם את הזכות להתעצבן ולשנוא. ואני אוהב אותם ורוצה להיות שם בשבילהם, ואני רוצה שהם ידעו וירגישו שהם יכולים להוציא הכל ושידעו שגם אני בוכה איתם.ובשום אופן אני לא מטיף להם או שופט אותם. אבל כל דברי נאמרו רק בגלל שנראה לי שיש פה אנשים שאין להם את הזכות לשנוא ובכל זאת הם שונאים. שיש פה אנשים שהדברים האלה מאחוריהם והם עוד שרויים מרצון בתוך הזבל הזה של השניאה. דברי נאמרו בגלל שאני מרגיש שיש פה "חממה של שנאה". אז יופי מותר לכם לשנוא, ויופי אתם ילדים גדלוים ולא אתם התחלתם. אבל אולי באמת תגדלו ותתחילו אתם משהוא חדש, מה? לא יודע ! אבל שהייה משהוא אחר כי מה שיש כבר ממש ממש מכוער. דברי נאמרו בגלל שאני מרגיש שיש פה חממה של שנאה.למשל יש פה מישהי מאוד נחמדה ששורצת בתוכנו ואני אוהב אותה. הי אמרה לי חד משמעית (היא יוצא בשאלה) שלפני שהגיע לפורום יכלה ליהנות מקידוש בבית של ההורים והיום היא לא מצליחה להתחבר לשום דבר דתי והיא שופכת עליהם (על ההורים שלה) הרבה חרא לא מוצדק. ואני לא אומר שצריך ליפות את המציאות, ואני לא אומר שצריך לטהר את השרץ, ואני לא אומר שצריך להתאפק ולא לכעוס ולא לבכות ולמרר על העולות שנעשו לנו. אני לא אומר שצריך לטאטא מתחת לשטיח. צריך גם צריך לספר ולהרבות בסיפורים שכולם ידעו, וצריך וטוב לשתף בכאב ובסבל ובשנאה שיש לנו. אבל לא לתת לזה להידרדר, לא לתת לזה להיות משהוא מגעיל. מישהו עשה הגבלה לפורום נפגעות מינות, והוא צדק. אבל תגידו מה הייתם חושבים אם הייתם קוראים שם "שכל הגברים מחורבנים (טוב האמת שזה נכון) וכל הגברים מנייקים , מוצצי דם עלוקות..." אז סביר להניח שהייתם אומרים אין לנו זכות לשפוט אותן לא עברנו את מה שהן עברו. אבל מה היה קורה אילו הייתם רואים את זה שם יום יום? אם הייתם עדים לפסטיבל שנאה, אם לא הייתם שומעים שם ציוץ אחד שמעיד על הבנה שזה רק "חלק" מהתהליך, מה הייתם חושבים? אז בתור נפגע שמרגיש חלק מהקהילה שלכם אני מרגיש שיש לי זכות לצלצל בפעמון קטן ולהזכיר לכולנו "שצריך להבין ולא לשנוא, שצריך לקבל ולא לדחות, שצריך לקוות שנהיה חזקים ונוכל לאהוב ושלא נתבצר בשנאה שלנו". האמת שאני כבר לא יודע כלום, הצלחתם לבלבל אותי, אולי באמת צריך לשנוא, ואולי אני צריך ללכת לישון. אולי אין דרך אחרת אלה "טרנספר" שתי מדינות לעם אחד. אולי אני סתם רציני מדאי, ואולי אתם לא מבינם כמה אתם מזיקים אקולוגית ומוסיפים את החרא שלכם לערמה החרא העולמית. אז תמשיכו להפליץ לכם, לשנוא ולהתגבש בקבוצה שיודעת טוב מאוד מה מותר ומה אסור ואיפה עובר הגבול, אני לא יודע בבקשה תלמדו גם אותי. >רותי השמיעי קול...<
ברוריה. ממני, נועם