בחיי היום יום מתגלה שרק הגוף הוא בעל ממשות
וכל התייחסות מעשית ל"אני" היא התייחסות לגוף.
כל התיאוריות המצוצות מהאצבע על קיום "אני" שאינו הגוף הן שקר וכזב ואין להן שום משמעות מעשית.
בחיי היום יום הדרך שבה יש התייחסות לגוף היא דרך חובות וזכויות.
אומרים לך שיש לך זכות קיום- פירושו של דבר שלגוף יש זכות קיום.
אומרים לך שאתה חייב לנסוע בנתיב ימין- פירושו שהגוף חייב זאת.
שאלה מעניינת היא- מתי בהיסטוריה התחילו לשקר ולומר שיש "אני" מעבר לגוף?
כאשר אנשי הגזל, הגניבה והחמס, כלומר השליטים, המלכים וכ"ו הבינו שאפשר לשלוט על אנשים ע"י תודעת חוב.
בשביל ליצור תודעת חוב מזוייפת, שבה האדם יהיה בעל חובות אינסופיים, ולכן משועבד, עבד, יצרו "אני" מזוייף, אינסופי, בשם "נפש" או "נשמה" או כל מיני שמות, וזה לא משנה אילו שמות בדיוק.
כאשר האדם מאמין שנשמתו מלאה בחטאים, הוא נעשה משועבד. הוא נשלט.
המיתוס על קיומו של ה"אני" האמיתי, הנפש, הנשמה וכ"ו נוצר כדי לשקר לך, ליצור בך תודעת חוב בלתי סבירה בעליל.
הוא נוצר כדי שתחשוב שאתה חייב משהו שאינך חייב, כדי שתהיה עבד.