לשמוע דעות.

[חיפוש עצמי123]

קח תשובות.

1. מתיש. 2. עוזר שבוע וחצי. 3. תתחיל לספור לאחור. 4. ממש לא. 5. יכול להיות.

 

[חיפוש עצמי123]

שי - אם הייתי עונה לך מחר או אתמול

יכול להיות שהתשובות היו משתנות. זה לא מבחן אמריקאי

 

[שי גבר1]

כן, מה שכתבת זה ההגיון שגם

אני מגיע אליו. חסר אצלך אופצית גירושים. לגבי חמש. רוצה לבוא לכוס קפה?

 

[חיפוש עצמי123]

התכוונת שהיית מת שאבוא לקפה

 

[רק בצופן]

אין אף אחד

שבאמת יכול לספר לך מה קורה בכל אחת מהאפשרויות. אין אחד שיכול לספר לך אפילו מה קורה באפשרות אחת. אפילו אתה לא יכול, על סמך ההיכרות עם עצמך, להעריך מה יקרה באיזו אפשרות שלא תהיה. בטח לא ספקולציות על דברים שיש בהם התנייה לתגובות ומעשים של אחרים מולך. עזוב הכל לרגע. הנגרות, אולי זה יותר חשוב מכל מה שהעלית כאן. כשהתחלת עם זה, זה היה בשביל דווקא? ואחר כך, זה נהיה באמת ולא בשביל דווקא? כשאתה חותך, מנסר, משייף, מלטש, מחליק, נוגע בפינות, מעגל פינות, מריח נסורת ואבק של עץ, ריח של דבק, הסבלנות עד שזה יידבק, זה עושה לך טוב? מביא סיפוק? תחושה של יצירה? הישג? לפעמים, לגמרי באקראי אנחנו מספרים על תמונת מצב בחיים, כזו שמתארת את מה שיש כאן ועכשיו. ובמהלך הסיפור אנחנו מכניסים פרט קטן, שנראה על-פניו שולי, הטפל ולא העיקר. ומאוד קל למקם את הפרט הזה כמיותר, או אפילו להתבדח מעט על חשבון הפרט הכל-כך חשוב ומהותי הזה. לפעמים שנים ארוכות של טיפולים, יעוצים, פסיכולוגיות-בגרוש, פסיכולוגיות-במיטב-כספנו, אינם מביאים אדם למקום שהוא עם עצמו, מגיע בדרך של עמל כפיים ומגע עם הפשוט ביותר. מה שאני אומרת לך כאן רק אינטואיציה, לא ידע, לא תשובות שיענו באופן ממוקד לשאלות שאתה שואל, בעיקר את עצמך: תמשיך לנגר. תמשיך לנסר, לשייף, ליצור, להריח, לגעת בעץ, לדרוך בנסורת. לפעמים האמיתות הגדולות ביותר בחיים מתגלות לנו בדיוק שם. במקום שהכי לא ציפינו לו. ברגע שנראה הכי לא קשור לעניין. מתוך עמל כפיים שנוגע בדבר הפשוט ביותר. אני

 

[איש המערות]

יש נגר ויש נגר

יש את סבא ג´פטו, שהכניס חיים בקרש. יש נגר של ארונות מתים. להבדיל אלף אלפי הבדלות.

 

[רק בצופן]

ואם בהבדלות עסקינן...

פינוקיו, דווקא נושא מעורר מחשבה, גם אם סוטה מעט מהעניין. לעומת זאת, אני נאלצת להודות שאין לי כל עניין, אף לא הקלוש ביותר, להפעיל את החושים שהזכרתי בקירבת ארון מתים, למשל. זהירות - לא לדרוך, לא להרעיש, לא למשש, לא להסתכל, ורצוי גם לא להריח. נו, רק הלכתי, וכבר חזרתי לביקור שהוא יותר ארוך מהמתוכנן. מצחיקה אני. יחי פינוקיו, (תרתי משמע).

 

[מ ת ל ב ט ת]

ויש גם

קרשים, שככל שתנסה לעבד אותם, הם יישארו קרשים

 

[מיכל המהממת]

שי - יצאת גבר!

מקריאת מה שכתבת אני מרגשיה הזדהות אך לדעתי חסרים פרטים כדי להסיק מסקנות ולקלוט את התמונה בשלמותה 1. כמה זמן אתם נשואים? 2. איך היא בתור אמא? 3. האם הילדים קטנים? 4. האם היא עובדת? האם היא מרוצה מהתעסוקה שלה? אולי יש לה חוסר סיפוק בעבודה שמתבטא בכעס סמוי בבית? אשמח עם תענה לתשובות ואשתדל לעזור

 

[שי גבר1]

איזה גבר?

1. תשע שנים. 2. אשת קרירה. מעט בבית. במגבלות הקימות היא אמא טובה. 3. ילדים קטנים (פחות מתשע) 4. עובדת משרה מלאה. קריריסטית (גם קררר). סיפוק מלא בעבודה. עוזרת לי?

 

[חיפוש עצמי123]

ה"מיכל"-דוקא שאלה אותי

אם ענית לה ואמרתי שלא אז היא כבר יצאה הביתה תוכל לחכות ליום ראשון???

 

[שי גבר1]

שאלה ושכחה?

היום יום שני ומי לא ענתה?

 

[adam33]

ניראה לי

אתה כותב ניראה לי שזה לא מפריע לה שמעת על המושג " מים שקטים חודרים עמוק" אל תחשוב שאתה יודע הכל ואתה מנתב את העניינים תקשיב למה שאתה לא שומע יתכן ובעצם את הזעקה שלה היא כבר הוציאה יתכן וכל מה שאתה עושה נימצא ונופל בקרקע שרחוקה ממנה היא אינה טיפשה ואינה נאיבית היא פשוט כעת חיה לה במצב מסויים שהיא לימדה את עצמה שבמשבצת הזו אין מקום בשבילך רק זעזוע יגרום לכם לעצור לחשוב ולהגיע לעמדה נכונה ביחס לזוגיות שלכם האמן לי ידיד שאתה לא שופט אותה נכון רק תנסה לראות את הדברים מנקודת מבט שלה ואז תראה שיש לך המון מה ללמוד ממנה ובעיקר כיצד לפתור את המשבר.

 

[שי גבר1]

כנראה שלא הסברתי טוב את עצמי.

כרגע אנחנו זוג לכל דבר. מנהלים חיים משותפים ומתקשרים. יש מקום במשבצת לידה. אבל אני רוצה יותר! יותר אישה לידי, יותר משפחתיות, יותר סקס, יותר זוגיות, יותר חום ואכפתיות. ואני רוצה ומוכן לתת יותר. יש לי את האנרגיות לכך. כבר חצי שנה שאני עושה הכול. מקשיב, אוהב, מפנק, מתקשר ומפנה מקום כך שיהיה לה זמן איכותי עם עצמה! אבל אני רואה לה בעיניים ובהתנהגות שככול שאני נותן יותר אני נהיה מובן מאילו יותר. וככל שאני לא נותן היא מסתדרת לבד. בכל מקרה לא נשאר מקום לחום, זוגיות אכפתיות וקשר בריא.

 

[מיקי בת המקורית]

היום אתה חושב ומרגיש ...

את כל מה שכתבת במשך השירשור, היום אתה מפתיע אותה, היום אתה רוצה את תשומת ליבה, היום אתה רוצה בזוגיות טובה יותר תחשוב רגע, מה היה לפני שנים, אולי היא זו שחיפשה את כל מה שאתה מחפש היום ואתה לא היתה שם. היא עשתה לעצמה סוויץ והפכה להיות מה שהיא היום. כמו שאתה קיבלת אותה במשך שנים כדבר מובן מאליו היום אתה המובן מאליו. לדעתי כדאי שתלכו לייעוץ ולנסות לתקן, אבל רק אם שניכם באמת רוצים.

 

[iy2]

ליבי ליבי אליך...

אני נשואה למעלה מארבעים שנה, את מה שכתבת כאילו מגרוני כתבת... רק ההיפך. אמרת "ככל שאתה מעניק יותר ככה זה מובן מאליו לגביה.." שמע עצה מנסיון, רוצו מיד ליועץ הוא יעזור לכם או לפתוח את הקשר או לסגור. תאמין לי לפעמים להיות לבד זה להיות הרבה פחות בודד. הבדידות בשניים היא הכי הכי קשה. אל תפחד לזעזע, לנער אותה מהאדישות שלה, גם לריב, לצעוק...העיקר לתקשר. אבל נראה לי שכלום לא יעזור יש לכם אנרגיות שונות, אתה נדון לסבל ממש ממש ממושך, אם היא לא זקוקה לקטע "הדביק", חיבוקים, נגיעות, חמימות, תשומת לב, פירגון,אם טוב ונעים לה כך...אז חבל על המאמץ, היא לעולם לא תוכל לתת לך מה שאין לה. מסכן שלי, לך יש הרבה להעניק, לה אין!!! לדעתי, לפי מה שכתבת, הבנתי, שהיא לא כל כך אוהבת/יודעת לקבל. אתה כתבת כאילו בקלילות...מה אני אגיד לך - אני הרגשתי בין השורות את העינוי. אם אתה חושב שעם הזמן יהיה יותר טוב - שכח מזה!!! שלא תגיע לגילי ותבין את הפיספוס של החיים שלך. היום אני חכמה יותר, אני מבינה שנאמנות צריכה להיות קודם כל לעצמי. אם אתה מתענה ומתעלם מהצרכים שלך, לדעתי, זו היא הבגידה האמיתית. היום ממרום גילי אני כבר יודעת...לא מקבלים עוד חתיכה מהחיים. בהצלחה בכל החלטה שתבחר.

 

[מ ת ל ב ט ת]

משפטי ה-מפתח, בעיניי

להיות לבד זה להיות הרבה פחות בודד. הבדידות בשניים היא הכי הכי קשה. כלום לא יעזור (*אם)יש לכם אנרגיות שונות היא לעולם לא תוכל לתת לך מה שאין לה נאמנות צריכה להיות קודם כל לעצמי לא מקבלים עוד חתיכה מהחיים

 

[adam33]

האמת רציתי לכתוב משהו

אבל קלעת למה שרציתי לומר כך שאני יודע שאת צודקת ומדברת מנסיון.

 

[seeyou]

אני יודע ורוצה לדעת שאין לה מאהב!!

זאת בעיה של רוב ה"גברים"... לי היה גיס שאמר שאפילו יתפוס את אשתו במיטה עם גבר זר הוא לא יאמין שיהיו לה יחסים מלאים!!! תחזור בזמן לרגע שהיו יחסים יותר טובים בבית! אפשר לגלות אם ישלה מאהב...אך אתה חייב לדעת שאין דרך חזרה!!! רק אם אם אתה מוכן להיות "כינור שני" היא טוענת שהיא לא צריכה שום מקום וכל ההשקעה והזמן שלה זה בית, ילדים ועבודה... אור אדום!!

 

[שי גבר1]

מסקנות והחלטות.

קודם כל להודות לכם על העזרה ברגעים המגעילים של החיים. אפילו מרגש ובמיוחד ההודעות האישיות. אני רואה שכל אחד ענה לי מהמקום שהוא נמצא בו. יש שכתבו לי שהיא בטוח בוגדת בי. יש שכתבו לי שחבל על הזמן וכדו. אני בטוח שהיא לא בוגדת בי. אני חושב שיש אנשים (ואישתי היתה כזו מאז ומעולם) שלא נותנים וגם לא מצפים לקבל חום ואהבה בתדירות ומנות גדולות. האנשים האלה מסתפקים במועט (צורכים מעט מהמוצר הזה). אני חושב שלמרות שאני מהצרכנים הכבדים של חום, אינטימיות ואהבה, אני אנסה לצרוך מעט ולצפות לקבל מעט. נראה אך אני מסתדר עם זה. אני אמשיך לתת אבל אני לא אשקיע כדי לא להפגע. אבל אני גם לא אמנע מעצמי לתת את מה שבא לי לתת. ללא חשבונות וחשבונאות. זהו אני גם מפסיק עם הנגרות המטומטמת הזו.