אמפיריקה, הגיון, תועלת
אין ביסוס אובייקטיבי. בדיוק. אז שנינו מסכימים? יופי. יש את הדעה שלי, יש את הדעה שלך. תועלת לא מוגדרת. מה מביא תועלת? תועלת למי? איך אני יכול לבסס משהו על תועלתנות אם אני לא יודע תועלת למי, ומה מביא תועלת? זה חסר משמעות. תועלת רק בשבילי? ההגיון אומר שאני לא שונה מאנשים אחרים מסביבי, אז למה לי לדאוג דווקא לעצמי - אני אדאג לכולם. או - אולי אדאג רק למי שהכי מגיע לו: אולי נמצא מישהו ממש חכם יפה וחזק ואדאג רק לתועלתו? או - כולנו חיות - אולי אדאג לתועלת כל בעלי החיים? ההגיון יכול להגיד כל מה שארצה שהוא יגיד, אם אנסח את זה בצורה "הגיונית". ההגיון לא פועל בלי עובדה יסודית להסיק ממנה מסקנות. ההגיון מסיק עובדה ב´ מעובדה א´. אבל מהי עובדה א´ הראשונה? שנינו מניחים שכל אחד רוצה לחיות, וכל אחד דואג לטובתו. זוהי עובדת יסוד. ובכן, עובדת יסוד שלי היא שאנשים גם דואגים לזולתם. רוצה להתווכח? למה אם כן לא להתווכח עם עובדת רצוני לחיות? נסה לשכנע אותי שמבחינה אובייקטיבית אין לי סיבה לרצות לחיות. למה שחיי שלי יהיו בעלי ערך? אמפיריקה - חיצונית, איני יכול להוכיח לך מה אני מרגיש. אבל יש "אמפיריקה פנימית" - אני יודע מה אני חש. האם אתה יכול להגיד לי "מכיוון שאיני רואה מה אתה חש, אינך חש זאת"? אתה יכול לשכנע בזה אחרים כמובן אבל לא את בעל התחושה! תגיד כמה שתרצה שאין סיבה שארגיש מחויבות לאחרים, זה לא יעזור. בין הטיעונים שלך לודאות שלי לגבי הרגש שלי, הודאות הנ"ל מנצחת. בסופו של דבר, אמפיריקה והגיון הם כלים. בל הם כלים בשימוש רצוני הבסיסי, לא אלה שקובעים אותו. כשאני מדבר עם אדם דתי, אני משתדל להגביל את עצמי לעובדות על עולם המציאות. כל היתר הם דעות. עם דעות קשה להתווכח בלי הסכמה על עובדות יסוד. אני לא מנסה לשכנע אותך בויכוח כזה - רק להבהיר את עמדתי. בכל אופן מעולם לא דיברתי על תועלת. אלו שמזכירים את זה כאן מבין החילונים- אתה בודאי יודע שאני לא לחלוטין מסכים איתם. תועלת היא בסיס להרבה דברים, אבל לא להכל.