לצאת מאוטיזם

[anita ronen]

לצאת מאוטיזם

אני אמא ולא אשת מקצוע, ויש לי ילד עם קשיים בתקשורת שמעולם לא האמנתי שיכנס בהגדרה, כי הוא נראה לי כל כך לא שייך אליה, אבל במבחן המציאות הוא לא מתפקד. העיכוב השפתי שלו (שלא מגיע לבד כמובן) גרם לכך שהוא לא הצליח להתפתח מבחינת תקשורת מעבר ליכולות השפתיות שלו שהן בערך בגיל שנתיים, והוא בן 5...
וזה כבר אומר איך אני מבין את עצמי, איך אני מבין את הסביבה, בקיצור- עיכוב כולל בהתפתחות, PDD, הפתעה מוחלטת...

אני לא התחברתי להגדרות של אוטיזם ביחס לבן שלי, אבל אנשי המקצוע כן, בערך, כולם נזהרים מהגדרות כל הזמן, הלוואי שבאמת הייתי יכולה לשבת בישיבת צוות ולשמוע מה אומרים על הבן שלי, כמה הוא 'שם' וכמה 'לא שם',
ולכן הבנתי- הוא בהגדרה כי הוא לא יוצר מספיק תקשורת, הוא לא מסוגל, הוא זקוק לעזרה כדי שהתקשורת תתקרב אליו, ליכולות שלו, להבנה שלו, ויש לו המון המון מה להשלים- אבל מהרגע שהגיע למקומות הנכונים הוא תלמיד חרוץ, והוא נהנה מתקשורת ומתקדם מיום ליום,

לכן אני חושבת- בהחלט, ניתן 'לצאת מזה' הוא יכול להדביק את הגיל הכרונולוגי, וכן- זה דורש שכולנו נהיה בשבילו ונלמד אותו ללא הרף- תקשורת, יחסים, ואני מדברת על לעבוד איתו כמו פעוט, כי שם ההבנה המילולית שלו נמצאת, זה עצוב- אבל מכל בחינה אחרת הוא פשוט ילד יוצא מהכלל, חכם ומתקשר ומבין ומקשיב ומשתוקק להתפתח ולגדול.

כן- אני מאמינה שאפשר 'לצאת מזה', ואני יודעת שאם אני לא אאמין בו, אז זה גם יהיה בלתי אפשרי. האמונה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך.

וזה קשה- זה דורש ה-מ-ו-ן סבלנות וכוח והשקעה, ואני אשמח לעידוד וסיפורים טובים בדרך

חג שמח לכולם!

אניטה

 

[dina199]

אם המטרה זה להדביק את הגיל הכרונולוגי,

מה לגבי הדברים שהילד יותר חזק בהם מבני גילו הכרונולוגי ?
המומחים מתייחסים לדברים שהילד 'עדיין לא' ובכלל לא חושבים להתייחס למה 'כבר כן , ויותר מאחרים'.

 

[arana1]

למזלי איני מדביק את גילי הכרונולוגי

ולכן כמו הרבה אוטיסטים אני נראה ומרגיש הרבה הרבה יותר צעיר מגילי הכרונולוגי
ולכן אני פתוח גם לחוויה של הילדים
לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים

זה כמו שתקווה כותבת וחושבת שלאנשים נורמטיבים בניגוד לאוטיסטים יש תחושת זמן אובייקטיבית
פפחחחחח....
אין להם בכלל
דווקא לאוטיסטים יש תחושת זמן מאוד מעניינת שלכן מצד אחד גורמת להם לא להתאים בדיוק לסולמות התפתחות נוקשים אבל מצד שני מאפשרת להם פתיחות על ואל זמנית להיבטים מאוד עמוקים של המציאות

 

[anitaronen]

תודה על התשובה, האם הוגדרת כאוטיסט או אספרגר?

הבן שלי לא שולט בשפה, ולכן לא שולט בצרכים וברגשות, כמובן שאני רוצה לעזור לו להתקדם מעבר לשלב הזה. גם אתה וודאי היית חש מוגבל בעולמנו ללא שפה.
לבן שלי יש עולמות נפלאים, הוא חווה את העולם בתמונות, אני מניחה, כמו חלום מתמשך, כי אין לו אחיזה במילים, האם זה גם ככה אצלך? לא הייתי רוצה לשנות את התכונה הזו שלו, אני בטוחה שיש בה יתרונות אדירים, גם בו יש כמובן יתרונות ואוצרות אדירים.
וודאי שהוא ואני רוצים שהוא יוכל להבין דברים ברמה של ילד בגילו, ושהוא לא ירגיש חרדה בכל אירוע, מכיוון שהוא לא מבין מה מתרחש סביבו, מכיוון שהוא מפספס חלק מהמסרים המילוליים, אולי גם מסרים אחרים, האם אתה מסכים לקו המחשבה הזה?

 

[arana1]

כאוטיסט

אבל אני בתפקוד גבוה,תמיד הייתי,למרות שלא דיברתי כשהייתי ילד וגם כשהייתי באמת מנסה היה לי מאוד מאוד קשה וגם היום אני כמעט ולא מדבר בכלל(לא הייתי מתייחס לזה כחוסר שליטה בשפה,זה משהו אחר)
אני חש שהעולם מאוד מגביל אותי אבל לא חושב או חווה את זה רק בגלל שיש בי משהו לקוי

מצטער אבל לא יודע ממש להסביר,למרות שאני הרבה יותר מבוגר מבנך והרבה יותר מנוסה ונאבקתי הרבה להבין מה קורה עדיין איני יכול לשים את הדברים האלה במילים

הפתרונות שלי הם הרבה יותר פשוטים
אני מרגיש חרדה באירועים(אני דווקא מבין מאוד טוב למה ) ולכן אני פשוט נמנע מאירועים
זהו,זה לא ממש נורא מסובך

אין לי ספק שהוא,ואת ,ואני,בדיוק כמו כל אדם אחר בעולם מפספסים חלק גדול מאוד מהמציאות אבל אני לא חושב שאוטיסטים מפספסים יותר מאחרים
למעשה גם הסקת מסקנות פשוטה תעלה שחלק מהקשיים שלהם נובעים מכך שהם פשוט לא מפספסים כלום (וגם לכן הם כל כך מוצפים באירועים)

מה שאת מתכוונת זה שהוא מפספס מה שנראה לסביבה כרלוונטי וחשוב
לי,רוב מה שנראה לסביבה כרלוונטי וחשוב לא נתפש לי ככזה
ואני מאוד שלם עם זה

היה לי הרבה יותר קל ונעים בחיים,ואולי גם יותר קל לתרום ולהשתתף ולשתף, אם הסביבה לא הייתה כל הזמן מפספסת את מה שרלוונטי וחשוב בשבילי אבל למדתי לקבל בהכנעה את העובדה שכנראה זה לעולם לא יקרה

 

[anitaronen]

תודה על השיתוף

מהרבה מובנים אני חושבת שהבן הקטן שלי (זה שהזכרתי בפוסט) הוא לא אוטיסט בכלל, כלומר דרך החשיבה שלו דומה לשלי, וזאת משום שבתור ילד קטן הוא לא היה מוצף ותיפקד מצויין, קשה לדעת עד שיתחיל לשתף חוויות....
הוא לחלוטין מתואם בתגובות שלו לאחרים- כלומר במפגש ללא מילים הוא ככל ילד אחר, אבל הוא נסגר כשהכל מתחיל להיות מילולי סביבו,
והעלאת נקודה מצויינת- האם הוא לא רוצה לדבר? או שזה פשוט קשה מידי?
הוא ניסה לדבר בתור ילד קטן, אבל המילים נשכחו לו אחרי שנלמדו, או שהוא אמר דברים שהוא לא התכוון אליהם ואז התעצבן והפסיק.
אז אני כן חושבת שהדברים יסתדרו עבורו קל יותר במידה רבה כשהוא ישתלט סוף סוף על עניין הדיבור

הילד הגדול שלי הוזכר כאספרגר, והוא מתנסח מעולה, בדיוק כמוך, ודווקא אותו נראה לי שקשה לי יותר להבין (למי לא קשה להבין מישהו אחר?), אני חושבת שהוא מפספס מסרים, לא יודע 'לקרוא' פרצופים, אבל אולי הוא באמת פשוט מקבל 'יותר מידי' מידע שקשה לעכל.
מעניין- מה זה המידע הזה שבא בעודף? הוא עדיין קטן בשביל להסביר.

במה אתה עוסק?
תודה...אניטה

 

[arana1]

לא חושב שלאוטיזם יש ביטוי סטנדרטי

כל העניין הוא גם מסתורי במידה כזאת או אחרת וגם מתבטא דרך ווריאציות וקומבינציות שונות

לא חושב שהעודף קשור לסוג המידע אלא לדרך שבה הוא מוגש על ידי הכלל הנורמטיבי,שיש בה ,לפחות יחסית לרגישות מסויימת,משהו מאוד לא מסונכרן ומאוד מבלבל,אולי זה המרחק מהפה ללב או בין הכוונה לדרך שבה מבטאים אותה

עסקתי בהמון דברים(גם בגלל שפשוט לא הסתדרתי בשום מקום עבודה וגם בגלל שבאופיי אני מאוד חסר מנוחה) אבל בסופו של דבר די התבייתתי על תיכנות,
נמצא שיש לי כשרון טבעי לזה וזה מאוד משתלם וזה גם מאפשר לעשות את רוב העבודה בלי יותר מדי אנשים מסביב(לרוב עבדתי בבית)
כיום איני עוסק בכלום

איני מתיימר לדעת את כל סודות השפה והדיבור
לדעתי אנשים מניחים יותר מדי דברים כמובנים מאליו בתחום המאוד מעניין הזה

ילדים קטנים בדרך כלל זורמים יותר
הבעיות מתחילות בגילאים שאנשים מגלים את נפרדותם מהסביבה
ואז האוטיזם נעשה יותר מובחן

גם עלי אנשים חשבו שאיני יודע לקרוא פרצופים ורגשות,זה לא מדויק,פשוט איני מגיב על הבעות פנים בדרך שמי שמביע אותם מצפה שאגיב,וגם זה שייך לתפישה אחרת של קשר אנושי ולמרחק בין השפה למציאות

 

[anitaronen]

שיחה מרתקת

בן כמה אתה?
אני חייבת להגיד שאני מתרגשת להתכתב איתך, זה כמו לדבר עם הבן הגדול שלי (שהוגדר כאספרגר) בעוד כמה שנים.

אני חושבת שאתה מציג את כל מה שיפה באוטיזם ומכוער בתרבות שלנו.

הבן שלי הוא פשוט נפלא, והוא נזקק לכאורה ל'למידה' כדי לדעת ל'דבר' בשפה שלנו, אבל בעצם גם כל המעגל שסביבו, הורים, מטפלים, משפחה, בית ספר עושה גם צעד כלפיו, ולכן אפשר להגיד שהמפגש הוא באמת באמצע בין שני עולמות.

אני באמת לא 'מבינה' איך הוא רואה את העולם, אומרים לי שהוא לא מבין את הזולת- נכון הוא יכול לתת מחשבון לתינוקת ולנסות ללמד אותה חשבון, שזה מוזר ומצחיק, אבל אני גם יודעת שכשהוא יחווה מספיק זמן איתה הוא ידע מה היכולות והדרכים לדבר עם תינוקת, ולמעשה הוא יתקשר איתה מצויין, כלומר- תהליך הלמידה שלו שונה ואיטי, הוא נזקק לכמה חודשים כדי להכיר ילד ולהגיד שהוא חבר שלו- בניגוד לקשרי האינסטנט שילדים רגילים אליהם, אבל אז נוצר שם משהו אמיתי שקרה משום שכל כולו היה מעורב בתהליך הלמידה והחשיבה של מי שמולו.

הוא לא מסיק מסקנות כוללניות (שאנשים כמוני מגלים בדרך כלל שהן מוטעות על האחר) אלא הוא נדרש ללמידה אמיתית לפני שהוא מרגיש שהוא מכיר מישהו- זה מאוד אמיתי בעיני.

 

[dina199]

אין צורך להפריד בין אוטיזם לאספרגר.

ב DSM 5 הגדרת אספרגר תבוטל והכל ישתייך לקשת האוטיסטית (לפי התכונות שיתאימו להגדרות החדשות)

 

[arana1]

נדמה כי אוטיזם זה גם בעיקר תחושת זמן שונה

וכיוון שזמן זה האטום של הזהות אז לדבר יש נגיעה בכל תחומי החיים

כמו למשל שאת מתארת משהו שמאוד מוכר לי וזה לימוד,איטי,עקשני,אובססיבי לכאורה,בלי הנחות מוקדמות... ולכן גם כזה שנעשה עם כל הגוף ועם כל הנשמה
זה לימוד שגם יוצר את הסביבה ולא רק קורא אותה
הדדית
ומכאן גם המעורבות הטוטאלית,הקדשת זמן ללא פשרות וללא תחמונים שנתפשת כדבר רע ומזיק ולא נחוץ על ידי הסביבה

מה שעוד הופך את הקיום של האוטיסט לבעייתי זה שסוג כזה של לימוד,שזה בעצם לא רק לימוד אלא ממש חוויית חיים שלמה,מטבעו להצטרך לתחושת מרחב עצמי שונה,וזו גם מקנה לאוטיסטים חזות סגורה,מרוחקת,מנותקת ומפוזרת למרות שבעצם פירושה הוא הפוך לחלוטין
זו פתיחות
זה בדיוק כמו שאדם פתוח לחלוטין ינהג יותר זהירות במגעיו
כי פתיחות כזאת,בסביבה תחמנית,מניפולטיבית,קצרת רוח תמיד תזכה אותו ביחס נצלני,מבזה,מעליב ומדכא
פתיחות כזאת גם מבטאת צרכים אינטימיים הרבה יותר עמוקים ולכן לקשר אנושי במונחים אוטיסטים יש משמעות שונה מזו הנורמטיבית,מה שמתבטא ביתר סלקטיביות ובחוסר רצון ויכולת להתנהלות בפרמטרים צפופים ועדריים,
וכיוון שהרבה מהבעות הפנים והטונים והציפיות וההתנהלויות המקובלות מבטאת ציפיות שהם לחלוטין דורסניות ומכאיבות ולא מאפשרות לסוג המעורבות ויכולת הקדשת הזמן האוטיסטית אז הסביבה שמתיימרת להיות מקצועית וטיפולית מתייגת את הנסיון של האוטיסטים להישאר בחיים כחוסר כישורים חברתיים או חוסר יכולת לזהות פרצופים וסיטואציות חברתיות

האוטיסטים לומדים ומייצרים הכללות חדשות,כאלה שאולי יתאימו לחברה שתוכל להתאים להם יותר,האנשים בחלוקים לבנים מבזים את ההכללות האלה רק בגלל שהם לא מכירים אלא בכללים שהם שיננו ורק בגלל שאינם מסוגלים ליצור וללמוד שום דבר חדש

זה מה שאת מזהה כהבדל בין למידה אמיתית,חיה ואוהבת,לבין זו שמייצגת אינטרסים מאוד צרים וזמניים ומלוכלכים של מי שמתגנדרים בסמכותם

אני כבר מעל לחמישים,ועוד לא יודע כלום,וכנראה גם לא אדע כלום לעולם,אבל אני כל הזמן מנסה ללמוד,רוב חיי עברו עלי בניתוק מוחלט מהסביבה,גם בגלל מה שאני מנסה לתאר לך כאן,בשנים האחרונות מצאתי אשה אהובה שחשה את הדברים קצת יותר דומה לי ונולדה לנו ילדה מתוקה ויפה להפליא

בקשר ליחס השונה לשפה בין אוטיסטים ואספרגרים,כמו שגם עולה מהדוגמה שאת לומדת ומלמדת ממה שקורה אצלכם,זה מעלה בי שוב את ההרהור שהיא בי תמיד שאספים הם פחות רגישים לסביבה גם בגלל שהם לגמרי כלואים בתוך מורכבות המבנים המטורפים והמורכבים להפליא שכישורי השפה המטריפים שלהם מחוללים,העולם הדמיוני שלהם(שלדעתי הוא לא פחות מציאותי ממה שנחשב למציאות) הוא כל כך מורכב ומבריק שהוא מאפיל ומחריש לגמרי את סביבתם(גם לחנונים מסוג מסויים יש את הקטע הזה)

אצל אוטיסטים השפה היא הרבה יותר וויזואלית ממילולית,ולכן הרגישות שלהם לסביבה יכולה להיות ממש ברמה טלפתית,הם מדברים בשפת האור,האוניברסלית,שנוגעת ויודעת גם במה שלא מדובר ולא ידובר לעולם

מעניין אבל איכשהו גם הגיוני שבאותה משפחה יהיו ילדים שאחד יותר נוטה לחוש את העולם דרך המילולי והשני יותר נוטה להרגיש דרך המבט
לתחושתי בסופו של דבר הסוד הוא במפגש
בין המבט למילה
בין הצליל לתמונה
ואוטיסטים בדיוק בגלל שהם חווים את ההיבטים האלה בצורה מאוד מאוד דקה ועמוקה יכולים לפעמים לגעת מעט במפגש הזה

 

[ימימה]

כל כך מתאר את הבן שלי...

בעיקר בנושא השפה:
"אספים הם פחות רגישים לסביבה גם בגלל שהם לגמרי כלואים בתוך מורכבות המבנים המטורפים והמורכבים להפליא שכישורי השפה המטריפים שלהם מחוללים,העולם הדמיוני שלהם(שלדעתי הוא לא פחות מציאותי ממה שנחשב למציאות) הוא כל כך מורכב ומבריק שהוא מאפיל ומחריש לגמרי את סביבתם"
איזה תיאור יפה!

 

[ענתנוי]

ריגשת אותי

"בקשר ליחס השונה לשפה בין אוטיסטים ואספרגרים,"

ניסיתי כל הזמן להבין את זה ולנסות "לגעת" בהבדל הדק הזה ולא הצלחתי.
אני אוטיסטית - לא אספית.....
אני מרגישה קירבה תקשורתית לאספי"ם אבל הם כמו בני דודים - לא אחים. רק עם אוטיסטים "ממש", כאלו שלא מדברים או בתפקוד נמוך, יש לי תקשורת פתוחה ואמיתית והבנה מלאה - כאילו אנחנו מאותו כוכב ולא זרים....

ודווקא עכשיו החליטו לבטל את ההפרדה בין סוגי האוטיזם השונים.....

 

[anitaronen]

הי!

בת כמה את?
הילדים שלי באמת כמו מים ושמן- אני יותר קרובה לכל אחד מהם מאשר הם (במהות לא בחיבור ובאהבה) אחד לשני.
אם את מתארת את עצמך כאוטיסטית אז איך את מתארת את התפקוד שלך בעולם הזה? הרי אוטיזם זו מילה נרדפת לחוסר תפקוד בחיי היום יום- ותסלחי לי בבקשה- אני מייצגת את הסטיגמה לא את מה שאני חושבת על היכולות של הבן שלי, אילו החששות שלי שמדברים

 

[anitaronen]

תיאור מדהים

אם זה אוטיזם אז הרי זה כבוד בשבילי להיות אמא לשני ילדים בקשת

מעניין- אבל כשהתחילו להגדיר את הילדים שלי לא הבנתי את ההבדל ביני לבינם, במקום מסויים מרבית חיי הבוגרים חייתי בתחושת בלבול שהמאורעות סוחפים אותי ושהרבה מהקשיים שלהם מקבילים לשלי- אבל הרי אף אחד לא חושד בי באוטיזם, למרות שבעבר היכולת שלי להבין סיטואציות חברתיות או להתחבר לקצב של שיחה או מפגש הייתה פחותה בהרבה,
בהחלט היכולת שלי לתכנן זמנים ולעמוד בזמנים הייתה תלויה באיזושהי חוויה פנימית מופשטת יותר,
ועדיין - מגדירים כאוטיסט מישהו שלא יכול ליצור תקשורת שוטפת עם הזולת - ושלא מבין את עמדות הזולת- או לפחות כך אני חשבתי.

מה דעתך?

 

[יפחוצית מצויה]

אבחנה מעניינת מאוד

אולי באמת אפשר להבחין בשני התת-זרמים האלה בתוך אוטיזם (ואולי גם בעוד כמה תת-זרמים, מי יודע). מעניין.

חשוב גם מה שאתה אומר, שגם אוטיסט שכישורי השפה שלו הם בסופו של דבר גבוהים הוא לא בהכרח אספי, כי זה משהו קצת שונה. אם אני חושבת על היפחוצונת, האינטואיציה שלי כרגע שהיא כן תשלוט בשפה בסופו של דבר, אבל שהיא לא אספית. לעומת זאת התיאור שלך את האספיות קולע להפליא ללפחות שנים מקרובי משפחתה מצד אמה (לא מאובחנים), ובכלל לכמה מאפיינים עקביים של המשפחה המסוימת הזו. היפחוצונת, מאז שנולדה, מרגישה לי דומה יותר לצד השני דווקא (שגם שם אף אחד לא מאובחן בכלום).

סביר שגם זה בסופו של דבר יותר מורכב, כי לכל אדם יש איזו קומבינציה יחודית (וחוץ מזה הילדה כולה בת שנתיים, יש גבול כמה שאמא שלה יכולה לנתח אותה, גם אם לאמא יש כלשעצמה חיבה מסוימת ליצירת מבנים מילוליים מורכבים ומבריקים שמאפילים על סביבתם

)

 

[abashel13]

התיאור הזה עושה חשק להיות אוטיסט

ועוד דבר: יש בבסיס התיאור הזה גישה של חווית שעשוע ורסוס

הגישה של התקדמות לקראת הישג...

 

[arana1]

בשנים האחרונות יש דיבור על פיתוח ללא התפתחות

זה דווקא שיחה ותיאוריה שנולדה מהמציאות הכלכלית שאיכשהו איפשהו מישהו התעורר ושם לב שכל ההתפתחות וההישגיות הזאת היא די ריצה היסטרית לשום מקום
מצד אחד סתם מציפים את העולם בזבל חסר תכלית ותועלת שלשם יצירתו מכלים את משאבי הכלל למען רווחת מעטים
העולם נורא מתפתח אבל מספר הרעבים והעניים והמודרים לא ממש יורד אלא כמו בישראל דווקא ההתפתחות משיגה לאחור גם אנשים שתורמים לה יותר מכל ואנשים שהיו פעם במרכז החברה מוצאים את עצמם היום בשוליה,במחסור

אז מתחיל דיבור על נסיון לעצור ולהתחיל להתפתח לרוחב
להפסיק למדוד את הכל במונחים של גידול בתוצר ובמכירות ובתוצרת ולהתחיל לחשוב גם מעט יותר איכותית

ברור שגם התפישה של התקדמות היא יחסית ומה שנתפש לאדם מסוים כעמידה במקום הוא הליכה חסרת תכלית לרוחב במקום קדימה יכול להיות בעצם הדבר הכי מקדם בעולם וגם העובדה הפשוטה הזאת מסמנת במידה מסויימת את הכתם העיוור שמסמן את גבולות הארץ ללא ארץ שרוב האוטיסטים חיים בתוכה

הרי גם הגדרה של PDD בסך הכל מתארת בעיקר את חוסר יכולתו של המימסד הפסוודו רפואי למדוד ולהכיל ולהבין התפתחות אמיתית
וכיוון שהוא ואחרים אחראי לעיצוב הסביבה ההתפתחותית אז נכשלותו מהווה נבואה שמגשימה את עצמה

וכיוון שמה שנחשב כהתפתחות "רוחבית",כזאת שלא מונעת הישגים,כביכול,חסרת תועלת ומובן ונגיעה בחיים האמיתיים, או מה שהפסיכולוגים מכנים ברוב שחצנותם האווילית "מציאות",מתקיימת בעיקר במימד ההדדי יותר,שלפחות לדעתי לכן הוא גם מציאותי יותר,אז אין שום סיכוי שהמימסד יהיה מסוגל אי פעם לקיים ביקורת עצמית מהותית,כזאת שתבחין בלופ שהוא משרה על המציאות,המימסד הוא "אוטיסטי" לחלוטין,מנותק לגמרי מהמציאות,ולכן אין לו ברירה אלא לאבחן כל מי שרק מעט נוגע בה כאילו היה חריג חסר תקנה,זו הפריבילגיה של הכח,שהיא כל מה שיש לחסרי המח,ולכן אף אחד לא ממהר או ימהר לוותר עליה

וכן,התפתחות שמבוססת על שמחה ושעשוע וכיף,לא דווקא על עבודה קשה ומלחמה ומאבק,זה ממש חילול קודש,עצם קיומה האפשרי מציף מהסביבה כמויות אין סופיות של שנאה,וכעס,וצדקנות מתחסדת,ככה זה

 

[anitaronen]

מסכימה איתך מילה במילה!!!!

כל מילה בסלע

 

[dina199]

האם אצל הילד הקטן זה לא מקרה של אילמות

סלקטיבית ?
אבל גם שני א"סים לא חייבים להיות זהים.
הרי אין לאף א"ס את כל 100% התכונות של DSM . צריך תכונה או שתיים מכמה קבוצות (לדעתי זה יוצא משהו כמו 70 אחוז). אז הגיוני מאוד שאצל א"ס אחד יהיו תכונות שאין אצל השני, ועדיין שניהם יהיו בספקטרום.
ולגבי הילד הגדול שלך בהחלט יכול להיות מצב של 'כל התשובות נכונות'

. גם מפספס מסרים ,גם לא יודע 'לקרוא פרצופים' 0גם אני לא

) וגם מקבל יותר מדי מידע. שום דבר מאלה לא סותר אחד את השני

 

[anitaronen]

זה מה שטענתי

אמרתי שזה מקרה קיצוני של אילמות סלקטיבית עם איחור התפתחותי ודיספרקציה וורבלית... מישהו יכול לשים את האצבע מתי מתחילה הגדרה אחת ונגמרת אחרת? אני מניחה שברמת התפקוד, הרי אני מנסה למצוא 'מהות' אוטיסטית, ולא יודעת אם מצאתי.
מתי נגמרת הגדרה של בעיות בתקשורת על רקע ליקויי למידה ומתחילה ההגדרה של אוטיזם?