מאמר מ"הארץ"

Kalla

New member
כן ולא.

הרבה יותר קל להחליק לתוך משהו בעדינות ובהדרגתיות מאשר ליפול לתוך רגע קצר ופתאומי של משבר נוראי, של מהפכה טוטאלית ביחס לכל מה שידעת עד כה. ההכנה לצבא - זה לא כמו שזה נשמע. זה לא שצריך להצעיד ילדים בשלשות עם רובים, לצוות עליהם "דום" ו"נוח" וכו'. הכוונה היא יותר לתהליך חינוכי מאוד מאוד עדין והדרגתי, שלא יוצר משברים ולא מציב קשיים פתאומיים אלא עושה איזושהי הכנה פסיכולוגית ופיזית איטית ובשלבים למצבים שיבואו בעתיד. הכנה לצבא מבחינת החוויה עצמה עושים בדרך כלל רק בכיתה י"ב, במשך שבוע מרוכז ואולי עוד כמה הרצאות וכו'. ההכנה שאני מדברת עליה היא ללמוד בהדרגה, תחילה על ידי 15 דקות ריכוז בגן, אחר כך על ידי 45 דקות שיעור בבית ספר, מהי משמעת, מה זה להיות חלק מקבוצה, מה זה כשיש סדר וארגון מסוימים, שיש מצבים שבהם אי אפשר לעשות כל הזמן רק את מה שרוצים, שלפעמים צריך גם לדעת לקבל סמכות, להתגמש וכו'. אני מדברת על זה שילד, שאף פעם לא ידע מה זה לבשת בשקט 45 דקות, למלא הוראות של אנשים אחרים, לתחום את עצמו בזמנים, לעשות ברגעים מסוימים משהו שלא כל כך מתחשק לעשות, לבלות בחברת אנשים שאולי לא מתחשק לו לראות אותם באותו רגע שפתאום מגיע לטירונות וחייב ללמוד לעשות את כל הדברים האלה מיד ובבת אחת וכמעט ללא הזדמנויות שניות. ברור שיש אנשים שיותר קל להם להסתגל לשינויים פתאומיים מאשר לאחרים, אך לדעתי גם עבורם המשבר הזה לא יעבור ללא עקבות, שלא לדבר על אלה שבכלל קשה להם עם שינויים.
 

Kalla

New member
את ממש לא חייבת.

אבל מי אמר שזה בשביל צבא? ממש לא. אני ראיתי ריכוז כזה לא פעם וילדים ממש נהנים מזה. אני יודעת שאת לא מאמינה שאפשר להנות מעבודה משותפת של מספר דקות, אבל ועוד איך אפשר. זה לא שמענישים ילדים ומושיבים אותם בפינה להיות בשקט. הילדים שרים, משחקים, מקשיבים לסיפור ביחד. הם צוחקים, מוחים כפיים, נהנים. אך כאמור - אין לך מה לסרב. אף אחד לא מנסה להכריח אותך.
 

Kalla

New member
במילים אחרות

ריכוז בגן מקנה מיומנויות מסוימות ועושה המון כיף. זהבעקיפין הוא מקל על הילדים בעיד - זה רק ערך מוסף.
 
זה לא רק אצלה, חוזר כמנטרה

ושוב מזכירה כאן את הראיונות בהארץ עם הבוגרים של החינוך הפתוח, שמלאים במנטרות כרימון אולם אין להם רגע יציב ומתגמל בחייהם הבוגרים - נעים כל הזמן בין יחסים, עבודות, מקצועות, תחומי לימוד...אולי כי הם שיקוף של המיקרוקוסמוס של ביה"ס הפתוח והבית..?
 

1אילת2

New member
מדובר בהתרשמות כללית.

לא בניתוח אישיותי פרטני. ראי למשל: השרשור הזה: באופן כללי, זו אשמתם של ההורים, לבית הספר אין כל קשר.
 

לורליי43

New member
תתפלאי, גם הורים ששולחים את ילדיהם

למערכת החינוך מודעים לבעיות שיש במערכת. אף אחד לא חושב שהיא מושלמת ומדהימה, אבל כן יודעים להתייחס נכון ובפרופורציה למה שקורה בה. ואין ספק- גם אני לא הייתי שולחת את הילד שלי למקום שרק מלמד השרדות.
 

Kalla

New member
וגם, לצורך העניין

אני כרגע לא מדברת על הורים שבחרו מסגרות אלטרנטיביות מחוץ לבית. מבחינתי, בין אם המסגרות האלה נראות לי כדרך נכונה או לא, הן עדיין אינן מוגדרות כחינוך ביתי. חינוך ביתי מבחינתי=ילד מתחנך בבית, ללא מסגרת קבועה מחוצה לו. ומה זאת אומרת "בשאר רחבי הארץ"? כל יום נוסעים למקום אחר? ואם לא באיזו תדירות? עם מי? מה לומדים שם? ואיך זה תורם לפן החברתי?
 

לורליי43

New member
את זה אני מגדירה- כתנאי מעבדה

מפגשים מבוקרים, עם אוכלוסיה מאוד הומוגנית. וכמו במעבדה- יש הבדל גדול בין תוצאות ניסוי כאלה (IN VIVO) לתוצאות ניסוי שדה
.
 

צימעס

New member
מתארחים, מארחים, נוסעים יחד

אוכלוסיה הומוגנית? ממש ממש לא. באיזו תדירות? התדירות נקבעת לפי הצרכים החברתיים של הילדים (לפגוש ילדים ומבוגרים בנוסף על המשפחה), ובהתאם ליכולות שלנו כמשפחה. למשל, סביב הלידה של הקטנה, כמעט לא נסעתי. אירחנו יותר, ונפגשנו בסה"כ פחות. אגב - הצרכים החברתים של הקטנה נענים מעצמם (מעצם זה שהיא גדלה בבית מלא ופעיל). לגבי הלמידה - היא קורית מעצמה. אני רואה את ילדי לומדים ולומדים ולומדים. איך? מסתכלים, מדברים, שואלים, מקשיבים. (כך, לשיטתי - unschooling). יש הורים אחרים בחינוך ביתי שמגדירים סדר יום של לימודים, קונים ספרי לימוד וכו'. אני לא מוצאת עכשיו צורך כזה (ואם יעלה הצורך, נדאג לו).
 

Kalla

New member
אבל לגבי נסיעות

גם אנחנו עושים את זה, וגם אנחנו מתארחים, מארחים, נוסעים יחד, פוגשים כל מיני אנשים עם ילדים בגילאים שונים ובלי ילדים, קרובים, חברים, מכרים וכו'. זה בכלל לא קשור לחינוך ביתי. ולגבי הלמידה העצמית - גם אצלנו היא קורית כל הזמן, רק בנוסף אליה יש את הלמידה השונה שבבית ספר ובגן. היא באה לא במקום אלא בנוסף. מה שאת מתארת קורה ממילא בכל בית ממוצע, בלי קשר לחינוך ביתי או לא.
 

צימעס

New member
כשאין בית ספר, יש יותר זמן ל"זה"

וכך זה תופס חלק גדול יותר בחיים, והוא-הוא החיברות והלמידה שילדי מקבלים.
 

Kalla

New member
הכל עניין של מינון.

לדעתי כשהזמן מתחלק בערך חצי-חצי בין למידה עצמית בבית לבין למידה (שהיא גם בחלקה עצמית אך עדיין שונה ומגוונת יותר) במסגרת אחרת - זה אידאלי מבחינתי.
 

Kalla

New member
אני בכלל לא אוהבת דברים מוחלטים

או ככה או ככה. אני תמיד הרגשתי שמה שחשוב בחיים זה גיוון, לטעום מכמה שיותר דברים שונים. לא רוצה רק זה או רק זה, רוצה קצת מהכל.
 
את מנסה להציג תמונה

כאילו שבלי בי"ס יש זמן לחיברות, כלומר - בבי"ס "אין" חיברות. העניין הוא שיש - וכזו שדומה בפריסה החברתית שלה לעולם שמחוץ לביה"ס, ולעולם הבוגר. היכן שיש ריבוי - יש מפגש עם העולם.
 
לטעמי, על פי שתי ההודעות האחרונות

אנחנו עושות home schooling ו- unschooling בנוסף ל- schooling. מה שמחזק את עמדתי לגבי הגריעה המשמעותית שגורע החינוך הביתי מילדים וממימושם העצמי.
 

Kalla

New member
מסכימה איתך לחלוטין!

הרי שום דבר שצימעס ציינה כאן שילדיה עושים לא נמנע גם מילדינו לעשות, במינונים גבוהים למדי. רק שהם עושים גם דברים אחרים בנוסף. לדעתי השילוב של כולם יחד הוא האופטימלי.
 
יוצאת להגנתה של צימעס דווקא מתוך

חוסר הסכמה מוחלט שלי עם דרכה- יש דברים שנכונים לאנשים מסויימים ולאחרים לו. כך עם חינוך ביתי וכך עם בי"ס. נכונים למי? לנו כהורים. כי לילדים שלא יודעים אחרת הרי אין באמת בחירה אמיתית ונקייה. אני רואה את ילדיה של צימעס ובטוחה שדרכה טובה להם יחסית לאלטרנטיבה. עד מתי? אין לדעת. אני רואה את ילדותי שלי בגני הילדים שלהם ובטוחה שדרכי טובה להן יחסית לאלטרנטיבה. אבל האלטרנטיבה שונה. אולי ילדותי היו יוצאות נשכרות משהיה בבית עם צימעס, אבל לא איתי. לא כילדותי. כמו תמיד- אין שחור ולבן. יש דרך שנכונה לאחד ולא לאחר. יש שילדיהם ירוויחו ויש שיפסידו בשתי הדרכים, ולדעתי קשה לצפות מראש מה יתאים לילד עצמו. הרבה מהיכולת שלנו לעשות בחירה שנכונה לנו, ולילדינו, היא הקשב שלנו לדרכיהם של אחרים. גם כאן.
 
למעלה