התשובות שלי
קודם כל מן הסתם חשוב להדגיש שכל אופן הלמידה הוא מאוד אינדיבידואלי, כך שאף אחד פה לא יוכל לתת בדיוק את התשובות שיתאימו לך. יותר מזה, לפעמים דרך הלימוד שמצאתי שהיא הטובה בשבילי השתנתה ממבחן למבחן, לפי האופי שלו או לפי הכח שלי, כך שזה באמת משתנה.
בכל מקרה אשתדל לענות ולעזור:
1. באמת לא ברור לי איפה יש סילבוס בחוזים שכולל רק עשרה פסקי דין. עברו כמה שנים מאז שהייתי בשנה א', אז אני לא זוכרת אם היו לנו 200 או 300 פס"דים שנלמדו במהלך השנה, אבל בכל מקרה לא עשרה. אם הכוונה היא לפסקי דין שלא למדתם בכיתה לפני כן, שנוספו לסילבוס לקראת המבחן, הייתי דווקא מציעה כן להתעמק בהם יותר, משום שיש לא מעט מרצים שנהנים לשאול דווקא שאלות קטנוניות במקרים כאלה, על-מנת להבדיל בין אלו שקראו לאלו שלא. במקרה כזה הייתי מציעה לך לעבור על תקציר העובדות בנבנו, ולקרוא את הדיון המשפטי בשלמותו (כמובן שאין טעם לקרוא את גלגול הפס"ד, טענות הצדדים וכ"ו… ). אם הסילבוס עצמו כולל רק 10 פס"דים, שנלמדו בכיתה, לרוב לא נדרשים ליותר ממה שאוזכר בשיעורים עצמם או בתרגילים שהגשתם.
2. בשנה א' גם לנו היה שבוע בין מבחן למבחן, ובאמת שזה מספיק (למרות שתמיד מגיעים ליום האחרון בתחושה שעוד יום אחד היה ממש עוזר, אבל זה היה קורה גם אם היה חודש ללמוד…). לכן לא הייתי מנסה בכלל ללוד במקביל, משום שזה יכול רק לבלבל. מה שכן, הייתי דואגת מראש למחברות, בעיקר אם יש קורסים בהם פחות נכחת וסיכמת.
3. סדר היום ולמידה עם חברים זה הכי אינדיבידואלי שיש. אני לדוגמה תפקדתי הרבה יותר טוב בלילה, אז היה לי מן סדר יום מטורף בהתחלה שבו קמתי מוקדם, למדתי עד הצהריים, אז כבר התחילו לכאוב לי העיניים והייתי עייפה אז ישנתי שנ"צ זריז וחזרתי ללמוד עד מאוחר בלילה וחוזר חלילה… בשנה ב' כבר הייתי לומדת עד מאוחר אבל ישנה כמו שצריך. הכי חשוב זה לנצל בחכמה את השעות בהן את במיטבך, ולדעת מתי חייבים קצת מנוחה.
לגבי למידה עם חברים- אני מצאתי את זה דווקא מאוד עוזר ומדרבן, אבל זה בגלל שהייתי בקבוצת לימוד שבה כולנו היינו די באותה רמה (טובה) ואיתגרנו אחד את השני. מה שכן, אין טעם ללמוד עם חברים בשלב ההתחלתי של הלמידה, אלא רק כשכולכם די סגורים על החומר, ואז זה עוזר לעבור על מבחנים ביחד, לשאול שאלות לא ברורות, לחפש פתרון לסוגיות שאתם לא סגורים עליהם ולחשוב ביחד על שאלות אפשריות או לבנות יחד סכמות (למרות שלפעמים דווקא סכמות מאוד עזר לי לכתוב לבד).
סדר הלמידה? תלוי במבחן כמובן, אבל בגדול אני התחלתי תמיד את הלמידה בקריאה לעומק של המחברת וסיכום שלה בנקודות בכתב יד. גם אם הקריאה הראשונה והסיכום יכלו לקחת לי יומיים-שלושה, מצאתי את זה שווה את זה לגמרי, משום שלרוב הספיק לי אח"כ לקרוא את הנקודות (שהיו מסתכמות לעשרה עמודים בערך) ושמתי לב שאת הרוב הגדול זכרתי אחרי הקריאה הראשונה הזו. אם מדובר במבחן כמו חוזים או עונשין, שלרוב יש בו שאלת קייס גדולה, הייתי עוברת אחרי הקריאה לכתיבת סכמות במקביל לפתירת מבחנים. שינון של פסקי דין והלכות הייתי שומרת בדר"כ רק ליום האחרון- עד אז את פסקי הדין הבולטים כבר זכרתי מהלמידה, ובכל מקרה מעולם לא הורדו לי נקודות אם התייחסתי להלכה מבלי לאזכר את פסק הדין (מצד שני אין לדעת אם היו מורידים לי אם לא הייתי מאזכרת במקרים בהם כן אזכרתי). פשוט משום שמדובר בשינון נטו, העדפתי לדחות לרגע האחרון, כשהחומר עצמו כבר שקע ועכשיו ניתן להוסיף עליו את כל שמות פסקי הדין.
במה להתמקד? שוב, תלוי מבחן, אבל בגדול חשוב מאוד להתחיל עם סיכומי השיעור, משום שזה הבסיס לקורס, רק ככה אפשר להבין מה המרצה חושב, מעדיף ועל מה הוא שם דגש. עצה שלי היא גם שככל שבסיכומי השיעור יש רק הפניות למספר סעיפים ולא את תוכנם, לפעמים לקרוא את החוק במקביל עוזר ומקשר אותך לחומר. חוץ מזה מבחנים קודמים של אותו מרצה ממש עוזרים גם להבין את אופן החשיבה שלו, על מה הוא שם דגש, וגם עוזר להבחין בין העיקר לטפל באותו הקורס. כדאי גם לפני הקריאה הראשונה ותחילת הלמידה לראות בגדול מה יהיה מבנה הבחינה, משום שהוא גם משנה את צורת הלימוד ואת הדגשים. כך לדוגמה, אם במבחן יש רק קייס אחד גדול, חלק גדול מהתיאוריה שנלמדה אינה רלוונטית למבחן, כנ"ל לגבי משפט משווה (אלא אם המרצה אומר במפורש שנדרשים לכך).
4. אני אישית עבדתי ברוב תקופות המבחנים, פעמיים בשבוע. דווקא בשנה א' הרגשתי שהעבודה עזרה לי קצת להתנתק מהלחץ. בדר"כ הייתי עובדת מיד אחרי המבחן וכמה שיותר מהר אח"כ, ומשאירה לי 5 ימי לימוד מלאים. עם זאת, יש לי חברים שעבדו באותה עבודה בדיוק אבל היו צריכים לעבוד 3 משמרות בשבוע, וההבדל היה משמעותי. בגדול, לי היה דווקא טוב לדחוף את עצמי ולהכנס ללחץ זמן של 5 ימים ולא שבוע, כמו שגם במהלך הסמסטר זה הכניס אותי למשמעת כמו שמעולם לא הייתה לי (אם ידעתי שיש תרגיל להגשה בראשון בבוקר, ואני עובדת תמיד בסופ"ש, הייתי חייבת להתחיל לעבוד על התרגיל במהלך השבוע). כמובן שזה משתנה מאדם לאדם, אבל לדעתי יכול להיות שלעבוד יותר מפעמיים בשבוע יכול לפגוע בך, אבל תלוי בקצב הלמידה שלך וגם בגמישות בבחירת ימי העבודה.
5. כמו שכתבו לפניי, רק את יודעת איך להרגיע את עצמך. אל תפחדי לקחת הפסקות כשאת ממש צריכה, או לצאת איזה ערב עם חברים להתאוורר. אני אישית זוכרת שבשנה א', כשעוד לא היה לי מושג לאיזה ציונים לצפות או לדרוש מעצמי, פשוט אמרתי לעצמי שאני לא בתחרות עם אף אחד מהפקולטה או מהחברים שלי, אלא פשוט רוצה לקבל את המקסימום שאני יכולה, בין אם זה אומר 80 ובין אם 90 ומעלה. העיקר לדעת שעשיתי מה שיכלתי, ובמקרה הכי גרוע תמיד אפשר להפיק לקחים ממועד א' ולגשת למועד ב'.
אהה אבל משהו אחד שחשוב לא להילחץ ממנו- קודם כל איך שאת יוצאת מהמבחן, לא לדבר עליו עם אף אחד, גם אם אנשים יוצאים ואומרים תשובות שלא חשבת עליהן- זה לא אומר כלום! יכול להיות שהם טועים, יכול להיות ששניכם צודקים ויקבלו את 2 התשובות ויכול להיות שזה בכלל לא מופיע בפתרון ולא משנה. אין לך איך לדעת ובכל מקרה כבר אין לך מה לעשות עם זה. פשוט להתעלם ולהתחיל ללמוד למבחן הבא (לא באותו רגע, כי זה לא אפשרי, אבל להתנתק ממה שהיה ולהסתכל הלאה).
6. אני מאוד נגד מורים פרטיים וכל חומר לימוד נוסף כמו ספרי הלימוד של מחשבות ואחרים. צריך לזכור שאת המבחנים והפתרון כותבים המרצים שלך, אלו שלימדו אותך כל הסמסטר, ולכן מה שאת צריכה ללמוד למבחן זה מה שהם לימדו אותך ולא מה שמישהו אחר מלמד. לכן, העיקר הוא לקרוא את המחברת, לשים לב לרמיזות של המרצים במהלך השנה (יש לא מעט מרצים שנותנים דוגמה לשאלות שהם יכולים לשאול בבחינה. לרוב הם לא ישאלו אותה בדיוק, אבל כן משהו בסגנון). בעיה נוספת עם מורים פרטיים ומשמעותית היא שמשפטים זה תחום דינמי, ומספיק שאותו מורה למד לפני כמה שנים את הקורס (גם אם הוא למד אותו עם אותו מרצה), ע"מ שהחומר שלו בחלקו כבר לא יהיה אקטואלי- בין אם ההלכה השתנתה או שנקבעה באותן שנים. יש גם מרצים שמנסים להילחם בתופעה שבה סטודנטים לומדים עם מחברות משנים קודמות, ובכוונה שואלים על פסיקה מהשנה האחרונה או על סוגייה שהעלו רק השנה ולא בשנה שעברה.
בהצלחה!
