למשפטנים שביננו

למשפטנים שביננו

חוק יסוד כבוד האדם מגן על זכויות וערכים, אבל כמו כל חוק בטח יש לו גם איזשהו סעיף שמקשר אותו לחוקים וערכים אחרים. האם צדדים לחוזה, יכולים לשדרג את התחייבותם לרמה כזו שבמידה ותהיה הפרה של ההתחייבות אז יוכל הצד הנפגע מההפרה שלא רק להיאחז בטענה כי ההפרה היתה יסודית אלא יוכל בית המשפט לבחון את הפגיעה (ההפרה) על ידי פסקת ההגבלה ? כלומר, האם צדדים לחוזה יכולים להאדיר (להעצים באופן מלאכותי) ולקשר התחייבות שהם הגדירו אותה כהתחייבות יסודית (שהפרתה מהווה הפרת תנאי יסודי בחוזה ביניהם) באופן כזה שברגע שעניינם יגיע לבית המשפט אז על סמך לשון החוזה (ששידרגה אותו ונתנה לבימ"ש לגיטימציה להחשיב את הפגיעה-ההפרה על ידי קישור לאותו קישור כלשהו שקיים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) יוכל בית המשפט לבחון את הפגיעה (הפרת התנאי היסודי) במבחני פיסקת ההגבלה ? נאמר שביני לבת זוגי קיים הסכם לפי אני מתחייב לזרוק את פח הזבל וכבר הגדרנו שהפרת חובתי זו תהווה הפרה יסודי מצידי בחוזה ביננו, אז השאלה היא כיצד נוכל להוסיף משהו לחוזה הזה שיביא לתוצאה כזו שברגע שאני מפר את התחייבותי, אז בת זוגי לא רק שתוכל לטעון שהפרתי תנאי יסודי אלא גם תוכל לטעון שההפרה הזאת (שאני הפרתי) מהווה פגיעה בזכות בסיסית כלשהי שלה והפגיעה (לטענתה) אינה עומדת בפיסקת ההגבלה ? אז השאלה היא איזה "משהו" (הגדרה בחוזה של זכותה/צורך בסיסי/נסיבה) יכול להביא לתוצאה זו ? נאמר שאנחנו מגדירים בחוזה ש"הואיל ואני מודע לכך שבת זוגי היא נכה" (היותה נכה משותקת היא נסיבה) ומגדירים ש"אי זריקת זבל מצידי מהווה פגיעה בבת זוגי בזכות אנושית כלשהי הקבועה לה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו", אז כיצד נוכל לגרום בכך לתוצאה כזו שברגע שאפר את התחייבותי לזרוק זבל, אז לבימ"ש יהיה פתח לבחון את פגיעתי (ההפרה שהפרתי את התחייבותי) שפגעתי בה לאור פיסקת ההגבלה ? כלומר, האם צדדים לחוזה יכולים להאדיר (להעצים באופן מלאכותי) ולקשר התחייבות שהם הגדירו אותה כהתחייבות יסודית (שהפרתה מהווה הפרת תנאי יסודי בחוזה ביניהם) באופן כזה שברגע שעניינם יגיע לבית המשפט אז על סמך לשון החוזה (ששידרגה אותו ונתנה לבימ"ש לגיטימציה להחשיב את הפגיעה-ההפרה על ידי קישור לאותו קישור כלשהו שקיים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) יוכל בית המשפט לבחון את הפגיעה (הפרת התנאי היסודי) במבחני פיסקת ההגבלה ?
 

BlackUnicorn

New member
גם אני. מעניין מה זה אומר עלינו.. אולי אנחנו

במקצוע הלא נכון? חחח
 

mtap18

New member
באופן עקרוני חוקי היסוד חלים על השלטון ולא על

אנשים פרטיים. השלטון (ממשלה, מחוקק, שופטים, משפטרה) מחוייבים לשמור על הזכויות החוקתיות. חוקי היסוד לא חלים במישורין על אנשים פרטיים לכן אני לא חושבת שאפשר לעשות בחוקי היסוד שימוש מהסוג שציינת. וללא קשר, לא הבנתי מה המטרה שלך בכל העניין הזה של בדיקה לאור פסקת ההגבלה. אולי פשוט תגיד מה אתה מנסה להשיג וננסה לעזור.
 

Scarlight

New member
אני לא מסכים לגמרי

זו התשובה שכתבתי בפורום סטודנטים (רק עכשיו ראיתי שהשאלה הועלתה גם פה): צדדים לחוזה יכולים לקבוע ככל העולה על רוחם כל עוד החוק אינו קובע אחרת. יש הוראות חוק שאי אפשר להתנות עליהן. לכן לדעתי צדדים יכולים, עקרונית, לקבוע שהפרת חוזה תיבחן גם ע"פ פסקת ההגבלה. אבל זה לא אומר שזה באמת ייעשה, כי זה תלוי אם מכירים בתחולת הזכויות במשפט הפרטי. יש ויכוח לגבי זה בפס"ד קסטנבאום (ע"א 294/91). ברק (לא בפסה"ד, אלא בכתיבה האקדמית שלו) מציג ארבעה מודלים בנושא: 1. היעדר תחולה – הזכויות הן בין האדם למדינה ולא בין שני פרטים, אלא אם נקבע אחרת בחוק ספציפי. 2. תחולה על הרשות השופטת – הזכויות אמנם אינן חלות בין פרטים, אך ביהמ"ש - בתור אחת מרשויות המדינה - צריך להימנע ממתן צו הפוגע בזכות חוקתית. מודל זה פותח בפס"ד Shelly v. Kramer. 3. תחולה ישירה – הזכויות חלות תמיד - גם בין פרטים. כל אדם צריך לכבד את זכויות הזולת. 4. תחולה עקיפה – הזכויות הציבוריות מיובאות אל המשפט הפרטי באמצעות כלים כמו עקרון תום-הלב, תקנת הציבור, הפרת חובה חקוקה (החובה מוטלת בחוק היסוד) ועוד. באופן זה הזכויות הופכות עקרונות יסוד כללים שאינם חוקתיים בהכרח. לכל אחד מהמודלים האלה יש השפעה שונה על ההכרעה במקרה שציינת.
 

mtap18

New member
ורק המודל הרביעי התקבל

וגם בו, כלל לא בטוח שמחילים את פסקת ההגבלה- זה לא כתוב או הוכרע בשום מקום... גם הזכויות שמיובאות למשפט הפרטי לא הוחלו על גופים פרטיים בדיוק כמו שהן חלות על גופים ציבוריים, ובכלל נראה לי שהדיון הזה ממש תאורטי... בתכ'לס, ראית פעם שבודקים פסקת הגבלה בחוזה??? ברור שצדדים יכולים לקבוע בחוזה מה שהם רוצים (כמעט- כפוף למגבלות חוק החוזים- תקנ"צ, חוזה ב"ח וכו'), אבל אני לא חושבת שהם יכולים לקבוע שהחוזה יבדק עפ"י פסקת ההגבלה... אולי זה יהיה מעין מודל דומה שהצדדים ימציאו, אבל אני לא חושבת שהכוונה היא לפסקת ההגבלה ממש.
 

Scarlight

New member
אני לא עו"ד שמתמחה בחוזים

ולכן אני לא מתיימר להכיר את הפסיקה בעניין
המודל הרביעי הוא מה שברק דגל בו בקסטנבאום, ואני לא בטוח שאפשר להגיד שהוא התקבל. השאלה האמיתית היא מה המשמעות של בחינת פסקת ההגבלה: במשפט החוקתי פירוש הדבר ביטול החוק לכל היותר ובמשפט המנהלי (באנלוגיה) פירוש הדבר ביטול הצו או ההחלטה. מה הסעד שיינתן במקרה של הפרה? נראה לי שעקרונית הסעדים זהים לאלו שניתנים ע"פ הפרת עקרון תום הלב, כלומר התוצאה היא אותה תוצאה, פשוט יש דרך נוספת (ודי מיותרת בעיניי) להגיע אליה.
 

הייבי

New member
אני מוכרחה לשאול: לאיזה טעם?

עקרונית הצדדים יכולים לכתוב בחוזה מה שהם רוצים (בכפוף לתקנ"צ, ס' 30 לחוה"ח וסעיפים קוגנטיים בחוק), איזה טעם מעשי יש לצדדים לעגן את פסקת ההגבלה בחוזה? ברור ששני הצדדים יכולים להמציא משהו דמוי פסקת הגבלה ואפילו להעתיק את פסקת ההגבלה במלואה לתוך החוזה, השאלה אם יש לזה טעם אופרטיבי? בימ"ש לא יבחן חוזה לאור פסקת ההגבלה ברגיל (להוציא מקרים חריגים כמו בפס"ד קסטנבאום שדובר פה בשרשור- שם מדובר ברשות בעלת מאפיינים ציבוריים- החברה קדישא- ואז יש בחינה של פעולות מנהליות לאור חוקי היסוד, כחלק מהליך בדיקת הפעולה המנהלית). נניח ואפילו בימ"ש יהיה מוכן לבחון את פסקת ההגבלה שעוגנה בחוזה, ואפילו תתאימו את לשון פסקת ההגבלה שלכם לתוכן ואופי החוזה, עדיין ביהמ"ש לא יכול לתת איזה סעד שהוא רוצה בחוזים. הוא יהיה כפוף לסעדים האפשריים בדיני חוזים ולהסכמות הפנימיות שלכם בחוזה. מהסיפור שהצגת, לא נראה שיש תוצאה מעשית אמיתית, אולי הצהרתית- בימ"ש יצהיר שמה שביצע צד אחד עומד בתנאי ההגבלה, אבל זה כמו לכתוב תנייה בחוזה עם סייג לדוגמא- בהתאם לדוגמא שלך- צד א' מתחייב להוציא את הזבל, כדי לשמור על זכותה של צד ב' לבריאות, אך תתאפשר פגיעה בחובה זו כאשר צד א' חולה. לפי דעתי זה מקביל ללכתוב- צד א' מתחייב להוציא את הזבל כדי לשמור על זכותה של צד ב' לבריאות. ובסעיף נפרד- מעין פסקת הגבלה שתטען שאם לצד א' יש הצדקה כלשהי אז מותר לו לסטות מתניות החוזה (לכל היותר, יש כאן עיגון רחב יותר שיחיל מגוון מקרים רב, אך על חשבון הוודאות).
 
למעלה