ענת פאינשטיין
New member
אבל היא כבר התקבלה
הבעיה האמיתית היא שהדיון הוא בכאילו. הרי שהמקרה של קפקא הוא מקרה חריג. אין לנו ספק או שאולי יש שאין בעיה לחשוף כתבים של סופר מת, באם הוא פרסם את יצירתו בחיים. הדיון הזה הוא נראה כחלק מהחטטנות האנושית. כך למשל, מכתביו של קפקא לאהובתו הם לא יצירה ספרותית ולי אין ספק כי הם מעולם לא כוונו להיות יצירה ספרותית. זה לא מנע מ"איתנו" לפרסם אותם ולקרוא אותם. זוהי חדירה מעבר לסביר לפרטיות. למשל, הספר הארכיבר עוסק במכתביו של אליוט לאהובתו - הוא פרסם שירה עוד בימי החייו, למיטב ידיעתי. האם זה מצדיק את החשיפה של מכתביו לאהובתו? זה כבר מעבר לשאלת הבעלות על היצירה כי לא מדובר ביצירה - לפחות לא במובן שאני רואה יצירה. בכל מקרה הכל חוזר לשאלת האחריות ונראה כי בעידן הנוכחי החשפנות היא המטרה, אולי בשל הניסיון להבין את הפסיכולוגיה של היצירה או כי נתנו דרור ליצר המציצנות שלנו ולטעמי זה אכן חוסר אחריות מצידו כצרכני היצירה.
הבעיה האמיתית היא שהדיון הוא בכאילו. הרי שהמקרה של קפקא הוא מקרה חריג. אין לנו ספק או שאולי יש שאין בעיה לחשוף כתבים של סופר מת, באם הוא פרסם את יצירתו בחיים. הדיון הזה הוא נראה כחלק מהחטטנות האנושית. כך למשל, מכתביו של קפקא לאהובתו הם לא יצירה ספרותית ולי אין ספק כי הם מעולם לא כוונו להיות יצירה ספרותית. זה לא מנע מ"איתנו" לפרסם אותם ולקרוא אותם. זוהי חדירה מעבר לסביר לפרטיות. למשל, הספר הארכיבר עוסק במכתביו של אליוט לאהובתו - הוא פרסם שירה עוד בימי החייו, למיטב ידיעתי. האם זה מצדיק את החשיפה של מכתביו לאהובתו? זה כבר מעבר לשאלת הבעלות על היצירה כי לא מדובר ביצירה - לפחות לא במובן שאני רואה יצירה. בכל מקרה הכל חוזר לשאלת האחריות ונראה כי בעידן הנוכחי החשפנות היא המטרה, אולי בשל הניסיון להבין את הפסיכולוגיה של היצירה או כי נתנו דרור ליצר המציצנות שלנו ולטעמי זה אכן חוסר אחריות מצידו כצרכני היצירה.
