לצמוח מלמטה
יש לי קושיה להעלות בפני חברי הפורום. לעיתים קרובות מובעת הדעה, כאילו אנשים שצומחים מלמטה (היינו מהשכבות הנמוכות של העם) זוכרים מהיכן הם באו, ולכן הם יהיו סבלניים יותר, מבינים יותר ללב העם ומושחתים פחות. בסין, למשל, ישנה אמונה רווחת בקיומו של "מחזור שושלתי". הקיסר הראשון בשושלת, שפילס לבדו את דרכו לצמרת, הוא בדרך כלל מוצלח יותר, הקיסרים אחריו עוד שומרים על משהו מזה, אבל הקיסרים המאוחרים, שצמחו בקופסת זהב של האליטות, לא יודעים כיצד לשלוט ומרסקים את השושלת בסופו של דבר. זהו הסבר לעובדה, שאף שושלת בסין לא הצליחה לשלוט יותר מ-400 שנה, ורובן לא הצליחו לעבור את ה-300. לדעתי, ההיסטוריה האנושית מציבה אתגר קשה לטענה הזאת. לא מזמן למדנו באוניברסיטה על בחור חביב בשם ג'ו יואן ג'אנג, הקיסר הראשון בשושלת מינג בסין, שעלה לשלטון במאה החמש עשרה (נדמה לי) מהדיוטה התחתונה ביותר של העם. בילדותו הוא לא היה סתם איכר, אלא איכר מרושש שקיבץ נדבות למחייתו ולאחר מכן נזיר קבצן. בדרך חתחתים הוא הצליח לעלות לשלטון, והתגלה כמגלומן מטורף שהוציא להורג את בני האליטות באלפים (יש האומרים שהוא רצח עשרת אלפים פקידים בגל טיהורים אחד). הוא גם התעלל בסוחרים, משום שחשב שמסחר זה מותרות מגעילות שלא נחוצות לעם הפשוט. מצד שני הוא היה קיסר חרוץ מאד, שעבד יומם וליל ובנה מחדש תשתית למדינה שנהרסה תחת השלטון המונגולי. צד חיובי נוסף בשלטונו היתה דאגתו האמיתית והכנה לעם הפשוט- תחתיו חיו האיכרים טוב יחסית והוא כל הזמן ניסה לשפר את מצבם. זאת אומרת שג'ו יואן היה חולה בשיגעון גדלות מצד אחד, וחדור בשנאה לאליטות, אך מצד שני זכר מהיכן בא. כאשר מתבוננים במנהיגים אחרים שצמחו מלמטה התמונה אפילו יותר גרועה. סטלין, שצמח ממשפחה גרוזינית ענייה, בהחלט לא זכר מהיכן הגיע והתעלל בעם הגרוזיני כהוגן, לא פחות מאשר בעם הרוסי. אין צורך להזכיר בהקשר זה גם את היטלר, שהסתובב בביבים של וינה בצעירותו, וקיבל שם חלק גדול מתסביכיו, כולל האנטישמיות שלו. ביפן יש לנו את מינמוטו נו יוריטומו, השוגון הראשון בתקופת קמקורה (המאה ה-13) שהגיע אמנם ממשפחת אצולה סמוראית, אך משום שמשפחתו חוסלה גדל כנזיר מתלמד במנזר הרים שכוח. יוריטומו התחיל את דרכו כגיבור עממי, ומרד כנגד שלטונו הרצחני והמושחת של ראש הממשלה קיומורי. אולם כאשר עלה לשלטון הפך יוריטומו אף הוא למטורף רצחני, הוציא להורג את ילדי המשפחה היריבה, כולל התינוקות (דבר שלא היה מקובל ביפן עד אז) ושחט כמעט את כל בני משפחתו, כולל אחיו, גיבור המלחמה של המרד, שבלעדיו לא היה עולה לשלטון. כמובן שיש גם טיפוסים חיוביים יותר של מנהיגים שצמחו מלמטה. דוד בן גוריון, למשל, צמח מלמטה כפועל פשוט, והתגלה כמנהיג מבריק, שטובת העם לעיניו. אולם גם הוא היה קנאי לכוח וכבוד, ואכזרי מאד (אם כי לא בסגנון של המנהיגים הקודמים שהזכרתי) כלפי יריביו הפוליטיים. הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בסוגיה- האם מסתמן בהיסטוריה הבדל עקרוני מבחינת אופי שלטון, אכזריות, שחיתות או שיגעון גדלות בין מנהיגים שצמחו מלמטה ומנהיגים שנולדו לתוך האליטות?
יש לי קושיה להעלות בפני חברי הפורום. לעיתים קרובות מובעת הדעה, כאילו אנשים שצומחים מלמטה (היינו מהשכבות הנמוכות של העם) זוכרים מהיכן הם באו, ולכן הם יהיו סבלניים יותר, מבינים יותר ללב העם ומושחתים פחות. בסין, למשל, ישנה אמונה רווחת בקיומו של "מחזור שושלתי". הקיסר הראשון בשושלת, שפילס לבדו את דרכו לצמרת, הוא בדרך כלל מוצלח יותר, הקיסרים אחריו עוד שומרים על משהו מזה, אבל הקיסרים המאוחרים, שצמחו בקופסת זהב של האליטות, לא יודעים כיצד לשלוט ומרסקים את השושלת בסופו של דבר. זהו הסבר לעובדה, שאף שושלת בסין לא הצליחה לשלוט יותר מ-400 שנה, ורובן לא הצליחו לעבור את ה-300. לדעתי, ההיסטוריה האנושית מציבה אתגר קשה לטענה הזאת. לא מזמן למדנו באוניברסיטה על בחור חביב בשם ג'ו יואן ג'אנג, הקיסר הראשון בשושלת מינג בסין, שעלה לשלטון במאה החמש עשרה (נדמה לי) מהדיוטה התחתונה ביותר של העם. בילדותו הוא לא היה סתם איכר, אלא איכר מרושש שקיבץ נדבות למחייתו ולאחר מכן נזיר קבצן. בדרך חתחתים הוא הצליח לעלות לשלטון, והתגלה כמגלומן מטורף שהוציא להורג את בני האליטות באלפים (יש האומרים שהוא רצח עשרת אלפים פקידים בגל טיהורים אחד). הוא גם התעלל בסוחרים, משום שחשב שמסחר זה מותרות מגעילות שלא נחוצות לעם הפשוט. מצד שני הוא היה קיסר חרוץ מאד, שעבד יומם וליל ובנה מחדש תשתית למדינה שנהרסה תחת השלטון המונגולי. צד חיובי נוסף בשלטונו היתה דאגתו האמיתית והכנה לעם הפשוט- תחתיו חיו האיכרים טוב יחסית והוא כל הזמן ניסה לשפר את מצבם. זאת אומרת שג'ו יואן היה חולה בשיגעון גדלות מצד אחד, וחדור בשנאה לאליטות, אך מצד שני זכר מהיכן בא. כאשר מתבוננים במנהיגים אחרים שצמחו מלמטה התמונה אפילו יותר גרועה. סטלין, שצמח ממשפחה גרוזינית ענייה, בהחלט לא זכר מהיכן הגיע והתעלל בעם הגרוזיני כהוגן, לא פחות מאשר בעם הרוסי. אין צורך להזכיר בהקשר זה גם את היטלר, שהסתובב בביבים של וינה בצעירותו, וקיבל שם חלק גדול מתסביכיו, כולל האנטישמיות שלו. ביפן יש לנו את מינמוטו נו יוריטומו, השוגון הראשון בתקופת קמקורה (המאה ה-13) שהגיע אמנם ממשפחת אצולה סמוראית, אך משום שמשפחתו חוסלה גדל כנזיר מתלמד במנזר הרים שכוח. יוריטומו התחיל את דרכו כגיבור עממי, ומרד כנגד שלטונו הרצחני והמושחת של ראש הממשלה קיומורי. אולם כאשר עלה לשלטון הפך יוריטומו אף הוא למטורף רצחני, הוציא להורג את ילדי המשפחה היריבה, כולל התינוקות (דבר שלא היה מקובל ביפן עד אז) ושחט כמעט את כל בני משפחתו, כולל אחיו, גיבור המלחמה של המרד, שבלעדיו לא היה עולה לשלטון. כמובן שיש גם טיפוסים חיוביים יותר של מנהיגים שצמחו מלמטה. דוד בן גוריון, למשל, צמח מלמטה כפועל פשוט, והתגלה כמנהיג מבריק, שטובת העם לעיניו. אולם גם הוא היה קנאי לכוח וכבוד, ואכזרי מאד (אם כי לא בסגנון של המנהיגים הקודמים שהזכרתי) כלפי יריביו הפוליטיים. הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בסוגיה- האם מסתמן בהיסטוריה הבדל עקרוני מבחינת אופי שלטון, אכזריות, שחיתות או שיגעון גדלות בין מנהיגים שצמחו מלמטה ומנהיגים שנולדו לתוך האליטות?
. 2. מה היה היטלר? אותו דבר. 3. סאדאם ולא צדאם