תיקון קטן: "הוביט" נשאר "הוביט"
"בן-מחצית" הפך לזוטון. אין כאן "גיור" כלל. אם כבר, יש כאן לקיחת מושג הבנוי ממלים עבריות קיימות (כלומר, מגוייר כהלכה) והפיכתו למבנה חדש, אם כי חוקי, בעברית. ואגב, אם כך, מה תאמרי על צח-רעמה, צליף-טלף, שופריון וגארגל שעוברתו? האם גם זה צורם לך? אגב, אני, אישית, לא מעדיף "עצן" על "אנט" וגם לא להיפך, פשוט משום ש"אנט" היה המושג שהכרתי יותר מעשר שנים, והוא נטמע אצלי. אבל את "בן-מחצית" המרתי בשמחה רבה ב"זוטון", משום הסירבול שבו, וגם האוליפנט הלועזי דווקא שמח לפנות את מקומו ל"נפיל" (שאאז"נ היה רעיון שלי שלוטם שמח לאמץ). ושוב אני חוזר בפעם האלף - עניין של טעם. כך גם "איבוד הנשמה". ייתכן שלוטם "חטא לתרגום המקורי" (אגב, אני מעדיף "התרגום הישן" - הביטוי "תרגום מקורי" יש בו סתירה פנימית) - ייתכן, אם נסתכל על זה מזווית הרואה את התרגום המקורי כמשהו שיש לשמר עד כמה שאפשר. אבל לדעתו של לוטם היה צורך לשכתב את התרגום המקורי במקומות רבים מאד, הן בגלל שגיאות והן בגלל בעיות סגנון ותפיסה. ולכן, לולא היה עושה זאת, היה חוטא לעצמו ולמקצועיות שלו.