אני גם ממש לא בקטע של לריב
תשובות לי אליך: "האם אתה מאמין במציאות הבורא ?!" - השאלה לא מנוסחת נכון, השאלה צריכה להיות "האם אתה מאמין בסיפור הבריאה?" - (שכן להכניס את המילה "מציאות" זו כבר שאלה מכוונת שמנסה לשכנע) - והתשובה היא - לא, אינני מאמין באמיתות סיפור הבריאה. "האם אתה מאמין בהשארות הנשמה לאחר שהאדם נפטר ?!" - לא, אין שום הוכחה חד משמעית לכך ולכן גם לא נכון לשאול האם אני מאמין שכן הבהרתי לך שאינני אדם מאמין. ייתכן שהנשמה היא נצחית, ייתכן שהיא תקופתית, וייתכן שהיא מוגבלת לתקופת חיים אחת... אבל לפני זה עלינו לנסות לשחוב מה זו בכלל "נשמה" - וזה כבר דיון פילוסופי, זה כבר לא דיון תיאולוגי. "התכוונתי לומר שהנשמה עולה למימד רוחני אחר והמת הוא לא כליון !!" - האם הסיפור הוא באמת "שחור או לבן" ? האם יש משהו באמצע ? לא אני ולא אתה יודעים לתת את התשובות לכך, אתה מאמין שיש תשובות לכך, אני מספיק צנוע בכדי להגיד : "אני לא יודע, אבל רק בגלל שכתוב בספרים מסוימים, זה עדיין לא אומר שזו הוכחה" אמת תיאולוגית רחוקה מלהיות אמת היסטורית/ארכיאולוגית. "האם היית רוצה שילדיך יגידו עליך קדיש לאחר שתפטר מהעולם בגיל 120++++?" - אני די משוכנע שאמות לפני גיל 120, האם אתה בטוח שיהיו לי ילדים ? זו הנחה מרחיקת לכת, אני נוטה לקוות שכן, אבל אינני יכול להיות בטוח. אבל לצורך התשובה לשאלתך - אבי נפטר כשהייתי בגיל 14, אמרתי עליו קדיש בחודש הראשון רק בגלל שאמי הכריחה אותי, זה היה חסר כל משמעות בעיניי, לאחר חודש הפסקתי. הרעיון של תפילה לעילוי נשמה שאומר אותה מישהו שהיא חסרת כל ערך בעיניו הוא אידיוטי, וכך הרגשתי, הרגשתי אידיוט שאני ממלמל מילים שחסרות כל ערך בעיניי. לטעמי - גם גופת אדם ברגע שנפח נשמתו חסרת כל ערך על טבעי, ולכן גם אני חתום על כרטיס אד"י ואיבריי ייתרמו להצלת חיים אחרים וגופתי תיתרם למחקר מדעי, רעיון הקבורה אידיוטי בעיניי, אני מקווה שבמידה ואזכה להיות אבא - ילדיי יזכרו אותי בגלל שהייתי אב טוב ואחראי ולא יצטרכו מצוות שכתובות בספר שמהדר דמות על טבעית דמיונית בשביל לגרום להם לזכור אותי. מצטער על דבריי החריפים.... אבל שאלת, וניסיתי לתת תשובות שמבוססות על השכל הישר (כפי שאני חושב ששכל ישר צריך להיות) ולא על אמונה כזו או אחרת.
