אני נפעם מעצמת התגובה שדברי יצרו
אצל בנות רהוטות ודעתניות, וגם אצל כמה בנים. ממתי השאיפה למצויינות היא מלה גסה? מה רע בלהיות פרפקציוניסט? יתכן שהייתי צריך לסייג את דברי, רק לאותן בנות 4 שזה לא זורם אצלן בדם,והן עדיין לא זורמות, אני מודה כי יש בנות 4 מוכשרות שכיף לרקוד איתן. אני מוחה על ניסיון לטשטש את העובדה הברורה לעין כל, כאשר מסתכלים מהצד על זוגות בריקודים, ורואים אחת איכותית, חיננית, מדייקת בצעדיה, בסגנון יפהפה, ולעומתה הבן זוג הוא "צילגר" ( תרגום בבקשה!) אחד שמסרב להניע את רגליו, אלא הוא גורר אותן, טועה, מעגל פינות, מורח צעדים, ואתה עומד מן הצד ושואל: שומו שמים? למה היא נאחזת בו כטובע הנאחז בקש? למה שלא תנסה את מזלה אצל אחר? ובכן, לא מקרה הוא שיותר בנות של גילאי 4 התבטאו, לעומת אחרות מנוסות ומקצועיות, ששתקו, למה? אולי מכיון שהפניתי אליהן, בשרשור אחר, את ההצעה לנטוש את בן הזוג גורר הצעדים, והן, מפחד פן יישארו קרחות מכאן ומכאן, מוותרות על הסיכוי, ונשארות עם בן הזוג הבטוח. אדרבא, אני קורא לאחת מאלה, שתעלה כאן לפורום, ותאשר, או תכחיש, את דברי, אבל חוששני שלא אמצא אחת שתאשר את דברי, כי יבולע לה, אם יתגלה כי דיברה סרה בבן הזוג הקבוע שלה, שרק מחוסר ברירה היא נשארת איתו. ותודה לבת הדייג שיצאה להגנתי.