מאמר מ"הארץ"

[לורליי43]

הסברתי בהמשך

יש כאן גם ענין של חשיבה אסוציאטיבית, שמבחינתי מאוד ברורה. אבל, זה שמבחינתי זה טיעון מוצלח, לא אומר שגם מבחינתך זה צריך להיות טיעון שכזה.

 

[ליליה והגמדים]

המורים לא יודעים הכל

וכאמא לילד עם ADHD אני יכולה לומר שרובן יודעות מעט מאוד מעבר לחומר הלימודים. בכל הכתות, אולם בעיקר ביסודי, הן מחנכות, אולם תכניו הערכיים והמקצועיים של מושג החינוך לא נהירים לרבות מהן. לצערי - נראה כאילו אין שום פיתוח של מיומנויות חינוך, אינטליגציה רגשית וקשב בתכנית הלימודים שלהן. יע"ז יש בהחלט יוצאות דופן ונפלאות - כמו שהיתה המורה של עומר בכתות א-ב. מה שאת מצטטת מנרי לבנה הוא כנראה רק קצה הקרחון של זעם הורי על בינוניות זועקת של מערכת החינוך, שחלק מההורים חשים - כנראה לעיתים בצדק - ש"הרסה" להם את הילדים. בואי לא ניתמם, כי כולנו מכירות את התמונה. זו התמונה שעמדה גם לנגד עיני ועדת דברת והיוותה את המוטיבציה המרכזית לפעילותה, גם אם אינני מסכימה במיוחד עם חלק מהותי ממסקנות הועדה.

 

[Kalla]

מצד שני, היחס המזלזל, גם מצד ההורים

תורם מאוד להנצחת המצב. כתבתי על כך פעם ואין לי חשק לחפש את זה עכשיו, אך כל עוד מצד אחד לא דורשים מההורים לכבד את המורים באשר הם ולהעביר זאת לילדיהם מחד ולא משפרים את תנאי המורים ומתחילים לדרוש מהם רמה בהתאם מאידך, אין סיכוי שישתנה משהו, בטח לא לטובה.

 

[ליליה והגמדים]

מסכימה איתך

 

[Kalla]

וזאת למרות

שלא עשיתי עריכה ויש לי שם "מצד אחד" מיותר

 

[הילהל]

לא אהבתי

במצב של בתי הספר היום, הרבה ילדים טובים עם הורים טובים מוצאים עצמם מוכים (מילולית ונפשית, אם לא פיזית) ומושפלים עד עפר. ילדים טובים ומוצלחים הם גם, לעתים, ילדים שחורגים מה"נורמה", שמוכשרים בתחומים פחות "מקובלים" ממתמטיקה ואנגלית. והילדים האלה סובלים, אוהו כמה שהם סובלים. ואם אין להם הורה שמוכן להאבק בשבילם מול המערכת, שנותן להם יום יום בבית את התחושה שהם טובים וראויים - הם עלולים ליפול חזק ורע. אני לא מאמינה שביה"ס, במתכונתו ובמשאביו הנוכחיים, הוא ראי שמשקף נאמנה את הצלחות וכישלונות ההורים. אלא אם מדובר בהצלחה בהכפפת הילד לנורמות ולבינוניות. אין ספק שהואה שיצליח בכך - "ראי" בית הספר ישקף לו דמות נאה ונעימה להתבוננות בחזרה.

 

[justmom]

יש כאן כמה כשלים לוגיים, לא?

הכותבת מסכימה ש"אכן מה צר, בשביל רבים מאיתנו בית הספר לא היה אף פעם מקור לנחת ולאושר שמימיים. גם כהורים אנחנו לא ממש מאושרים להעיר בבקרים את ילדינו התשושים". והפיתרון? לא, חלילה, להפוך את בית הספר למקום שהולכים אליו בשמחה ונהנים לשהות בו, ואפילו, שומו שמיים, מקום שלומדים בו, אלא "לחנך את הילדים כך שיצליחו איכשהו לקום שמחים" במקום "לתכנת אותם לקום בחוסר חשק"; "לדרוש מהם להתנהג בכבוד ולדעת לקבל ביקורת". כלומר, לאלף אותם לאהוב את המוסד שאליו הם נשלחים. והניסיון מעורר הרחמים להטיל את האשמה לפתחם של הורים "חלשים ונבוכים, שאינם מצליחים לתקשר כראוי עם ילדיהם, או שאינם מספקים די תשומת לב ואהבה לילדיהם" מעורר אפילו בי, שאיש לא יוכל לכנות חסידת החינוך הביתי, חשק עז להשאיר את ילדי בבית. יש תלמידים עם בעיות. יש הורים עם בעיות. יש בהחלט הורים עם בעיות לתלמידים עם בעיות. אבל להטיל באופן גורף את כל האשמה למצבה מעורר הרחמים של מערכת החינוך על כתפי הורים שלא השכילו להכפיף את ילדיהם לכללי ההתנהלות במוסדות החינוך? נו באמת. והיהלום שבכתר, לטעמי, היא ההתייחסות הסרקסטית לילד ש"אינו אלא נפש רכה ורגישה שחונכה "לדבר בכנות"."

הואיל שהמחברת כותבת "מניסיוני כאם, כמורה, כאדם," מפחיד אותי לדעת שבידי אנשים כאלה אנחנו נאלצים להפקיד ילדים שהם באמת נפשות רכות ורגישות.

 

[אמא ל 5]

הנה לדוגמא

המשפט הזה שאת מצטטת: והיהלום שבכתר, לטעמי, היא ההתייחסות הסרקסטית לילד ש"אינו אלא נפש רכה ורגישה שחונכה "לדבר בכנות". זה פשוט תגובה לדבריה של נרי ליבנה שמתגאה שחינכה את בנה לדבר בכנות, ולכן הוא אומר למורה דברים גסים ומעליבים. ונרי ליבנה משבחת אותו על כך. באמת לא כדאי בכלל להתיחס לתגובה אם לא קוראים את המאמר המקורי.

 

[justmom]

ראי בבקשה תגובתי למטה

 

[אמא ל 5]

אני דווקא קראתי את הכתבה המקורית

ומאד לא הסכמתי איתה. היה שם זלזול עמוק בכל מערכת החינוך ובכל המורים באשר הם. ובהחלט התגובה שהמורה כתבה מתאימה לדברים שנכתבו. אין ספק שיש צורך לשפר את מערכת החינוך, וצריך לנסות למצוא דרך להגיע למצב שהילדים ילכו לשם בשמחה, אבל זאת לא הנקודה - המאמר הוא תגובה למאמר מאד לא נעים וגס רוח של נרי לבנה. ואני לא מורה, ואין לי כל קרובי משפחה מורים. אבל אני אמא לחמישה ילדים במערכת החינוך, ואין לי ספק שגישת ההורים משתקפת בגישת הילדים. אם ההורים רק משדרים זילזול בבית הספק ובמורים - זה בדיוק מה שילדיהם יחושו. אם ההורים ישתדלו למצוא את הדרך לתמוך בילדים, בלי להשפיל את המורים באותה הזדמנות, כולם ירויחו. כמובן שיש מורים איומים, ולצערי נתקלתי גם בהם. אבל נרי לבנה במאמר שלה כלל לא התיחסה למורים כבני אדם, אלא פשוט הביעה תמיכה בזלזול, השפלה וחוצפה, שבעיניה הם חוכמה. מצטערת מאד - הפעם הסכמתי עם המורה הזאת כמעט בכל מילה.

 

[לורליי43]

אולי את יכולה להביא קישור למאמר

המקורי, יכול להיות שזה יפתור כמה שאלות.

 

[אמא ל 5]

אני אנסה, אבל נדמה לי שבארכיון

"הארץ" אפשר רק להגיע שבוע אחד אחורה. עוד מעט אחוזר, לאחר חיפוש.

 

[אמא ל 5]

כן, אי אפשר למצוא את זה בחינם

בארכיון הארץ אפשר רק לקבל כתבות של השבוע האחרון. אם רוצים משהו מלפני זה - זה רק בתשלום. המאמר המקורי נקרא החופש הגדול, והוא פורסם ב- 28.8 , אם מישהו רוצה לחפש ולהוריד, בתשלום. חיפשתי עכשיו בבית , כדי לצטט משם, אבל משום מה יש לי את המוספים מכל החודש האחרון, רק לא את זה... (שמרתי אותם לבעלי שהיה בחו"ל...).

 

[לורליי43]

חבל, אבל תודה

 

[אמא ל 5]

חינוך ביתי כפתרון.

המאמר המקורי דווקא גרם לי לחשוב מדוע נרי לבנה לא בחרה בחינוך ביתי. היא כל כך מזלזלת במערכת החינוך, כל כך יודעת למצוא אך ורק חסרונות בה, מזלזלת בכל המורים, השיטה וכו' - אז מדוע היא לא חשבה על חינוך ביתי? זה דווקא יכול להיות פתרון מצוין למישהי שכל כך סובלת ממערכת החינוך. ואם היא בוחרת בכל זאת לשלוח את ילדיה לשם - הרי שכדאי שגם תאמין שזה לטובת ילדיה, וגם תבהיר להם את זה. אבל גם לשלוח אותם לשם, וגם לחשוב שזה משהו נורא - זה בהחלט מצדיק את התגובה שקיבלה.

 

[Kalla]

אני כבר כתבתי, גם בפורום הזה

מה דעתי על החינוך (או ליתר דיוק חוסר החינוך) שכל כך מקובל היום בקרב שכבה לא קטנה של הורים, ביניהם לא מעט משכילים. רק מה - מהניסיון שלי לא ראיתי שבית ספר זה מקום כל כך קשה, לפחות לא למי שלא בא מראש בגישה שזה צריך להיות מקום קשה ועם חינוך של איך צריך להתנהג בן אדם שכבר עבר את גיל שנתיים הנורא. ברור שיש גם בבית ספר רגעים קשים יותר או קשים פחות, כמו שיש גם בבית עם ההורים או בכל מסגרת אחרת. ברור גם שיש ילדים מסוימים שבגלל בעיות מסוימות קשה להם יותר להסתגל דווקא למסגרת מסוג הזה או שהיא כלל אינה מתאימה להם. אבל בסך הכל, עבור רוב הילדים, ועל כל חסרונותיה של מערכת החינוך בארץ, לדעתי אין פתרון טוב יותר לחינוך הילדים במגוון רחב של תחומים במקביל. לא חושבת שלכתבה המדוברת יש קשר כלשהו לחינוך ביתי. אך אם כבר העלית את הנקודה, קראתי פעם דברים שכתבו חסידי החינוך הביתי. למשל משהו בסגנון שערב החג הילדים ממש ישבו ותוך כדי משחק למדו על החגים כמה וכמה נושאים והנה כמה הם כבר למדו בבית ואיזה יפה ומדהים ועובדה שגם בבית לומדים. ואני חשבתי בתמהון: מזה האמא מתלהבת? זה כל מה שהם למדו כל היום? ביג דיל! הילד שלי חזר מבית הספר עם ידע הרבה יותר נרחב מזה על החגים + עוד ידע בחשבון + עוד ידע בתנך + עוד ידע בעברית, וכך הלאה, ואני עדיין מרגישה שהוא לא לומד מספיק. הידע מאוד חשוב לי, מודה. ולא רק ידע במשהו אחד אלא במגוון כמה שיותר רחב של תחומים. חשובה לי גם המסגרת, שהילד ילמד לקחת אחריות, לקחת את עצמו בידיים, להסתדר עם ילדים ומורים, לחיות בעולם הזה. זאת הסיבה שאני נגד חינוך ביתי (אם כי לדעתי יש ילדים ואולי הורים שזה יכול להתאים להם), אך שוב - לא רואה כל כך את הקשר לכתבה הזאת.

 

[אלדורית]

למען הסר ספק: חינוך ביתי הוא לא

אופציה מבחינתי, מכל מיני סיבות, בעיקר כאלה שקשורות בעבודה שלי (עצם העובדה שיש לי עבודה, ושהיא לא עבודה פיזית שמאפשרת לילדים לחוות אותה מהצד) או כאלה שקשורות לאופי החברתי של ביה"ס (ילדת ביה"ס שלי מאוד זקוקה לחברה). אבל דווקא מה שכתבת מזכיר לי נימוקים בעד חינוך ביתי: מכל הערב הרב של המקצועות שלמדתי בבי"ס אני זוכרת ממש מעט. כמעט כלום בעצם. בעיקר אני זוכרת דברים שלמדתי שוב ושוב במשך השנים כמו חשבון ותנ"ך. ואני הייתי תלמידה די טובה ובלי הפרעות למידה. יכול להיות שמי שלומד באופן אחר, יותר מעורב, כפי שמתאפשר בלימוד ביתי, שהוא יותר עצמאי--אמנם לומד "פחות" כל יום, אבל יותר לעומק, ומה שהוא לומד נשאר איתו לנצח ולא נמחק ברגע שנגמר המבחן? אני מרגישה די מתוסכלת מזה שמכל השינונים שלי למבחנים בהיסטוריה למשל, אני נתקלת בערפל מוחלט כשאני מנסה להיזכר מה בדיוק למדתי (ואיך שיננתי, קראתי, סיכמתי, הקלטתי את עצמי מקריאה את ה"חומר" ושמעתי בטייפ ובווקמן, תליתי פתקים עם נקודות בכל הבית--באמת השתדלתי). לעומת זאת, דברים שלמדתי (בזמן התיכון) בקורסים של האוניברסיטה הפתוחה, כן נשארו איתי--בעיקר, אני חושבת, כי הלימוד היה כרוך גם בכתיבת עבודות עצמאיות.

 

[Kalla]

ברור ששוכחים המון

ומניסיון שלי - שוכחים בלי קשר לשיטה ולמקום ולמידת ההנאה מהלימודים. אך כמו שבעצמך אמרת, יש יסודות ותחומים שנשארים, יש איזשהו רקע, יש הבנייה של עצם היכולת לשבת וללמוד לא רק מתי שמתחשק ומה שמתחשק - ובכל מקרה, כמה שלומדים פחות כך גם יודעים פחות. והיום בבית ספר שיטות הלימוד מאוד מגוונות. יש פחות ופחות הוראה פרונטלית ויותר ויותר עבודה בקבוצות, יציאה לשטח, התנסות, משחק וכו'. יש המון חיפוש מקורות ידע ובתוך מקורות ידע, כגון האינטרנט, אנציקלופדיות ועוד. יש כתיבת עבודות עצמאיות. הבן שלי בכיתה ד' כתב 2 עבודות ממש ענקיות, של שבועות וחודשים, שכללו רקע עובדתי והיסטורי, מחקר, מסקנות, דעה אישית ועוד ועוד מספר עבודות קטנות יותר. יש גם יותר גמישות ואפשרויות בחירה, לפי רצון התלמיד. שוב - ברור שהרוב בשלב הזה נשכח, אך לא הבסיס כגון קריאה, כתיבה, חשבון ומעבר לזה עוד כל מיני דברים מפה ומשם ובסך הכל זה לא מעט. אך מה שבטוח נשאר, אם בית הספר שווה משהו, זה היכולת ללמוד בצורה שיטתית, שיטות הלימוד וכו'. יש המון מה לשפר במערכת, אין ספק, אך היא עדיין הרע במיעוטו. חינוך ביתי מתאים לכאלה שחושבים שגם אם ילד ילמד לקרוא בגיל 8, 10 או 16, זה לא משנה כל עוד זה בקצב שלו. אני לא מאמינה בזה ואני מאמינה בהכוונה, הדרכה, שיטתיות.

 

[irisgh]

אני שכחנית היסטרית

וזה קשור גם למה שלמדתי בלימודים אקדמיים, וגם לאירועים שארעו בעבר. כולל דברים שהיו לי משמעותיים מאוד בזמנו. רק מה, איפה יש אוכל טוב, איך להגיע לשם, ומה בדיוק אכלנו שם, את זה אני זוכרת

איך זה?

 

[אמא ל 5]

לי חינוך ביתי לא מתאים, אבל

יש בהחלט כאלה שזה מתאים להם. בארה"ב יש לא מעט העוסקים בחינוך ביתי, ומסתבר שבוגרי החינוך הביתי הם תלמידים מצטיינים בהגיעם לקולג'. כמובן לא כולם, אבל אחוז יחסית גבוה שלהם. היתה על זה כתבה בטיים מגאזין לפני זמן מה. כלומר - אפשר ללמוד הרבה מאד גם בחינוך ביתי, ואפילו בכיתות הגבוהות. אני בקשר עם לא מעט משפחות העוסקות בזה בארה"ב, וגם כאן בארץ, ויש לילדים האלה בהחלט הישגים טובים בהמשך חייהם. כלומר - הם לא נשארים בורים. ואני חושבת שאפשר ללמוד את רוב הנושאים הנלמדים בבית הספר ברבע מהזמן הנדרש לכך בבית הספר. אני אישית מעולם לא הייתי עושה את זה. זה לא מתאים לי, ואני מספיק מרוצה ממערכת החינוך, כדי לא לחשוב על זה. הזכרתי את הנושא רק כי הוא עלה בתחילת הדיון, וגם בגלל שנראה לי שאם מישהי כמו נרי ליבנה כל כך סובלת ממערכת החינוך - מדוע שלא תעשה את זה טוב יותר בעצמה, בבית.