למה? דווקא!!!

טנטרי

New member
דווקא העלית נקודה טובה

אז ראשית, הדיון התחיל ממה רצוי לנו לעשות (עצות לדווקאיסט המתחיל) ולכן נקודת המבט של הזקנה פחות רלוונטית (אלא אם היא משתלבת בשלנו). ושנית, כפי שסיפרת בסוף, נעלבת נורא כשקמו לך פעם בטעות. אז הנה גם מבחינה "אובייקטיבית", לעולם אין לדעת אם מה שעשית יגרור את התוצאה ה"חיצונית" הרצויה. (לכן למשל טוען קאנט שהרצון הוא הדבר היחידי שאפשר לומר עליו שהוא טוב, הרצון ולא התוצאה - זו הייתה מהפיכה מוסרית די גדולה). למשל, אתה נותן צדקה לעני. מעשה טוב ? אם תסתכל רק על הרצון שלך - אזי השאלה הרלווניטת היא, האם עשית את זה מתוך רצון טוב/הרגל/לחץ חברתי/פחד ... פה אתה יכול לענות לעצמך וזו כל התורה כולה. אבל אם תסתכל על מבחן התוצאה - אולי הוא נרקומן שמתחפש ? אולי, יותר גרוע, עבריין, סרסור (ואתה מממן לו את הפשיעות) ? אולי הוא עני אמיתי, אבל עם הכסף שלך הוא ילך לבית מרקחת לקנות תרופות ובטעות יקבל תרופה לא נכונה וימות ? אם מה שחשוב זו התוצאה, אין לדבר סוף !!! לכן, השקפתי האישית, לעולם תסתכל רק על עצמך. זה לא אומר שתהיה אגואיסט, זה רק אומר שגם המעשים "הטובים" שלך יבואו מהתפתחות רוחנית שלך ולא משיקולים חיצוניים. זהו בתימצות.
 
מגייס את הסטטיסטיקה לעזרתי

מכיון שאין לי דרך לדעת מראש שהוא "ילך לבית מרקחת לקנות תרופות ובטעות יקבל תרופה לא נכונה וימות", או שלא. אשתמש בהערכת הסבירות של תוצאת המעשה שלי. אם רוב מבקשי הצדקה הם נרקומנים או מקבלי תרופה שגויה, אכן מצידו של מקבל הצדקה/עזרה, עדיף לי להמנע מלתת לו. ואני מעדיף שיעלבו 10 אתאיסטים כשיציעו להם לשבת ולא ישאר לעמוד זקן אחד שקשה לו. >אתאיסט יותר שמח כשמבחן התוצאה מתלכד עם ההתפתחות האישית שלו< >אתאיסט יותר פחות שמח כשהוא טועה<
 

טנטרי

New member
סטטיסטיקה ?

זה באמת מה שאתה עושה ? מחקרים ? קבוצות ביקורת ? ומי אוכלוסיית היעד ? דיירי הרחוב שבו אתה נותן את הצדקה ? העיר ? הארץ ? המזרח התיכון ? בוא נסכים, שאתה פועל לפי הערכה אישית (חסרת ביסוס אמיתי). העניין הוא שהקרטריון השני שלך יכול ליסתור את הראשון. הרי "עדיף 10 עניים שלא יקבלו כלום מאחד שימות בטעות ..." אז נכון, שאנחנו עושים מעשים טובים מתוך הערכת התוצאה, אבל זה לא מה שקובע אם מה שעשינו הוא מעשה טוב כי מבחן התוצאה לא בשליטתנו (לא בתאוריה, כי לא תמיד יש לנו כלים לבצע אותו, ולא בפועל, כי דברים לא צפויים יכולים לקרות וקורים). וגם אני שמח כשמבחן התוצאה מתלכד עם ההתפתחות האישית שלי. נ.ב. להיעלב זה הרבה יותר קשה מלעמוד בנסיעה (גם לזקנים). ושאלה קטנה, האם אתה לא נותן כסף לקבצנים ברמזורים ? כי שם די ברור שרובם (לא כולם) אנשים שיקחו את הכסף למטרות "לא טובות", כמו אלכוהול וסמים.
 
בטח סטיסטיקה!

אבל אתחיל מהסוף, לא רק לקבצנים ברמזורים אני לא נותן כלום. גם לחלק מהמשולחים - שנוררים שבאים לביתי אני לא נותן, אם ההערכה שלי היא שרוב הכסף הולך לא למטרה המוצהרת. אבל זה בהחלט לא סותר את הקריטוריון השני, שכן בסטטיסטיקה שלי, נלקחים בחשבון גם האיכות או המשקל של הדברים, כך שמותו של אדם "שווה" יותר. ברור שאני פועל לפי הערכה אישית, אלא שזו, מכוונת להעריךגם את טובתו של הזולת לפי התוצאה ולא רק את ההתפתחות האישית. נ.ב. מניין לך מה קשה יותר, להיעלב או לעמוד? אני חושב שמי שנעלב לא קשה לו לעמוד, ומי שקשה לו לעמוד כבר לא נעלב. >אתאיסט משתדל ללמוד ולשפר<
 

דידית

New member
דיברתם על שנוררים, זה מזכיר לי משהו

תמיד יש גברים שבאים ומבקשים צדקה, היום אני לא אתן צדקה למישהוא שאני לא מזדהה עם המטרות שלו, אבל פעם הייתי נותנת כמעט תמיד. פעם בא אלינו איזה שנורר ורצה צדקה, לא היה עלי כסף גדול רק שקלים אז נתתי לו 7 שקל בשקלים. אני מושיטה את היד והוא אומר לי תניחי, נו בסדר אני מנסה להניח את זה על חבילת ה"קבלות" שלו וכל השקלים נשפכו על הרצפה.... מאז אם מישהוא לא הסכים לקחת את הצדקה מהיד שלי אז הוא לא ראוי לקבל אותה. אם אתה רוצה כסף שעבדתי עליו עם הידיים שלי תצטרך לסבול ולקחת אותו מאותה היד. דידית.
 

חי אדר

New member
סיפורים קטנים על שנורר

1 מסופר על מלך, שהחליט לנסות את כל סוגי המלאכות הקימות, ולהקדיש לכל אחת שבוע שלם. כך ניסה את מלאכת הנגרות, ואת מלאכת הסנדלרות, ואת מלאכת התפירה ועוד. והינה כאשר ניסה את מלאכת השנורר, לאחר חצי יום הפסיק ועזב מיד, והלך להמשך ההיתנסות למלאכות שהציב לעצמו. כאשר נשאל על כך, אמר, ראיתי איך הכסף מגיע מהר, חששתי שלא אתרגל לכך. 2.ובדידי הוה עובדא, בערב תשעה באב חלפני שנתיים, פגש אותי שנורר וביקש סך של כסף, שאלתיו האם נתינת צדקה עשויה לגרום לו טוב, השיב לי בחיוב. אמרתי לו אולךי מוטב שלא אביא לך, כי אין מצוה היום בערב תשעה באב להיות שמח. 3.ועוד סיפור: פגשני שנורר והחל להעטיר עלי ברכות שונות ומגונות, ולאחר מכן פשטנ ידטו שאתן לו צדקה, תמורת ברכותיו. אמרתי לו אתה יכול להתחיל גם לקלל אותי ונהיה פיפטי פיפטי.
 

ש חף

New member
אויש הרמב"ם

זכור לי מהימים היפים והטובים של הבגרות במחשבת... ואחרי שסיימנו את פינת הנוסטלגיה,גם אני מזדהה עם הקטע אמנם אצלי הוא קצת בא פחות קיצוני,עם הזמן מפסיקים להתרגש מכל החטאים וזה נהיה שגרת חיים... טנטרי,סחטיין על הדוגמאות!
 

מני3

New member
לגבי האימוץ של הרמבם

בדיוק עובדים על זה בהלל, מחפשים משפחות "מארחות", צריך להפנות אותו לרחל קהת, אין ספק שיש לו טיימינג טוב
 
אה, הדלקת החשמל מדאורייתא

אחרי שגורן רחרח קצת מסביב לעניין זה, מיהרו כמה מהפוסקים בני זמננו (ובראשם ש"ז אויירבאך) לחזור ולפסוק שהדלקת וכיבוי חשמל איסור מדאורייתא (עניין הניצוץ שבין הקטבים שבמפסק החשמלי בבחינת "מבעיר"). כך שירבעם בן-נבט עדיין חוטא ממש (ואי"ה גם יחטיא את הרבים...) שהרי אפילו ספק מדאורייתא לחומרה. אכ"פ, ירבעי יקירי, להסיר אפילו חשש לחשד - אכול חזיר (גם טעים, גם בריא, גם איסור מדאורייתא).
 
ואני למדתי שאסור משום בונה

מכיוון שעם הדלקת החשמל נסגר, נבנה, מעגל חשמלי. ברגע שזה מגיע לאיסורים, הם כל-כך יצירתיים...
 
כמובן! "כעין חשמל כמראה אש". שכחתי!

ברם זכור אותו האיש לטוב,ואלישע בן אבויה שמו, שאלמלא הוא נשכח ספר יחזקאל וגו´ (ראה גם בבלי, שבת דף י"ג ע"ב) ואשרי המזכה את הרבים...
 
מה ההבדל בעונש בין דאורייתא לדרבנן?

בגיהנום האש יותר חמה בדאורייתא? או שהנפקא מינה היא למקרה שחייבים לעבור על אחת משתי עבירות ואחת היא מדרבנן.
 
למעלה