למה בעצם

למה בעצם

אתם לא מתגרשים? - הפיל את שנינו מהכיסא במכת מחץ הבן הצעיר, בעוברו לידנו, תוך שאנחנו מחליפים מחוות חיבה, מופגנות, מודעות. ומבלי לתת להתאושש, עדיין בהילוך החמישי, שאל מי מחליט עם מי הוא יגור, אנחנו? או שהוא? והלאה, מבלי עדיין לתת לנו לנשום או לענות - האם, נגיד, אם תתגרשו, לא מייד, אלא נגיד כשאהיה בן 10, האם אוכל לבחור איכן לגור, מבלי שתוכלו להחליט בשבילי בכלל?
חייבת להודות, ההלם והמבוכה הם עצומים. המילה גירושין לא הושמעה ביננו אף פעם. איש מאיתנו לא העז להגות אותה, בטח לא בפה מלא, באופן מוצהר. כאילו אם תיאמר, תהפוך ליעד. מאין נקודת אל חזור. אנחנו הרי כל כך דואגים לילדים - בתוך המחשבות, בתוך החפירות הפנימיות, בסרטי הבלהות של אם וכאשר. והינה, טכנאי הרנטגן הקטן של זוגיות הורית, מחלץ הפקקים חד העין, הוא זה שבא ומעלה לראשונה לחלל החדר, בכזאת פשטות וטבעיות, ובאותה נימה שהוא אומר "אמא, תכיני לי שניצל", את המילה "הנוראית", האסורה. פתאום, בשלושה משפטים קצרים, ספונטניים, הפצע חשוף ונטרפים כל הקלפים. נתפסנו בקלקלתנו. כמו שני תיכוניסטים המעשנים מאחורי מחסן. לרגע קט נדמה היה שהוא המבוגר האחראי היחיד בחדר. היחיד שיש לו אומץ להסתכל לצ'פצ'ולה בעיניים ולא להתחבא בארון. שוב ושוב מסתבר שהם יודעים הכל, תמיד. גם כשאין דרמה. ואולי, אולי דווקא בגלל שאין? מתי קובעים את שעת המוות של הזוגיות?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
../images/Emo140.gif../images/Emo45.gif

הסיפור שלך מרשים, משעשע וגם עצוב בו זמנית. אני מסכים שילדים יודעים הרבה הרבה יותר ממה שההורים חושבים שהם יודעים. כמובן, אי אפשר להסיק מזה שככה יגיבו כל הילדים. ישנם ילדים רבים שמרגישים בסדקים בין ההורים, ולוקחים על עצמם מעמסה עצומה - לחבר בין ההורים, או לשמור על המשפחה. ילדים כאלו פוחדים פחד מוות מפרידה. באופן פרדוקסלי (או שלא...) גם לילדים אלו עדיף שההורי ידברו איתם אופן פתוח, כי אי ידיעה היא הדבר הנורא מכל. אלא שאם ההורים לא מסוגלים לדבר זה עם זו, וודאי שאינם יכולים לדבר על כך עם הילדים. מצב קשה, לכל הדעות.
 
מה בדיוק משעשע?

שהילד משתעשע בינו לבינו ברעיון של גירושי הוריו? אני באמת לא יודעת איך לעכל את זה ... האם זאת דרך מתוחכמת שלו לגרום לנו להתעסק בחששות שלו? או שזאת ההשלמה שהוא הגיע אליה בתוכו עוד לפני שאנחנו כזוג הגענו אליה?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מה משעשע (לא בדיוק, אבל בערך)

כשילד עם סיכה קטנה מפוצץ לשני מבוגרים את הבלון שלהן, זה גם קצת משעשע, לצד זה שכמו שכתבתי, זה גם מאוד עצוב. צר לי אם זה פגע בך.
 
../images/Emo13.gif

זה לא פגע בי, רק הפליא גם זה שזה שעשע אותך, וגם זה שהוא אכן פוצץ את הבועה של משחקי "נדמה לי". או יותר בכיוון של הרעיד את האדמה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ושאלתך:

אני לא יודע מה הוא חושב או מרגיש. ידוע שיש ילדים שמעדיפים שההורים יתגרשו. זה יכול לבוא מכל כך הרבה סיבות וכיוונים שלא הייתי מנסה לנחש ניחושים. מה שזה כן אומר, וזה דבר מאוד אופטימי, זה שהוא מרגיש מאוד בטוח לומר לכם דבר כזה. זה אומר שלמרות כל המתחים ביניכם, יש בבית אווירה שהיא מאוד תומכת ובטוחה. לשאלה מתי קובעים שעת מוות של מערכת יחסים: התשובה שלי היא שאין תשובה אחת. בוודאי לא כל זמן שחיים יחד. אין כזה לוקסוס להיפרד אחרי שהמערכת מתה. נפרדים כשהיא חיה ולא מספקת, ואחר כך מעבדים את השאריות. גם מי שאומר: אנחנו עשרים שנה יחד וזה מת לגמרי, בדרך כלל טועה. גם סבל משותף הוא מערכת יחסים חיה ונושמת!
 
אתה באמת חושב

שאין כזה לוקסוס? פשוט להגיע למסקנה שהחיים הזוגיים המשותפים הגיעו לקיצם ההגיוני? השיגו את מטרתם המקורית, כמו סוג של צוות משימה? הרי כשהיא חיה ולא מספקת עוד נלחמים, לא?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני בעד להילחם

איך אישה יודת אם יש לה אורגזמה או לא? כשזה זה, יודעים, נכון? אז אם את עוד לא יודעת, כנראה זה עוד לא...
 

I C E M A N 7

New member
לא השלמה - זעקה

ילדים היום הרבה יותר מודעים לסוגיית הגירושין. התופעה כבר נפוצה בין החבר'ה, הטלויזיה מרבה להתעסק עם זה וכמובן יש את האינטרנט. לדעתי הפצצה שהוא השליך נועדה לזעזע. נמאס לו מהמצב והוא רוצה שתפתרו את הבעיות שלכם. אני לא שותף לראייה האופטימית של מריוס בנוגע לאווירה התומכת והבטוחה להגיד מה שרוצים. לדעתי זה רק אומר שיש לכם ילד נבון החש מצוקה.
 
האמת כנראה אי שם בינך לבין מריוס לבין מיוסרת

אין לי ספק שהפצצה נועדה לזעזע, ולבחון את התגובה, הגם שאין ביננו בעיות שמונחות על השולחן לפניו, שמאיימות עליו או דורשות פתרון. ולכן זה די בא אאוט אוף דה בלו. והמעניין הוא שהוא התייחס אל שנינו יחד, כזוג. קרי הוא התייחס אלינו כאל מקשה אחת. הוא אכן מאוד בטוח בקשר שלו עם כל אחד לחוד ועם שנינו יחד, ואכן מרשה לעצמו לבחון את הגבולות. אנחנו מוכנים נפשית להרבה מאוד שאלות. העולם ההזוי שם בחוץ מאלץ אותנו לעמוד בפרץ דיילי בייסיס. הורים שרוצחים את ילדיהם, ילדים נאנסים, אסונות טבע ומלחמה שהורגת ילדים כבר עברנו. הפעם הוא הצליח לאתגר ולהפתיע. פשוט כי לשאלה כזאת לא התכוננו. אין ספק הוא הקדים אותנו בכמה וכמה מהלכים, הברנש. תודה על התגובה השקולה.
 

שילה1

New member
"שעת המוות" נקבעת לאחר ששני ההורים,המסכימים

על גרושין,קובעים ביניהם ראשית-הסדרים לתקופת בינים,ואז לאט הסדרים לטווח ארוך. משקיימות תשובות לשאלות שהעלה הבן,ובדיוק אלו הן הרלוונטיות מבחינת טובת הילדים,יושבים עם הילדים ומסבירים להם,וזאת לאחר שההורים קובעים את המועד המתאים להם,וכמובן-לילדיהם. ואכן-הילדים חכמים ורגישים,ולעיתים מבלי מילים והסברים קולטים ויודעים הכל.
 
אני לא מסכימה איתך

זוגיות שהופסקה לא בהכרח מתה, כמו גם גירושין היא לא בהכרח שעת המוות. הסידורים הטכניים הם מאין טקס קבורה סמבולי, שחלוקת ירושה מצדו. אבל הזוגיות יכולה להמשיך ולפעום עוד שנים ארוכות אחרי כל המלחמות, ולכל אחד לוקח את הזמן שלו לשחרר.
 

שילה1

New member
כך אני רואה את הדברים,מבחינה מעשית.

לא התייחסתי לפן הרגשי,ואם אליו את מכוונת,גם את צודקת.
 
שטויות, ההורים של דין התגרשו

וגם של נועם (הבת), זה עכשיו באופנה, אז למה גם אתם לא? זה מה זה מגניב, כשמתעצבנים על אמא אפשר ללכת לישון אצל אבא... באותה המידה הוא יכל לשאול למה אתם לא קונים פלסמה 64 אינצ' לחדר שלו... את מייחסת לזה יותר מידי חשיבות, לא רנטגן ולא נעליים. סתם לחץ חברתי.
 
ילדים עם חכם

לדעתי שעת המוות של הזוגיות היא כשאיו השלמה ונגמרה התקווה לשינוי.
 
שאלנו חזרה

למה כל כך דחוף לו לגרש אותנו, והאם זה קשור לכוח הכפול והבלתי מתפשר שמופעל עליו לצחצח שיניים ולארגן את התיק למחר? הוא ענה בחיוך ממזרי שמשהו כזה, ומייד שאל, ובכל זאת? האבא הנבוך מסר שהוא עשוי לאכזב אותו, במידה והיו לו תוכניות להיפטר לפחות מאחד הנודניקים עד גיל 10, ואולי אף אחרי זה. הילד היה עדיין להוט לקבל תשובה לגבי הסדרי מחייה, של "מה נהוג"? אז אמרתי שאם אי פעם אנחנו נגיע להחלטה ונרצה להיפרד, והוא יהיה עדיין צעיר מדי, קרי תלמיד - יוכל לבחור אצל מי לגור ומי יגיד לו מה לעשות באופן מיידי, אבל זה בטח לא יפתור אותו מעונשו של השני
.
 
צל הרים

לילדים יש פחד מפרידת ההורים. כל מריבה נראית להם מאד משמעותית. האמירות שלך "נתפסנו בקלקלתנו" מגיעה מכך שאת יודעת מה את רוצה / בוחנת וכו'. אני מכירה אמירה דומה גם מילדים שהוריהם אינם שוקלים פרידה (או לפחות לא מספרים לי) השאלה היא איך הגבתם, ומה בתגובה שלכם אישש את פחדיו או הפריך אותם. ולשאלתך, לדעתי את שעת המוות קובעים לפי שני קריטריונים: הנשימה והלב. מאותו הרגע אתם מנסים להפיח רוח חיים בגופה מתה. גם מכות חשמל לא יועילו. אבל הזמן מאפשר להתרגל לרעיון ולהתחיל את עיבוד האובדן.
 
לשאול את פי המשורר

יתכן והילד שלכם מרגיש זרמים סמויים אצלכם, יתכן גם שהילד שלכם בחרדה ממה שהוא חש שקורה ביניכם, ויכול להיות שגרושין זה הטרנד החדש והוא רוצה להיות קול בחברה, ויכול להיות גם וגם או או/ואו כדי לדעת מה באמת עובר על הילד לדעתי כדאי לדבר איתו ולשאול אותו מה גורם לו לחשוב שאתם עומדים להתגרש? ולפי התגובה שלו להגיב.
 
למעלה