לשמוע דעות.
הנה עוד גבר נשוי ומבולבל. אצלנו זה הפוך, אני לא מרוצה מהזוגיות והקשר. לא מרוצה מהמעט יחס שאני מקבל. לא מרוצה מהאפתיות שלה לקשר. אני גבר שאוהב חום, פינוק ולדעת שיש מישהי שאכפת לה ממני. אני גם רגיש(ויודע שלפעמים יותר מידי) לתגובות שאני מקבל ממנה. אני מסוגל להעלב עד עמקי נשמתי אם רציתי לדבר עם אישתי על נושא שמציק לי והיא הראתה סימנים של לא מעניין אותי. לא מעניין היום ולא מעניין מחר. הרצון העז שלי בהרמוניה גרם לי הרבה פעמים להשקיע מעל ומעבר לשם הקשר. זה מתבטא בהשקעה, הקשבה, מעורבות בבית..משתדל. שואל ומדבר איתה ומשתדל. לפעמים אני מרגיש שאני שואל יותר מידי. לפני שלושה חודשים החלטתי שדי. נפגעתי יותר מידי. אפשר לומר שלבחור ´רגיש´ כמוני היא מתנהגת כבהמה. רוצה לומר שזה בעיני המתבונן. לאחרים זה יכול להראות כסביר. אני התקשרתי לספר לה שזכיתי בבונוס על פרויקט והיא בגסות אמרה לי שזה לא הזמן. במהלך הערב תוך כדי מקלחת וסיפור לילדים ניסיתי לספר לה אבל היא כל הזמן ברחה לטלפונים ולהתקלח. אני מקלח אותם ומספר סיפור והיא עסוקה. בערב חזרתי ממיטת הילדים וכל כך רציתי לספר לה אבל היא נרדמה. בכלל היא באופן קבוע בתשע וחצי נרדמת כך שלא ממש נשאר לשנינו זמן. אני יודע ורוצה לדעת שאין לה מאהב. אבל בזמן האחרון גם זה עלה לי לראש. וכי למה אין לה זמן בשבילי? אבל אני עדיין מאמין שאין לה. אז לפני שלושה חודשים החלטתי שאני כבר לא משקיע. בחרתי לי תחביב ואני עסוק בו. עכשיו, לי אין זמן לעזור בבית ולהשקיע בזוגיות. בשבוע הראשון הדבר הפריע לה. אמרה לי שאם שאם אני אמשיך כך ויום אחד ארצה יותר מהקשר הזה ביננו אז שאני אדע שאולי היא כבר לא תחכה. כי נמאמס לה מהמצבי רוח שלי. עברו שלושה חודשים. כאילו כלום. אנחנו חיים במקביל. נראה שלה זה לא ממש מפריע למרות שמידי פעם היא מראה לי שכן (פרצוף חמוץ). אז עכשיו אני אוכל מהעוגה שאפיתי. וסובל. פלונטר כזה. לא ממש רוצה קשר קר. אבל גם נמאס לי להיפגע כשאני משקיע. כאילו שלא ניתן לגישור. אני צריך זוגיות חמה ואכפתית והיא צריכה מקום לעצמה (היא לא מודה בזה היא טוענת שהיא לא צריכה שום מקום וכל ההשקעה והזמן שלה זה בית, ילדים ועבודה) למה אני כותב פה. רוצה לשמוע את דעתכם. כמו תמיד אני מאשים את עצמי. אולי בעיני המתבונן זה שונה. אך יוצאים מהפלונטר? להתגרש? לבנות את עצמי מחדש. אותי זה קורע מבפנים!!!
הנה עוד גבר נשוי ומבולבל. אצלנו זה הפוך, אני לא מרוצה מהזוגיות והקשר. לא מרוצה מהמעט יחס שאני מקבל. לא מרוצה מהאפתיות שלה לקשר. אני גבר שאוהב חום, פינוק ולדעת שיש מישהי שאכפת לה ממני. אני גם רגיש(ויודע שלפעמים יותר מידי) לתגובות שאני מקבל ממנה. אני מסוגל להעלב עד עמקי נשמתי אם רציתי לדבר עם אישתי על נושא שמציק לי והיא הראתה סימנים של לא מעניין אותי. לא מעניין היום ולא מעניין מחר. הרצון העז שלי בהרמוניה גרם לי הרבה פעמים להשקיע מעל ומעבר לשם הקשר. זה מתבטא בהשקעה, הקשבה, מעורבות בבית..משתדל. שואל ומדבר איתה ומשתדל. לפעמים אני מרגיש שאני שואל יותר מידי. לפני שלושה חודשים החלטתי שדי. נפגעתי יותר מידי. אפשר לומר שלבחור ´רגיש´ כמוני היא מתנהגת כבהמה. רוצה לומר שזה בעיני המתבונן. לאחרים זה יכול להראות כסביר. אני התקשרתי לספר לה שזכיתי בבונוס על פרויקט והיא בגסות אמרה לי שזה לא הזמן. במהלך הערב תוך כדי מקלחת וסיפור לילדים ניסיתי לספר לה אבל היא כל הזמן ברחה לטלפונים ולהתקלח. אני מקלח אותם ומספר סיפור והיא עסוקה. בערב חזרתי ממיטת הילדים וכל כך רציתי לספר לה אבל היא נרדמה. בכלל היא באופן קבוע בתשע וחצי נרדמת כך שלא ממש נשאר לשנינו זמן. אני יודע ורוצה לדעת שאין לה מאהב. אבל בזמן האחרון גם זה עלה לי לראש. וכי למה אין לה זמן בשבילי? אבל אני עדיין מאמין שאין לה. אז לפני שלושה חודשים החלטתי שאני כבר לא משקיע. בחרתי לי תחביב ואני עסוק בו. עכשיו, לי אין זמן לעזור בבית ולהשקיע בזוגיות. בשבוע הראשון הדבר הפריע לה. אמרה לי שאם שאם אני אמשיך כך ויום אחד ארצה יותר מהקשר הזה ביננו אז שאני אדע שאולי היא כבר לא תחכה. כי נמאמס לה מהמצבי רוח שלי. עברו שלושה חודשים. כאילו כלום. אנחנו חיים במקביל. נראה שלה זה לא ממש מפריע למרות שמידי פעם היא מראה לי שכן (פרצוף חמוץ). אז עכשיו אני אוכל מהעוגה שאפיתי. וסובל. פלונטר כזה. לא ממש רוצה קשר קר. אבל גם נמאס לי להיפגע כשאני משקיע. כאילו שלא ניתן לגישור. אני צריך זוגיות חמה ואכפתית והיא צריכה מקום לעצמה (היא לא מודה בזה היא טוענת שהיא לא צריכה שום מקום וכל ההשקעה והזמן שלה זה בית, ילדים ועבודה) למה אני כותב פה. רוצה לשמוע את דעתכם. כמו תמיד אני מאשים את עצמי. אולי בעיני המתבונן זה שונה. אך יוצאים מהפלונטר? להתגרש? לבנות את עצמי מחדש. אותי זה קורע מבפנים!!!
