באותה תקופה...
שליטים דאגו רק לפיאור שמם האישי ואולי להעשיר את האצילים ששרתו אותם. אז מלך יהודה לא היה שונה משאר המלכים האבסולוטיים, ולא עניין אותו לשפר את תנאי המחיה של העם. אבל להזכיר לך שצדקיהו לא קם בבוקר והמציא רעיון מטורף להתחבר למצרים. היתה בחצר המלוכה מפלגה פרו-מצרית ואנטי-בבלית (שירמיהו נלחם נגד השפעתה), ועובדה גם שממלכות נוספות בסביבה הימרו על מצרים ככוח המתחזק והשתתפו במרידה. אנחנו לא יודעים בדיוק מה היו השיקולים של צדקיהו, אבל יתכן שהוא קיווה שתמיכה במצרים תעניק לו אפילו אופציה להרחיב את ממלכתו. הרי יהודה היתה בזמנו ממלכה קטנטונת, וחלקים גדולים של א"י השתייכו לערים הפלישתיות וליתר ממלכות הסביבה. אולי היו לו הבטחות מצריות לקבל בעתיד את השליטה על איזורים שאבדו ליהודה בתקופת קודמיו. אפשר גם לשאול האם מצרים לא יכלה לכפות עליו צבאית להשתתף במרד נגד בבל. עובדה שצבא מצרי פלש ליהודה תוך כדי המצור הבבלי כדי לסייע לצדקיהו ("וְחֵיל פַּרְעֹה, יָצָא מִמִּצְרָיִם; וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, אֶת-שִׁמְעָם, וַיֵּעָלוּ, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם". ירמיהו ל"ז, ה'). באותה מידה צבא מצרים היה יכול לפלוש ליהודה כדי לכבוש אותה ולכפות עליה השתתפות במרד. בכל מקרה, ברור בראייה לאחור שצדקיהו הימר על הצד הלא נכון.