לתת להם רובים?

[ליאת +]

לתת להם רובים? ../images/Emo5.gif

אתמול בגינה אביתר ראה ילד מהגן עם רובה. בערב הוא אמר לי שגם הוא רוצה רובה. למה שאתה רוצה רובה? שאני אוכל לירוק (=לירות) על אנשים. אני

על מי תירה? הוא (חושב) על מי שאני לא מכיר. הבוקר הוא שוב הזכיר את עניין הרובה שהוא רוצה. ואני מכירה את העקשן הזה (כאילו שיש ילד בן שלוש וחצי שהוא לא עקשן) הבקשה עוד תעלה שוב ושוב. ואם זה לא היה ברור: עד היום לא היו בביתנו רובים, אקדחים, חיילים ואפילו לא רובוטים לוחמניים. איכשהו גם בבתים שבהם אנחנו מבקרים אין צעצועי מלחמה. אבל ידעתי שמתישהו זה יגיע, רק שחשבתי שיש עוד זמן (אני כל הזמן צופה בחשש לקראת הדברים שיחשף אליהם בשנה הבאה, בגן העירייה). בקיצור- רובים כן או לא? מצד אחד- זה יגיע מתישהו, זה טבעי, אין טעם להתנגד וכו' ומצד שני- לנו לאמהות שלו זה ממש "כואב בעיניים" ובלב לראות ילד בן שלוש וחצי עם חיקוי מדויק של מכשיר הרג. הייתן קונות רובה לילד?

 

[Tamar b]

אין לי תשובה

אבל אני גם סקרנית לשמוע את התשובות. הבן של גם בן 3 וחצי ואני מתלבטת בדיוק באותה סוגיה כבר כמה שבועות. אישית, סרבתי עד עכשיו בנחרצות אפילו לרובה מים, ובכל זאת תהיתי איך נמנע מזה לאורך זמן. אגב, אנחנו גרים בארה"ב, כך שאין פה שום השפעה של חדשות/חיילים וכו', זה פשוט בא ממנו או מקסימום מהגן (כלומר, מילדים אחרים, גם בגן אין כמובן "משחקי מלחמה"). בנתיים הוא מאלתר מיני רובים מלגו ויורה בהם...ככה שגם אני

. תמר

 

[שרה כוכבית]

../images/Emo95.gifכמו שאת קונה משאית...

את תקני גם רובה, כי זה שלב כזה, אולי תקני משהו צבעוני וקטן, לא משהו מאיים וגדול, אבל אם לא תקני הוא =יכין= מכל מיני דברים ...רובה. זה שלב וזה עובר.

 

[Kalla]

לתת ולא להצטער.

זהו שלב חשוב בהתפתחות כל ילד.

 

[ליליה והגמדים]

לתת לא כי זה שלה חשוב

אלא פשוט כי הוא ישחק ברובים גם אם לא תתני לו ואם לא יהיה לו אז הוא יעשה ממשהו רובה או ירה עם האצבע. ומעוד סיבה אחת - אני די אוהבת לתת בגבולות הסביר לילדים (ובכלל למתנות) את מה שהזולת אוהב/ת ולא מתוך עולם המושגים הסובייקטיבי שלי. כרגיל, אני בעד חשיפה מבוקרת למצאי ולא צינזור ויצירת "מחסור מלאכותי" שמגביר את ההשתוקקות. אם זה ממש מציק לך - קני רובה מים

 

[שירה של נועם]

גם לי זה דוקר בעיניים

מצד שני, אתמול היינו בחנות צעצועים, וראיתי שם אקדח מים. אני מודה שלא חשבתי עליו בהקשר של אקדח, רק בהקשר המשפריץ. קניתי לו את זה בלי לחשוב, בהיסח הדעת. למרבה הפלצות, רק אחרי שמילאתי אותו במים, הבנתי מה עשיתי: הילדון הקטון שלי, בן 3 ורבע, רץ במשעולי הקניון, עם אקדח שלוף, וצעק בהתלהבות: "אני יורה בכם! אני יורה בכם!" מי בכלל לימד אותו לומר יורה?? בקלות יכולתי לראות בו (ועוד עם תספורת המארינס שלו), את הגולנצ'יק המורעל של העתיד. נעשה לי רע רק מלחשוב על זה.

 

[ליליה והגמדים]

אופס, הרגע הצעתי רובה מים כפתרון../images/Emo13.gif

 

[תּמר]

זה באמת מפריע

לי לקח המון זמן עד שקניתי רובה, לא בשמחה רבה. (גם לילדים לקח זמן עד שהם רצו, אבל מסתבר שלומדים משהו מהילדים בגן בכל זאת). אני חושבת שלא כדאי לעשות סיפור מעצם הבקשה לרובה. אם הוא מאיים "להרוג", אפשר להסביר לו כמה זה רע, ועל חשיבות החיים. אם לא יהיה לו רובה, הוא יעשה לעצמו ממקל (אולי זה עדיף ככה, שאת לא נותנת לו לגיטימציה, אבל מתעלמת מכך שהוא משחק ברובה). סיפור שסיפרתי פה פעם בפורום: חמי שיחק בילדותו בחרבות, וסבתא שלו הזדעזה: "כלי נשק זה רק לגויים". זה היה בצרפת, לאחר קום המדינה. כך שנראה לי שאין קשר למצב הבטחוני הרעוע שלנו. ילדים בכל מקום ובכל זמן אוהבים כלי נשק.

 

[MichalGal]

אני קניתי אקדח

במילא הוא אלתר לעצמו רובים, אז זה לא משנה אם הוא משחק עם רובה מאולתר או רובה אמיתי. לא קניתי רובה שהוא "חיקוי מדויק של מכשיר הרג" אלא אקדח שרואים עליו בבירור שהוא צעצוע. גם חרב כבר קניתי לו. אני מעדיפה שישחק עם חרב פלסטיק קהה, מאשר עם חרב מאולתרת ממקל עם שפיץ.

 

[ענת בן צבי]

בהחלט כן

ילדים לומדים דרך משחק להתמודד עם הרגשות שלהם. התמודדות עם רגשות שלילים חשובה לא פחות מהתמודדות עם רגשות חביוים. הילד יכול דרך משחק להתמודד עם פחדים, כעס שנאה ולהבין אותם. ענת

 

[tonti]

לפני חצי שנה בערך

כשהפשפש הי בן שנה וחצי הוא התחיל פתאום לירות עם היד ולומר "פיו פיו" (צודקת, ליליה, בשביל מה יש ידיים??). התפלצתי. לא יועדת מאיפה זה בא לו. לא טלויזיה, לא ראיתי ילדים סביבו שעושים את זה. כנאה שהספיקה לו פעם אחת לראות מישהו עושה את זה. אם הוא יבקש-אני אקנה. (ואני בכלל לא מזכירה את כל החיילים עם הנשקים שרואים מסביב כל הזמן, אנשי בטחון ואפילו סתם אזרחים).

 

[אמאבולי]

ואפילו סתם שכנים שרואים מסביב...

 

[tonti]

יאללה, תעברו כבר../images/Emo3.gif

 

[לאה_מ]

לא זוכרת מי סיפר לי על האם שקנתה

לבניה בובת ברבי, והם קיפלו את הגוף שלה קדימה והשתמשו בה כרובה

אני חושבת, שבמציאות שילדינו חשופים לה היום, לא ריאלי לצפות שהדברים האלה לא יעניינו אותם, שהם לא יהיו זקוקים למשחקים מהסוג הזה. גם אני לא שמחה לקנות צעצועי מלחמה, אבל שמתי לב שכשאני קונה, המינון של השימוש בהם הוא לא גבוה יותר (ואולי אף נמוך יותר) מאשר בצעצועים אחרים. אם אני לא קונה, היצירתיות מחייבת לחשוב הרבה יותר על איך עושים רובה, וכך יוצא שהם עוסקים בזה יותר מאשר העשר דקות משחק ברובה הקנוי.

 

[UrbanDK]

אני הייתי בונה מלגו... <הגעתי מהדף

הראשי>

 

[אלדורית]

הייתי קונה

אבל לא בשמחה, ומן הסתם הייתי מוצאת זמן לדבר איתו על מלחמות, בלי לקשר זאת ישירות לצעצוע שלו (ואולי עם? אולי כן הייתי אומרת לו למה זה צורם לי? יכול להיות) הילדה הגדולה שלי אף פעם לא ביקשה רובה. היו לה אקדחי מים, ואני לא זוכרת סצינות מיוחדות איתם. מה שכן זכור לי זה שבגן שלה באנגליה לא היו צעצועי מלחמה משום סוג (במתכוון, במוצהר, כחלק ממדיניות נגד אלימות). לא נראה לי שהילדים שם היו יותר פציפיסטים מאשר במקומות אחרים.

 

[הילהל]

כנראה אין דרך עוקפת

גם יונתן הגיע לזה השבוע, עם אקדח מים קטן שקיבל בגן. וגם רובוט לוחמני כבר יש כאן. הוא קורא לאקדח שלו "go go go " כי זה מה שהרובוט אומר. ושואל אותי מה אקדחים עושים. עדיין לא גיבשתי תשובה שאני שלמה איתה. מפריע ועצוב, אבל כנראה שלא ניתן לעקוף את המכשול הזה.

 

[SIKU]

הצצתי לרגע ותורמת סיפור

על ילד שגדל פה לפני הרבה שנים. ההורים שלו שניהם מחנכים דגולים שדגלו בדקכי שלום ונעום סרבו לתת ליד לשחק בכלי נשק. הילד גדל כמובן ישר לפיקוד הבחיר בצהל דרך סיירות מובחרות. ככה שלא לתת לא רובה בגן לא ממש עזר.

סתם אנקדוטה הסטורית

 

[חנה גונן]

חד משמעית לא!

ושום נימוק לא ידבר אלי מצטערת,יש להם עוד המון זמן עד גיל 18 והמטרה שלי כמטפלת היא לעזור להם להנות מילדות שלווה עד כמה שניתן בחיים המטורפים שלנו. שלכם חנה גונן

 

[Kalla]

לדעתי, הדרך לתת להם להנות

אינה למנוע מהם דברים שמהנים אותם או חיוניים להתפתחותם.