מספר סיבות
1. פלורליזם. אפשר לומר שבמידה מסוימת, חלק מהחלום ההיפי הוגשם. כנסו לאתר http://www.mp3.com ותראו מה זה פלורליזם. אין ספק שאחת מההשלכות הבולטות של הפלורליזם המוחלט, כפי שהוא בא לידי ביטוי סופני לגמרי באתר הזה, היא שהקונטרסט נעלם לגמרי. זה נהיה כמעט בלתי אפשרי להתבלט על פני אחרים. כשאני מחפש לי שם מוסיקה, אני נאלץ להמציא לי חוקים כמו "לא להכנס לדף של מישהו שאין לו שם משפחה", פשוט כי זה נהיה כלי (מגעיל, יש לציין) כדי למשוך תשומת לב. Digital Explosion NINA - Goddess Of Dance EVGENIA - The Unforgettable Voice! אלו הן רק שלוש דוגמאות לשמות יוצרים כפי שהם מופיעים באתר הזה. ואם למישהו היה עוד ספק, אז הנה הוא מוסר בפניכם : שום פיצוץ, שום אלה ושום בלתי נשכח. פלסטיק נמס, זה מה שזה. איכסה, פיכסה, להקיא ולזרוק לביוב. אך בכל זאת - זה בדיוק זה. כל אחד יכול לשים שם מוסיקה בחינם, כל אחד יכול להוריד את המוסיקה הזו למחשב שלו, לשמוע, לצרוב, ליצור קשר מיידי עם האמן במייל, לקפוץ לאתר שלו, לרכוש דיסקים שלו, וזהו! אז זה חלום יפה, אבל כנראה שבני אדם אוהבים קונטרסט טוב ובריא, ועדיף להם שיהיה משהו פחות טוב, כדי שיוכלו להעריך את מה שיותר טוב. בשביל למצוא זהב באתר הזה צריך לעבוד קשה. קשה מאוד אפילו. אך האמת - בשורה התחתונה, זה משתלם. 2. תשישות יצירתית. בתחילת המאה העשרים באו להם שנברג, סטרווינסקי, קייג´ ושטוקהאוזן, וזיינו את הצורה של כל מי שחלם לעשות משהו יפה. הם השיגו את שלהם - הם היו בקדמת הבמה במשך תקופה ארוכה, הם נחשבים לחדשניים, למודרניים, לממציאי הגלגל החדשים. אבל קוסאמק, לא מצאתי עדיין אדם אחד שיתן לי טיעון אמיתי שיוכיח לי שיש קשר בין מה שהם עשו למוסיקה. פילוסופים ומתמטיקאים חדרו לתחום המוסיקה, פרצו את השוק, ונתנו לגיטימציה לאספסוף לחבר יצירות לכינור וארגז. גם זה מופיע אינספור פעמים באתר ההוא. גם זה חנק את המוסיקה. מוסיקה קלאסית הפכה במאה העשרים למפלצת יהירה ודוחה. זה לא היה כך תמיד, אומרים ספרי ההסטוריה של המוסיקה. 3. שחיתות. במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות שהתפרסם השבוע תמצאו מספיק מילים על השחיתות שבארץ כיום. זה מפחיד, זה מזעזע, זה מוציא לי את האוויר מהמפרשים, זה מייאש, זה מדכא, זה גורם לי לתהות מדוע אני מתאמץ לקום מהמיטה בכל בוקר, זה גורם לי לפחד. אם פעם התקשורת והקהל היו מאוחדים נגד "הרעים", הרי שהיום אנו חיים בתקופה שבה הרעים מנצחים. הרעים קנו את התקשורת, הרעים קנו את התעשייה, הרעים קנו הכל. אני רוצה לראות מישהו היום כותב שיר מחאה נגד דודי אפל, נגד אריאל שרון, נגד ברוך מרזל - ושולח אותו לרדיו. אם דבר כזה יקרה ואותו מישהו לא יירצח מיד - אני ארגיש קצת יותר טוב ואשכח לרגע שבעוד חודש וחצי יש מלחמה. הפושעים של היום הרבה יותר מפחידים, הם הרבה יותר חזקים, ואנשים מפחדים להתמרד כנגדם. הם "חכמים" יותר. רובם יעדיפו לשתוק וליטול חלק קטן ו"זניח" בשחיתות מאשר להסתכן בסיום חייהם, הלכה למעשה. אם יש היום מחתרת, אז היא צריכה להביע נוכחות חזקה מאוד ברשת. אני לא מכיר שום מחתרת כזאת. מי חותר תחת המושחתים? חוץ מכמה תגובות עלובות ב"וואלה!" אחרי כל כתבה שחושפת שחיתויות אמיתיות ומפחידות, תגובות פשוט מגוחכות שבסך הכל משקפות את אטימותו של העם, את חוסר האונים שלו ואת הבורות שלו, מי משקיע מזמנו כדי לנסות וקצת להדוף את הגל שיביא את המדינה שלנו למצב שאין ממנו דרך חזרה? והיה והמלחמה תגמר, וישראל תשרוד, וכולנו נהיה בחיים - לאיזו מציאות אנחנו ניוולד? השחיתות השתלטה על העולם, ואידיוט מי שיכחיש שהדבר הזה משפיע על כולם, באשר הם. מוסיקאים הם בני אדם לא פחות מכולם, ואין לי ספק אפילו לרגע אחד קטן שזוהי אחת מהסיבות הכי חשובות למותה של המוסיקה. תחת אותו מספר סידורי אני יכול לכלול גם את המפלצת המכונה "תעשיית המוסיקה הפופולרית". תחושת הבטן שלי היא שמי שמניע אותה הם בדיוק אותם מושחתים. עובדות רבות שידועות לנו מעידות על כך - את עולם המוסיקה מנהיגות חמש חברות ענקיות. הלייבלים הקטנים, היחידים שמעיזים לעשות משהו יוצא דופן, צריכים להיאבק בכל יום על חייהם, לקרוע את התחת כדי להשיג עוד מישהו שיקנה דיסק, עוד מסכן שאין לו איפה להוציא את המוסיקה שלו. ימי הביניים חזרו, יש להודות. אנחנו חיים תחת שלטון פיאודלי. ושוב, למי שעוד לא פקח את עיניו : אנחנו חיים תחת שלטון פיאודלי. הדמוקרטיה שמוכרים לנו בטלויזיה היא מזויפת, היא חלום שאינו קיים. החופש שלנו הוא פיקטיבי, והאופן שבו אנו חיים נקבע על ידי מי שיש לו יותר כוח. פשוט כך. אז מה הפלא שהמוסיקה מתה? אולי כשאחד מהפאודלים יהיה, במקרה, חובב מוסיקה "טובה", נזכה לעוד תקופה קצרה של עדנה. עד אז, תהיו בריאים.
למרות שהיא תכחיש בקול רם ועם המוזיקה שהיא שומעת בימינו גם אני אכחיש בקול רם, והאחרים קטנים מדי בשביל זה