לעשות מועד ב' או לא?

[B L I M P]

איזה ותק יש לך בלימודים אקדמיים,

ובפרט במשפטים? ממרום חמש שנים באוניברסיטה, מתוכם שלוש וחצי משפטים + התמחות, אני יכולה להגיד לך שבמשפטים בפרט אין קשר כזה הדוק בין ידע לבין ציון. כך לדוגמא, נראה לי שבאופן די גורף עם השנים הממוצע עולה וההשקעה יורדת. למה? לא כי אתה יודע את החומר (כי הרי כמעט תמיד זה חומר חדש), אלא כי אתה לומד ללמוד, לומד לכתוב "משפטית" ולומד את הראש של המרצה (גם איך לקלוט אותו מהר וגם איך בכלל בנוי הראש של המרצים במשפטים). יש לי ציונים של 90 במקצועות בהם לא ידעתי פיפס ממה שלימדו, וקורסים של 70 שאני שחיתי בחומר. עוד אני אומר לך מנסיון - יצא לי להוציא מאיות במבחנים (כאן דווקא לא במשפטים) כי הצלחתי לזיין את השכל כ"כ יפה, ולטעון טענות כ"כ סבוכות שפשוט לא הצליחו להוריד לי ציון. ולא, לא היה לי יותר מדי ידע (לפחות לא בתחום המבחן...) בקיצור, ידע זה נחמד, אבל במשפטים יש הרבה פרמטרים אחרים שמשפיעים על הציון. וכמו שתיארתי את זה בזמנו - התחושה הרבה פעמים היא שהמתרגלים משתמשים בלוח קליעה למטרה..

 

[dumb student]

אי אפשר להשליך ממקרה פרטי לכלל

ראשית, לשאלתך - ותק של שלוש שנים. שנית, את לא יכולה להניח שאם הממוצע שלך עלה בין השנים, הדבר נכון באופן כללי. אני מכיר ממש מקרוב כמה וכמה סטודנטים שהממוצע שלהם ירד בין השנים א' ל-ב'. הנכון הוא, שבדרך כלל יש עליה בין השנים ב' ל-ג' ל-ד', אבל לדעתי הדבר נובע מכך שבשנים הללו אתה מתחרה לא רק נגד השנתון שלך, אלא נגד כל השנתונים. מטבע הדברים, ככל שלמדת יותר שנים, כך יש לך יתרון יחסי על פני סטודנטים צעירים ממך. כמו כן, ובמיוחד באת"א, בשנים המתקדמות יש ציונים "מעוותים", שגורמים לכך שהממוצע יעלה באופן ניכר (למשל, השנה באוניברסיטה בעם כל הציונים נעו בין 89 ל-100, ואני מדבר על מקצוע של 8 ש"ס, כן?!). שלישית, לא רק היכולת לכתוב משפטית וללמוד את הראש של המרצה עולה, אלא גם הידע, יכולת הניתוח, יכולת ההתמודדות עם לחץ מבחנים, הפרדה בין עיקר וטפל וכו' וכו'. כך או כך, אין בכך דבר וחצי דבר עם הטיעון לפיו הציון מורכב בעיקר ממזל. רביעית, אי אפשר לטעון טענה "פרטית", בנוסח "לא למדתי והוצאתי 90, למדתי והוצאתי 70" או "אצלי יש ציונים מ-45 ועד 90". אלו טענות המתבססות על נתונים שאין לאף אחד מלבדך, ואף על פי שאני לא מפקפק בנכונות הנתונים, הם יכולים לנבוע מאלף ואחת סיבות. בסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו יש את המבחן שהוא הפציץ עם 97, ומבחן שהוא התרסק עם 69. באופן כללי (כלומר כאשר יש מדגם של לפחות מבחנים של שנת לימודים מלאה), סטודנט ממוצע יוציא ציונים ממוצעים, וכך הלאה. חמישית, ומתקשר לכך, אני לא יכול לדעת למה הוצאת 100 במבחן כזה או אחר (בטח כשלא מדובר במשפטים). גם אם היה מקרה שכזה, הסיבות לציון יכולות להיות מגוונות, ואין לי יכולת להתמודד עם נתון פרטי כל כך. באותה מידה, אני יכול לטעון שכאשר אני ידעתי את החומר הוצאתי ציון גבוה, ולהיפך. האם זה הוכחה לכך שהדבר תמיד נכון? שישית, כאמור אני מסכים שיש פרמטרים נוספים שמשפיעים על הציון, בטח במשפטים. אחד הפרמטרים הללו הוא מזל, שקורטוב ממנו צריך בכל תחום בחיים. עם זאת, משמעות הטענה שמה שבעיקר צריך הוא מזל היא שאין צורך של ממש ללמוד לבחינות, כי ממילא הדברים יקבעו בעיקר על ידי הגורל. ודאי תסכימי איתי שזה לא ממש המצב. לדוגמא: מרצה לא שואל על כל הנושאים שלימד, אלא רק, נניח, על מחציתם. נניח שאני ואת לומדים, מתוך החלטה אסטרטגית שקולה, רק מחצית מהחומר. יתכן והמרצה ישאל בדיוק על מה שלמדנו, ויתכן שלא. יתכן שנוציא 100, כי בדיוק למדנו את כל נושאי הבחינה, ויתכן שנוציא 0, כי נשאלנו דווקא על המחצית שלא למדנו. או שאפשר להניח, הנחה די מושכלת לדעתי, ששנינו נוציא 50, כי בסופו של דבר המזל מתאזן. אפשר לנטרל אותו (כמובן, עד גבול מסוים), וללמוד את כל החומר, או שאפשר ללכת לים, לקרוא את המחברת ברפרוף, ואז להתלונן על חוסר המזל. שביעית, זכרון והשקעה ("חרישה" בלשונך) הם חלק ממה שאני מכנה "ידע". אכן, ככל שהזכרון שלך טוב יותר, וככל שתשקיעי יותר, כך יעלה הציון שלך. אם את מסכימה איתי על העקרון הזה, ממילא אין ביננו שום מחלוקת.

 

[B L I M P]

נראה לי אתה די מסכים איתי

פשוט קשה לך להתגבר על ההגיון (כביכול) שידע צריך להשפיע על ציונים, אז אתה קורא לזה בכל מיני שמות אחרים. לגבי השנתונים - בשנה ב' אתה מתחרה נגד חבר'ה גדולים ממך (כי חבר'ה משנה א לומדים בד"כ תוכנית מובנית), ועדיין יותר קל והציונים עולים (זו לא דוגמא פרטנית, אלא התרשמות מחברים סטודנטים - רביםמהם במשפטים, ועוד לא מעט בתחומים לימוד הומניים אחרים). אז מה זה אומר? שאתה רוכש מיומנויות למידה. לא טענתי שהכל זה מזל, אבל לדעת להפריד בין עיקר וטפל (שזה אגב רק עיקר וטפל ללמודים, בעבודה זה שונה למדי), להפסיק להלחץ וכו' זה בהחלט לא קשור לידע, אלא יותר לנסיון בלימודים. יותר מזה, לדעת לשנן רק מה שאתה יודע שתזדקק לו, ואז לשכוח, זה ממש לא ידע. הדוגמאות הפרטניות שלי בהחלט לא פרטניות. מכירה עוד רבים עם הבדלים גדולים בציונים. התחושה שלי שאין קשר בין ידע לבין ציונים היא תחושה שחלקתי עם חברים ללמודים. התסכול היה שיגע את כולנו. מה שאני קוראת לו מזל לא קשור באמת למזל גרידא. לי פעם הורידו בשם הנרמול 10 נק' על זה שלא השתמשתי במונח המדויק שהמרצה רצה. זה ממש עניין של מזל - עוד מילה אחת (שגם ככה ידעתי והתייחסתי אליה) והופ - ההבדל הוא 10 נק' (לא, ערעור לא עזר). יש עוד דוגמאות - כמו למשל בודקי צ'קליסט שמתעלמים מרעיונות נכונים אבל שסוטים מהצ'ק ליסט. או לחלופין, לכתוב תשובה הגיונית, אבל שלא מונה כמו תוכי אפשרויות לא הגיונית (שכן היה צריך בשביל הצ'ק ליסט, רק כדי להראות שאתה יודע). זכרון והשקעה זה לא ידע - יש לי קורסים שקראתי בהם והשתתפתי כל השיעור (כולל מיטיב) וקבלתי 70 במבחן. אני עד היום זוכרת את החומר ואוהבת את התחום. יש מבחנים שקראתי מחברת לפני הבחינה - וקבלתי ציונים מעולה. זכרון והשקעה זה מדד לציון - לא למה אתה יודע, והכי חשוב - תדע, בעוד כמה שנים. לזכור נקודות מרכזיות בלי להבין, ואז לכתוב אותן נכון במבחן זה יעיל בדיוק לשלוש שעות של המבחן. בבירה של הערב אחרי המבחן, לא זוכרים מה למדנו.

 

[dumb student]

כל מה שכתבת כאן

כתבת גם בהודעה לעיל. את תשובתי לטיעונים אלה כבר נתתי. הנה לך דוגמא לעוד נתון שאין לי יכולת להתווכח איתו - את טוענת שבגלל מילה אחת (אחת!) הורידו לך 10 נקודות במבחן. אני רוצה להאמין שאו שאת לא מדייקת, או שאת לא זוכרת כראוי, או שזו פרשנות שגויה שלך לגבי למה הורדו לך כל כך הרבה נקודות. העובדה שהערעור נדחה מחזקת זאת.

 

[B L I M P]

אתה או אופטימיסיט חסר תקנה

או סתם מסרב לראות מה נגד עיניך - תשאל פה אנשים בפורום, כמה פעמים קיבלו את הערעור שלהם, ותראה שזה שלא מקבלים ערעור זה נפוץ והרבה פעמים לא קשור לכלום. כשצריך לנרמל והם בוחרים להוריד המון נקודות במבחן קל על טעות קטנה, הם לא יעלו אותן.. אתה כל הזמן חוזר למזל, אבל אני כל הזמן טוענת שזה ממש לא רק מזל, אבל זה בהחלט בהחלט לא רק ידע - אלא אלמנטים אחרים שהם לא קשורים לידע ולא למזל. אין לי עניין אמיתי בלהתווכח איתך - אני סיימתי את התואר עם אחלה ציונים, ודווקא לפי התאוריה שלך אני יוצאת במצב יותר סבבה מאשר לפי התיאוריה שלי. אני חושבת שהתפיסה שלך שגויה וקצת נאיבית, ואני מקווה שהראיה הזו לא מקלקלת לך דברים אחרים.

 

[dumb student]

אחלה

אתה בוחר להאמין שהורידו לך 10 נקודות במבחן בגלל מילה אחת. בהצלחה בחיים.

 

[n i e m a n d]

בדר"כ אתה כותב לעניין ואני אוהב לקרוא את מה

שיש לך לומר. עם זאת הפעם אתה טועה לטעמי. מניסיוני ונסיון חברי ללימודים, יש לא מעט פעמים בהן אדם מפספס איזו מילה מהלכה בפס"ד (למשל, "השלמה מהחוק" במקום "השלמה ורמטיבית מהחוק") ועל אף ברור לגמרי למה הוא התכוון, ועל אף שהוא הסיר את מה המונח הזה אומר, העובדה שהמתרגלים בודקים את המבחנים בהסתמך על צ'קליסט עושה את שלה והנקודות הולכת גלל דברים כאלה. זו הסיבה שלמבחנים אני מקפיד מאוד לאתר תבניות כלליות של תשובות נכונות וניסוח חביב על המתרגלים. מעבר לכך, בתור מי שהיה בקי בחומר בהתכוננות לרוב המבחנים, הרבה פחות מהאנשים איתם למד ובכל זאת הוציא ציונים מאוד גבוהים, בעוד שחבריו הוציאו בדר"כ ציונים נמוכים יותר (על אף שידעו יותר) - הידע משחק תפקיד משני. בסך הכל צריך להיות בעלי ידע כללי, לאתר תבניות מתאימות בתשובות ממבחנים משנים קודמות שחביבות על המתרגלים, לבדוק שסגורים על האופן בו מנסחים את ההלכות והמבחנים השונים וזה הכל. משם והלאה הכל עניין של קומון סנס ואפשר מהתכוננות נכונה של שלשה, ארבעה ימים קשים ונוראיים, להגיע ל-90+ גם מבלי לשנן מחברות שלמות. זה לא רק עניין של מזל, או של ידע לדעתי - זה עניין של הבנה כיצד לכתוב מבחן כמו שצריך ולהראות לאדם שבודק אותו שאתה מבין איך ליישם את החומר הנלמד וזה מה שחשוב. הציונים הבה פחות רנדומיים או מבוססי ידע משאנשים חושבים.

 

[dumb student]

התגובה שלך מעניינת וגורמת לחשוב מחדש על הדברים; אבל עזוב - הדיון הזה מיצה את עצמו.

 

[sacrament]

אני נתתי דוגמה דומה לא ממזמן

לשיטת הורדת נקודות כזו ראה כאן ויש לזה סיבה די טובה - המבחנים ממורכזים סביב 80 וההבדלים בין 80 ל-90 הם עצומים, לעומת בין 60 ל-80. כבר ראיתי מבחנים גרועים עם מיליון הערות שקיבלו 80 לעומת מעולים עם הערה או שתיים שקיבלו 84. הפער ביניהם עצום מבחינת תוכן למרות שמבחינת ציון יש רק 4 נקודות שמפרידות. שלא נדבר על הרבה מאוד עבודות שלי שלא הייתה עליהן אף הערה, נכתב "מעולה" או "יפה מאוד" ובכל זאת הציון היה 90-95. אגב, מתרגלת כלשהי הודתה בפניי כשבאתי לערער על עבודה, שמבחינתה עבודה מתחילה מ-80, ואחרי שהיא קוראת אותה היא מעלה או מורידה לפי ההתרשמות. שאלתי בתמימות שעוד הייתה לי בשנה א': סליחה, עבודה לא מתחילה מ-100? והיא ענתה לי "ממש ממש לא".

 

[dumb student]

תגובה קצרה

1. דיברתי אך ורק על מבחנים. בדיקת העבודות, במיוחד באת"א, גובלת בעלבון לאינטיליגנציה. הסיבה לכך היא בעיקר רמתם האנושית של המתרגלים, חסרון במשאבים, והתעקשות חסר פשר של המרצים להגשת עבודות במקום לציון סופי המבוסס רק על המבחן. 2. כל מה שאמרת לא סותר את הטענה שלי. לדעתי, מי שבוחר להאמין שבגלל מילה אחת (אחת!) הוא החמיץ 10 נקודות בבחינה הסופית, הוא מי שאינו מעוניין לשפר את עצמו. 3. דווקא משום ש-90% מהציונים נעים בין 75 ל-85, הטענה כאילו מילה אחת (אחת!) תביא לפער של 10 נקודות בציון, היא בלתי סבירה. נתראה בהפגנה.

 

[Drunk Bullet]

שאלה בנוגע לס'1 שלך

מה כ"כ רע בעבודות שתופסות 10%-15% מהציון הסופי? אני לא מדבר על מצבי הקיצון המעיקים כמו 5-6 עבודות הגשה בקורס, אלא על 2-3 (קורס שנתי) או עבודה אחת בקורס סימסטריאלי?

 

[dumb student]

אין "רע" בעבודות כשלעצמן

באופן עקרוני, אני סבור שכתיבת עבודה משקפת הרבה יותר את עבודתו ואופן חשיבתו של משפטן, ודאי בהשוואה למבחן. לשיטתי, עיקר תפקידו של המשפטן הוא לנסות ולחקור סוגיה משפטית כלשהי המגיעה לפתחו, בין אם הוא אקדמאי ובין אם הוא עורך דין "רגיל". עבודה היא משימה המחקה זאת בצורה דומה הרבה יותר מאשר מבחן, בו כפוף הסטודנט למגבלות של זמן ומקום. במילים אחרות, הבעיה אינה בשיטה, אלא בדרך הפעלתה. הפקולטה סובלת באופן כרוני מהעדר משאבים, ולכן אינה יכולה לתגמל באופן הולם בודקי עבודות ראויים. לכן, כל עבודה מוכנסת לתוך סד אילוצים בלתי אפשרי, בדמות מגבלת מילים, וממילא מנוסחת כאילו היתה מבחן (להבדיל מעבודה סמינריונית, שבה כל סטודנט מתעמק בנושא אחר). במציאות כזו, כל היתרון של העבודה על פני מבחן יורד לטמיון, והיות ולמתרגל מוגשות 120 עבודות שהן כמעט זהות מילה במילה, נפתח גם פתח ל-"שיתוף פעולה" בין הסטודנטים (ואני כמובן משתמש במילים זהירות), שמשחית ומזנה את הציון לו זוכה העבודה. אילו כל עבודה היתה בסגנון של זו שנתבקשנו לכתוב בקורס מבוא למשפט עברי, בו כל סטודנט התבקש "לחוות דעתו על פס"ד יעל שפר נ' מדינת ישראל", ואילו היו בפקולטה בודקי עבודות המכבדים את המקצוע ואת הסטודנטים, לא היתה כל בעיה עם דרישה לעבודות. אך במציאות הקיימת, שבה עולמה של העבודה צר אפילו יותר מאשר עולמו של המבחן, כאשר המתרגל אינו מתוגמל כראוי ולכן אינו טורח לקרוא לעומק את שהסטודנט כתב, וכאשר אין כל דרך לאכוף כתיבה עצמאית מצד כל סטודנט וסטודנט - המבחן עדיף.

 

[B L I M P]

זהו שלא.

ציון בקלות יכול לבטא מידת חרישה, או זכרון יותר טוב. ובכל מקרה - לא כולם מקבלים אותו ציון כל זמן. לראיה, הציון הכי נמוך שלי בתואר - 45; הכי גבוה - 100.

 

[Sister Grimm]

ספקטרום מרשים ../images/Emo13.gif

זכרון זה חלק מידע. אם היה לי יותר ממנו, הייתי מאלה שמקבלים 90 כל הזמן... וכן, אני מכירה כאלה. הם מתאפיינים בתבונה, אורך רוח וזמן ללמוד.

 

[B L I M P]

מכירה כאלו

שמתאפיינים רק ביכולת לשבת וללמוד - ויש להם אחלה ציונים בלי שום תבונה

זכרון זה חלק מאינטלגנציה. זה לא בהכרח חלק מידע - אם מה שאת משננת כה היטב נעלם שלוש שעות אחרי המבחן ו/או אם את לא מבינה לעומקם של דברים במה מדובר אלא משננת רק את מה שעל פני השטח בכדי להקיא את זה במבחן - לא באמת יהיה לך מה לעשות עם ה"ידע" הזה כעבור תקופה מסויימת.

 

[dumb student]

ידע, אינטיליגנציה, יכולת ללמוד...

זה הכל בסופו של דבר מוביל לאותו עקרון - שהציון משקף את היכולות של הסטודנט, ולא מזל. כדי להצליח צריך למקסם שני משתנים - השקעה וכשרון. כל מה שתכניסי לתוך המשתנים הללו, הוא מבחינתי "ידע". העובדה שאת מכנה אותם בשמות אחרים, אינה משנה את המהות - שמדובר בסופו של דבר ביכולת (אפילו אם רגעית וחולפת), ולא במשתנה של גורל (שקיים, אך כמו כל תחום אחר בחיים הוא נמצא בשוליים, ולא במרכז).

 

[Jazz Jackrabbit]

כשרון הוא "ידע" ולא "מזל"?

חפרתם כבר. בדברים שתגיע אליהם בחיים יש גם מרכיב של מזל. גם אם נדמה לך שלא. זה יכול להיות העובדה שנולדת למשפחה הנכונה, למעמד הנכון, למין הנכון. זה יכול להיות קשור גם למקום שבו גדלת, לחברים שגדלת איתם, למורים שהיו לך, לתנועת הנוער שהלכת אליה. ועוד ועוד ועוד. שים לב שאין פה משפחה "טובה" או "לא טובה". גם אם גדלת במשפחה חד-הורית בשכונת מצוקה, יש בזה מרכיב של "מזל". הנסיבות (וזו מילת המפתח פה) הן שהובילו (ויובילו) אותך למקום שבו אתה נמצא, לא פחות מההשקעה שלך.

 

[dumb student]

אין בעיה

כמו שאמרתי, תגדירו איך שתגדירו. זה באמת חפירה. הנקודה העיקרית היא שלא מדובר במשתנה אקראי. כלומר, כאשר אתה לוקח את פלוני (על כל נסיבותיו האישיות, כשרונו וכו' וכו'), ושם אותו בבחינה, אז ככל שאותו פלוני ילמד יותר לפני הבחינה, הציון שלו יעלה. זה מה שאני טוען (ורק את זה). מי שטוען שמדובר באלמנט אקראי, יאמר שהקשר בין מידת הלמידה של פלוני לבין הציון שלו יהיה רופף מאוד, אם בכלל. על כך, ורק על כך, אני חולק. זהו.

 

[B L I M P]

יכולות זה לא ידע!! גם לא השקעה וכשרון!

אני מקווה שאתה לא הולך להתעסק עם דיני חוזים... ותעזוב רגע את עניין המזל. תתמוד עם שאלות אמיתיות, מאשר לחזור ולטעון טענות סתומות - לשנן בלי הבנה ולהקיא במבחן ואז לשכוח לא מקנה לא שום ידע; להבין איך המרצה רוצה את התשובה לא אומר שאתה יודע את החומר. ידע זה לא רק באותה שניה, ידע זה משהו שגם אחרי שבוע ושנה תוכל להשתמש בו. ידע זה הבנה עמוקה של החומר, לא רק לדעת לצטט הלכות של פסקי דין.

 

[dumb student]

אבל מה לעשות שזה לא מה שאני טוען

ראשית, קצת צניעות לא תזיק. בכל הכבוד, לא התרשמתי שעומד לפניי הגאון מוילנה. שנית, ממש, אבל ממש, אין לי כוונה להכנס לויכוח האם האופן שבו בוחנים אותנו הוא ראוי או לא. כל הטענות לגבי דרישות השינון מקומן בדיון נפרד. כל מה שאני טוען, וזו באמת הפעם האחרונה שאני מגיב להודעות מתנשאות ומטומטמות, הוא שיש קורלציה בין כמות הלימודים שאותה תלמד, לבין הציון שלך. מי שטוען אחרת, חולק עליי. מי שמסכים עם זה, מסכים איתי. כל השאר - לא נוגע לטענה שלי.