מאמר מ"הארץ"

[לורליי43]

מאמר מ"הארץ"

המאמר הוא תגובה, אבל מעביר מסר מצויין בפני עצמו (לדעתי). (ובאופן אישי, אני רואה במאמר הזה גם את אחת התשובות הטובות לגבי "למה לא חינוך בייתי?".)

 

[צימעס]

אויש.

 

[נורית מ.]

המסר היחידי שהוא העביר לי

הוא שהכותבת נורא נעלבה מהכתבה המקורית ושהיא מאמינה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה (עדיף אישית אם אפשר).

 

[צימעס]

אגב -

אחרי מה שכתבה נרי לבנה ואחרי התגובה של המורה, אף אחד לא העלה את החינוך הביתי כ"תשובה" לנאמר. חוץ ממך. יופי של יחסי ציבור את עושה

 

[לורליי43]

אני רואה הרבה משותף

בין הורים שמגבים את הילדים שלהם ומזלזלים במערכת, ובין הורים שלא מנסים להתמודד עם החיים ובורחים לחינוך בייתי. זאת בדיוק הפואנטה- הדברים שלך- המסקנה שלי היא שונה משלך, לכן קידום החינוך הבייתי, יפול רק על אוזניים של מי שחושב שזו התשובה. ואני מתייחסת לקטע הזה (בין היתר)- "בית ספר הוא מקום קשה. זהו מקום שבו יום-יום ושעה-שעה צריך ללמוד דברים חדשים. ולזכור אותם. ולהיבחן עליהם. רק למעטים, בני מזל באופן מיוחד, קל ללמוד ולזכור מאסות של חומר. הקושי והפחד והלחץ והכישלונות והתסכולים הם אמיתיים ומשותפים למרבית הילדים (והאנשים), ומה שקובע, בסיכומו של דבר, הוא האופן שבו אנו מתמודדים עם הקשיים. אם אנו בוחרים להאשים אחרים, להישבר, לנטור, להשליך ולהדוף, למרוד באופן קטנוני ולא לקחת אחריות, או שאנו בוחרים לגייס כוחות, להתגבר, להפנים, לקיים דיאלוג, למרוד למען מטרות גדולות וראויות, ובעיקר - לקחת אחריות מלאה על מעשינו ותוצאותיהם." בעיני זו היא ההכנה לחיים.

 

[צימעס]

או שאנחנו בוחרים ללמוד באופן שונה

לחלוטין, בלי שהלמידה תלך יד ביד עם קושי במשך 12 עד 16 שנים של רכישת השכלה/מקצוע. ובפרט - לקחת אחריות מלאה על מעשינו ותוצאותיהם (מצוטט מהמורה הכבודה).

 

[לורליי43]

זה לא משהו שאפשא ללמוד בתנאי מעבדה

 

[לורליי43]

וההסבר

העובדה היא, שילד שמוצא מתוך מערכת הלימודים, מוצא גם מתוך מערכת ההתמודדות החברתית ההטרוגנית (שזה מאוד משמעותי בעיני לצמיחה נורמלית). מאחר ולדעתי, חינוך בייתי לא יכול להחליף את המימד הזה בצמיחה- אז בעיני זה עידוד לא להתמודד.

 

[ליליה והגמדים]

קראתי גם את זה

היות ולא קראתי את המאמר של נרי לבנה, אני לא יכולה לתת תגובה מאוזנת. יע"ז מצאתי שההתייחסות האישית שם לנרי לבנה (שאני לא מהמאוהבות בה, ולמרות זאת...) היא קנטרנית, נמוכה, נקמנית ונבזית. גם ההתייחסות שלה לצאן מרעיתה והוריהם היא כזו: "מה אומר, הרי ידוע לכל שכל ההורים, בניגוד למורים, "יודעים הכל" ולא רק "סתם מישהו". די ידוע גם שכל ההורים הם אנשי חינוך דגולים; עובדה, רק לצאת החוצה ולראות איך כל הילדים של ההורים המשכילים, הנאורים, הליברלים, התומכים-בילדיהם, כה מוצלחים. משכילים. רחבי אופקים. מנומסים. אדיבים. סובלנים. וגם טובי לב. ובכלל לא פרועים ומפונקים ומניפולטיווים ואגוצנטרים וחצופים.". נראה לי שזוהי אשת "חינוך" בסגנון הנוקדני-מרושע שאפיין את המורה דבורה שהיתה מושכת לנו באזניים ומספרת לנו כמה אנחנו גרועים. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל עם מחנכת כזאת, אולי הייתי שוקלת להשאיר את הילדים בבית....נקמנית ומזיקה לנפשם של הילדים. מעניין לעניין באותו עניין: מה דעתכן על מורה (המורה החדשה של עומר) שלא נותנת שעורים ואם היא נותנת, היא לא בודקת אותם ליד הילדים?

 

[לורליי43]

אני ראיתי את הקטע שהבאת בצורה לגמרי

אחרת. היא מתארת את ההורים שמזלזלים במורים ובמקצוע ההוראה, חושבים שהם טובים יותר מכולם, ומעבירים את המסר לילדיהם. אני הסכמתי עם כל מילה שלה.

 

[ליליה והגמדים]

העניין הוא

שהיא לא מתארת את "ההורים ש..." אלא את ההורים מקבוצות אוכלוסייה מסויימות, ככלל. היא לא זרה בגישתה להרבה מורות אחרות. זה לא החינוך הסטראוטיפי והמתייג שאני רוצה לתת לילדי. היכן שיש קבוצה שלמה שהמורה לא מכבדת, ישנה אחרת שזוכה ממנה להעדפה סמויה. עכשיו דמייני את הילד-מעמד-בינוני שלך יושב בכתה כזו....

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif למורה של עומר

אני מתעבת שיעורי בית, בכיתות הנמוכות בפרט. כשמגיעים יום יום לבית ספר, וממילא לא נוצר פער גדול משיעור לשיעור (הכי גדול--שבוע) וממילא גם בכיתה מתרגלים באופן פרטני (הרי רוב שיטת הלימוד היום מבוססת על מילוי חוברות...) באמת אין צורך להעיב על אחה"צ במטלות משמימות. ולגבי לבדוק בנפרד: זה נראה לי דיסקרטי ונעים ומכבד את פרטיותם של הילדים.

 

[חני ב]

תזכירי לי באיזה כתה עומר לומד

גם אצלנו לא נהוג לתת שעורים, אלא אם ילד לא מסיים את המשימות בכתה, הן נשארות לו לבית. לגבי בדיקה, החשוב שהיא תבדוק את השעורים בבית או בחלון או מתישהו אבל חשוב שהילדים ידעו שהיא כן בודקת, אחרת לא יעשו אותם (ובצדק). אני חלק מהשעורים בודקת תוך כדי למידה, לפעמים לוקחת חוברות הביתה ולפעמים בודקת יחד עם כולם ומבקשת שיסמנו

כאשר הם ענו נכון ואם לא, שיתקנו במקום.

 

[ליליה והגמדים]

כתה ג'

 

[חני ב]

כתה מאד קלה

וילד חרוץ מסיים הכל בזמן השעור.

 

[ליליה והגמדים]

קלה - ולכן חשובה לרכישת הרגלי למידה

אני חושבת לכן שזוהי הבעייה באי מתן שעורים ובבדיקה רנדומלית ללא התייחסות פרטנית לשגיאות ותיקונן או לעשייה מושלמת של השעורים, מאידך. חוצמיזה שאני לא ממש אוהבת את ההגדרה "חרוץ", mind you: יש לי ילד מחונן, מוכשר וחרוץ, אבל מוסח-קשב. לטעמי, העדר מנגנון של שעורים ובדיקתם, מזיק לו, נזק ממשי. ואם ניקח את זה למקום כללי יותר - זה בעייתי לכל הילדים היות ואחת הדרכים הבודדות העומדות בפני מערכת החינוך ליצירת אמביציה, היא העמדת רף דרישות סביר מהתלמידים.

 

[ליליה והגמדים]

ועוד מילה על שעורים...

שעורי הבית הם נקודת המפגש, בין השאר, של המשולש ילד-בי"ס-הורים. מהבט של ביה"ס כמחנך וכשליח הקהילה / החברה להקניית חינוך לילדיה, הקשר הזה מאוד חשוב בעיני. ו...כן, אני יודעת שיש הורים שלא מעורבים בשעורי הבית. אני כן מעורבת והמעורבות הזו נותנת לי מבט מאוד חשוב אל מה שקורה לבן שלי בין 8 לאחת. ביום רביעי יש אסיפת הורים. למיטב ידיעתי יש עוד הורים שלא ממש מאושרים מהעדר שעורי בית. או כמו שאמרה לי אחת האמהות השבוע: "זו כתה נפלאה אם הורים מאוד מיוחדים, אבל להורים מיוחדים יש לפעמים דרישות...". בגדול אנחנו צמודים למורות של הילדים ולבי"ס ברמת מעורבות גבוהה, תומכים, עוזרים, מקדמים את האינטרסים של בי"ס - וגם מעלים דרישות ומסייעים למימושן. אין לי ספק שהמורה הנפלאה שהיתה לעומר בשנה שעברה, היתה נפלאה גם בזכות המעורבות ההורית הזו, שאיפשרה לה להיות נפלאה אפילו יותר. רוב ההורים עברו את שנות השלושים שלהם וחלקם גם חוגגים וחוגגות 50 ויותר...אולי זו הסיבה לסוג המעורבות הזה. נראה לי שעד חנוכה נבסס את עניין השעורים ובדיקתם...אני מקווה שלא אתבדה. חני, אגב, מילא שאין שעורים ביומיום - אבל אין שעורים לחג???? לתחושתי כאמא, זו בעייה.

 

[חני ב]

אין בכלל שעורים?

ואם את מסתכלת לו במחברות את רואה התקדמות בחומר? אני באמת חושבת שאפשר להתקדם נפלא בלי נתינת שעורים אלא כמו שכבר כתבתי, ילד שלא סיים בכתה את המטלות, המטלות נשארות לו לבית. לגבי שעורים לחג, אמנם אני רק בכתה ב' השנה אבל אני גם לא נתתי להם. אולי בפסח אתן וזה יהיה בטח יומן קריאה או משהו דומה. תראי, את כל מה שיש לך לאמר לה אני בטוחה שתאמרי באספה ואשמח לקרוא גם מה היא אמרה. אצלנו בבי"ס אפשר לאמר זו מדיניות לא לתת שעורים (כשעורי-בית) ולא לתת עבודות לחופש.

 

[ליליה והגמדים]

מתחילת השנה

היו פעמיים דפי חשבון ברמה של אמצע ב', שהוא סיים כמובן בדקה וחצי ולכן היו די מיותרים. אני מקווה שאין נסיגה בהעברת החומר ובתכנים, אולם אני אדע רק כשאפגוש את המורה (שבגלל שהייתי כ"כ חולה בשבוע וחצי הראשונים של הלימודים, עוד לא פגשתי ל"שיחת תחילת שנה" שאני יוזמת בדר"כ). המורה החדשה נחמדה, הילדים אוהבים אותה אבל לא נשמעים מהם התפעלויות כמו מהקודמת (שהשאירה נעליים ענקיות מאחוריה) וידוע לי שבבי"ס הקודם השאירו אותה עם הכתה האחרונה שלה שנה נוספת בלחץ ההורים. אז בינתיים אני אופטימית

לגבי שעורים: לא צריך להפריז, אבל שעורים הם בהחלט אימון חשוב בפיתוח הרגלי למידה ולכן לדעתי כשאין שעורים באופן שיטתי, נגזל אלמנט חינוכי חשוב מהילדים. אחת הסיבות (היו הרבה) שלא שלחתי את עומר לביה"ס שליד הבית, היתה שלא נותנים בו שעורים.

 

[חני ב]

אוהבים אותה זה כבר טוב

ובאמת לקבל מחנכת חדשה אחרי אחת אהובה קשה מאד בעיקר לה. רחמו גם עליה

. היא בטח יודעת אחרי איזו מורה היא קבלה את הכתה. זה מאד לא פשוט. לגבי נתינת שעורים, לפעמים זה תלוי מורה, לכן אולי כשהיא תראה את הלחך הרוחות של ההורים בכתה, היא אולי תשנה גישה. מה גם שהיו כולה 12 ימי לימוד עד כה.