לעיתים

ינוקא1

New member
לעיתים

עולה בי הרגשת תיסכול מסוימת.

יודע אני כבר כי הדרך אינסופית , וככל שאתקדם , עודני ניצב בראשיתה , וזה גורם לתסכול מסוים.
ודווקא ככל שאני מתקדם יותר , נוכח אני באינסופיותה יותר , מה שגורם לתחושה להפוך לחריפה יותר.

והתסכול נובע בעיקר מכך שבאיזשהו מקום , אינני יודע "מה לבקש" , כי לעיתים , כל האפשרויות נראות טפלות וחסרות טעם.

(גם לבקש את האינסוף / הארה לא יעזור , כיוון שהוא איננו ניתן להשגה...... מצאתי כי לכל הארה יש הארה מעבר לה ......)

אך היום , כתשובה להרהורי , עלה במוחי אחד המושגים הגאוניים של דון חואן :

"נתיב שיש לו לב -
כל הנתיבים זהים , הם מובילים לשום מקום.
מכל מקום , נתיב ללא לב , לעולם אינו מהנה.
אולם נתיב עם לב הוא קל , הוא לא גורם ללוחם להתייגע כדי לחבבו. הוא גורם למסע מלא חדווה. כל עוד האדם הולך בו , הוא אחד עימו".

הבנתי שזו התרופה היחידה :
לבקש ללכת בנתיב עם לב.
 

ינוקא1

New member
ויש גם אפשרות נוספת.....

לבקש למצוא את הלב הקיים בכל נתיב שהוא ......
 

Mist2

New member
מה הוא נתיב עם לב?

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל-כך לאן" – אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.
"-בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."
&nbsp
לואיס קרול
 

ינוקא1

New member


רק שיש כאן משהו חסר :
&nbsp
יש כאן את ההבנה שכל הנתיבים זהים ....
יש כאן את עניין ההתמדה......
&nbsp
אך חסר כאן עניין ה"להנות מהדרך".
&nbsp
 

Mist2

New member
אני חושב שבמקרה זה

לא הבנת לגמרי.
&nbsp
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
זה המפתח.
&nbsp
אחרת אם לא אכפת לך לאן תגיע, לא משנה לאן תפנה, רק תתמיד ללכת, ברור שתגיע לכאן או לשם...
&nbsp
אבל לא ענית על השאלה שלי, מה היא דרך עם לב?
האם מדובר להבנתך ב - להנות מהדך?
&nbsp
 

ינוקא1

New member
נתחיל מהשאלה .....

הבאתי דווקא בהודעה הראשית את ההגדרה של דון חואן ל"נתיב עם לב" - זכורות לי עוד הגדרות , אולי אחר כך אכתוב.
&nbsp
מבחינתי המדובר במושג שקשה להגדיר. גם ההנאה איננה מה שמגדיר את הנתיב , להבנתי , אלא תוצאת לוואי שלו.
&nbsp
כלומר , הנתיב יכול להיות קשה ומפרך , נניח כמו ריצה ארוכה .... אך אתה מרגיש פשוט שזה "נכון" , שזה מתאים , שזה עוזר לך לצמוח , ולכן נתיב עם לב יוצר הנאה.
&nbsp
אני מאמין דווקא שרוב הנתיבים עם הלב הם קשים , ואפילו מפרכים. בדרך כלל הם דורשים ממך גם לקחת אחריות על משהו.
&nbsp
וכאן אני מסכים איתך במאה אחוז - זה עניין של בחירה , לאן אתה רוצה להגיע. עניין של בחירה , נטילת אחריות על הבחירה , התמדה ואתגר.
&nbsp
אני חושב שכאשר הלכת בנתיב עם לב , כשתסיים את הנתיב אתה מסתכל לאחור ללא חרטות. אתה שמח במה שעשית , בלי קשר אם הצלחת או לא. אתה יודע שבחרת נכון , ועשית את מיטבך.
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אני לא יודע.

לדעתי זה מסמל יותר משהו כמו יופי.
&nbsp
נתיב עם לב , להבנתי , זה כמו ללכת לטיול :
&nbsp
הטיול הוא לא כדי "להגיע לאנשהו".
הטיול עצמו הוא המטרה , והוא גם ההנאה.
ואתה בוחר לעצמך נתיב כזה שתהנה ממנו.
&nbsp
 
נתיב עם לב - מנצל את ההזדמנות כדי להוסיף בהקשר זה


כרגיל במקרים כאלה, זה רחב ורב-רבדים.
אך ברובד אחד:

"נתיב עם לב" פירושו נתיב אורגני
נתיב שיש לו חיים משלו
נתיב שלא זו בלבד שהוא חי
אלא שהוא גם מקושר באופן ישיר למקור


תודה על ההזדמנות הנהדרת לבטא את זה כאן ועכשיו


אז על כל פנים, בהיות נתיב זה אחד-עם-המקור
או לכל הפחות מוביל אליו, חוזר אליו
אין זה משנה לחואן מאטוס באיזה נתיב יצעד
כל עוד זהו נתיב חזרה הביתה.
לצעוד בנתיב כזה זה במובן מסויים כבר להיות המקור.
המטרה והדרך מתמזגים, הייעוד העיקרי כבר התממש בדרך זו.
 
*

אנסה להבהיר עוד טיפה.
לנתיב עם לב, אכפת ממך.
אינך צועד בתוך משהו חסר משמעות.
או מלאכותי.
או כזה שאיננו מבחין בך.
אתה צועד בתוך משהו שמתאחד איתך.
ואתה איתו.
הנתיב והצועד הופכים לאחד.
בשבילי כל זה איננו פילוסופי, אלא נסיון לבטא הוויה במלים.
גם בשביל הדמות חואן מאטוס זה לא היה פילוסופי.
היופי הנחשף במלים אלה לא נובע מהמלים עצמן אלא ממשהו מעבר להן.
המלים יוצאות ממני החוצה בנסיון לבטא משהו שקיים במלוא הדרו.
הן זורמות ממני החוצה, בתור תוצאה שלי; הן לא משהו שאספתי בתורת מלים או מחשבות ואני כרגע חולק אותו.
 
הלב כאן מסמל מרכז, מודעות ומקור.

וכמו כל דבר אחר שאפשר להזכיר במלים, הוא יחסי.
&nbsp
משלושת אלה נובעים (כלולים) דברים רבים, ביניהם אהבה (לא הרגש "אהבה", בהכרח), אכפתיות (של הבורא לברואיו, בין היתר), רמה מסויימת של הוויה ועוד.
&nbsp
ה"לב" של המכונה הביולוגית הוא כמובן "תשע לב". הוא החלק היחיד במכונה הביולוגית שיכול לתקשר עם המקור שלה. כל עוד יש למשהו "לב" - יש לו חוליה מקשרת.
&nbsp
זוהי הפעם הראשונה שבה תרגמתי ידע זה למלים (אף-פעם לא נשאלתי ישירות לגבי נקודה זו, למרות שהיא נחשבת על-ידי כנקודה בסיסית באמנות ההתפתחות).
 
הציטוט אודות איתקה.

כוונת הטקסט (הנפלא והמצמרר) אודות איתקה מצומצמת יותר, התחלתית יותר.
אך כן, זהו הכיוון או לפחות הבסיס לו.
זה כלול לחלוטין בתוך "דרך עם לב" במובן שאליו התכוונה דמותו של חואן מאטוס.
 

Mist2

New member
לא ממש הבנתי

להבנתי מדובר המאמץ שיש בו אלמנט רגשי.
הכולל גם הקשבה למצפון.
ניתן לומר שזה הוא קו עבודה שלישי, של לפחות אדם מספר 4.
&nbsp
לא רואה באמת קשר לאכפתיות של הבורא לברואיו ועוד....
אישית אם אני הייתי אומר דבר כזה הייתי יכול לומר על עצמי שאני בדמיון.
 


בדברים שכתבתי התייחסתי לציטוט מספרו של קרלוס קסטנדה בנוגע ל"הליכה בנתיב שיש לו לב" וקישרתי לכך את שאלתך "האם הלב מסמל משהו רגשי?" בנסותי להשיב על "מה הלב מסמל" בטקסט המסויים הזה.
 
טוב, כתבתי די הרבה דברים בהודעה ההיא.

אם אתה רוצה לעבור ביחד פיסקה-פיסקה על מה שכתבתי, להשוות הבנה ושאסביר למה התכוונתי, אז בכיף.
&nbsp
התחלתי ב"הלב כאן מסמל מרכז, מודעות ומקור."
כלומר, נתיב עם לב = נתיב מודע המקושר למקור (בניסוח מקורב).
 
נכון מאד

אך הדרך אינה אינסופית. לדרך יש מטרה והיא הדבר שהדרך מוליכה אליו.
הדרך עם המטרה המודעת היא אינטנסיבית.
והדרך בלי המטרה המודעת, כלומר עם המטרה הלא מודעת, היא חמקמקה יותר.
אין אתה הולך בדרך מודעת, זה בוודאי ברור לך, אך אתה כנראה הולך בדרך בלתי מודעת שבסופה יש מטרה אשר אינך מודע לה כרגע אך אתה שואף אליה.
המטרה שלך היא כוח. זה כוח רוחני. אינך יודע איך לקרוא לכוח הזה אז אתה מכוון אל הליכה אינסופית בדרך.
הרוח הרואה את ההכרה מרסנת את הרוח המחפשת בדרך הבלתי מודעת.
כך שהחיכוך בין הרוחות הוא חלק מהתיפקוד.
והרוח המפוצלת, שבין חלקיה יש חיכוך, היא רוח אומללה.
ואם אתה מעוניין להיות אומלל או מתוסכל המשך בדרכך הבלתי מודעת.
ואם אתה מעוניין להיות עם רוח מאוחדת היעשה מודע לדרך ולמטרתה ואל תירתע מהמאבק עם ההתנגדויות העולות בך מלהגשים.
 

ינוקא1

New member
גם אם נניח והיית צודק

והמטרה היא "כוח רוחני" , הרי זה חסר טעם -
כי לכל כח יש כח גדול יותר מעבר לו.
&nbsp
ממילא הדבר היחיד שאדם יכול לשאוף אליו שלא יוצר תסכול פער בין המצוי לרצוי , הוא ההנאה מהדרך עצמה.
זו המטרה , וזו גם הדרך.
&nbsp
(דבריך על המטרה של "כח רוחני" מזכירים לי עוד סיפור של קרלוס החביב :
&nbsp
I told him then the story of my
best friend, Roy Goldpiss. He actually had a Polish surname, but his friends called him Goldpiss
because whatever he touched, he turned to gold
; he was a great businessman.
His talent for business made him a super-ambitious being.
He wanted to be the richest man in
the world.
However, he found that the competition was too tough.
According to him, doing business alone he couldn't possibly compete, for instance, with the head of an Islamic sect who, at
that time, got paid his weight in gold every year.
The head of the sect would fatten himself as
much as his body allowed him before he was weighed.
&nbsp
Then my friend Roy lowered his sights to being the richest man in the United States. The
competition in this sector was ferocious.
He went down a notch: Perhaps he could be the richest
man in California.
He was too late for that, too. He gave up hope that, with his chains of pizza
and ice cream parlors, he could ever rise in the business world to compete with the established
families who owned California.
He settled for being the richest man in Woodland Hills, the
suburb of Los Angeles where he lived.
&nbsp
Unfortunately for him, down the street from his house
lived Mr. Marsh, who owned factories that produced A-one quality mattresses all over the United
States, and he was rich beyond belief. Roy's frustration knew no limits. His drive to accomplish
was so intense that it finally impaired his health.
&nbsp
One day he died from an aneurysm in his brain.
His death brought, as a consequence, my third visit to a morgue or a mortuary. Roy's wife
begged me, as his best friend, to make sure that the corpse was properly dressed.
&nbsp
I went to the
funeral parlor, where I was led by a male secretary to the inner chambers.
At the precise moment
I arrived, the mortician, working on a high marble-topped table, was forcefully pushing up the
corners of the upper lip of the corpse, which had already entered rigor mortis, with the index and
little finger of his right hand while he held his middle finger against his palm. As a grotesque
smile appeared on Roy's dead face, the mortician half-turned to me and said in a servile tone, "I
hope all this is to your satisfaction, sir."
Roy's wife-it will never be known whether she liked him or not-decided to bury him with all
the garishness that, in her opinion, his life deserved.
&nbsp
She had bought a very expensive coffin, a
custom-made affair that looked like a telephone booth; she had gotten the idea from a movie. Roy
was going to be buried sitting, as if he were making a business call on the telephone.
&nbsp
I didn't stay for the ceremony. I left in the midst of a most violent reaction, a mixture of
impotence and anger, the kind of anger that couldn't be vented on anyone.
(
&nbsp
&nbsp
 
האישיות והדרך

ההטפה המוסרית שלך נגד שאיפה לכוח מלאה ברטוריקה משכנעת והיא רק מאששת את דברי שאתה הולך בדרך לא מודעת שמטרתה כוח.
אם היית הולך בדרך מודעת לאותה מטרה היית צריך להילחם באותה הטפה מוסרית ששפכת פה, ואף יותר.
ולכן כנראה הערכת הסיכונים שלך הביאה אותך ללכת בדרך בלתי מודעת מבלי להתעמת עם ההתנגדויות והטיעונים שהצגת פה.
אם היית פותח במערכה נגד ההתנגדויות שלך לשאיפת הכוח אז יתכן שהיית נלחם חזק מדי ופוגע בתשתית המוסרית, מצפונית וריגשית של עצמך.
נדיר שהאישיות של אדם לא מציבה מכשולים לדרכו ולכן דרכם של רוב האנשים לא מודעת או שלחילופין אישיותם פגומה ודרכם מודעת.
הכי נדיר הוא האיש שאישיותו אינה פגומה אך גם לא מציבה מכשול בדרכו.
&nbsp
 
למעלה