למה בעצם לא?

[אוריון של שי]

הי, בלי דה-לגיטימציה של רגשות

להגיד למישהו שהביע את רגשותיו שזו אמירה חזקה מידי? זה מה שהיא הרגישה - שעצוב לה עם מה שנאמר ויש לקבל את זה בכבוד. מסכימה שיש/היתה פה איזה זילות של מונח ההתעללות. גם אני הרגשתי איזה עצב - כשקראתי את ההודעה המקורית היתה לי בעיה איתה - אני מאוד לא אוהבת את שיטת "פסק זמן" וזה נראה לי גרסא שלה (וגם נאמר מפורשות שזה כך). התחושה הזו של עצב או אי נוחות היא התת מודע שלי שמודיע - עבורי משהו לא טוב בשיטה הזו למרות שאני לא יכולה לשים את האצבע. שמחה שאנשים מוכנים לשתף ברמה הזו ולא חייבים תמיד למצוא את הניסוח המדויק.

 

[Kalla]

זו לא דה לגיטימציה

אלא הבעת דעה. זכותה לכתוב שעצוב לה וזכותי לכתוב שלדעתי זו מילה חזקה מדי. אם כבר, לדעתי מישהו שאומר שעצוב לו בגלל שיטת חינוך של הורה אחר באיזשהו מקום עושה דה לגיטימציה של השיטה הזאת.

 

[לורליי43]

מה לעשות שההודעה גרמה לי פשוט לרחם

על הילד? זו אמירה חזקה מדי, להסתכל על סיטואציה ולהגיד שהיא עצובה בעיני? עד כמה סטריליים נהיינו?

 

[Kalla]

ממש לא מדובר בסטריליות.

בכלל, לדעתי במצב כזה ממש לא ניתן לרחם על הילד כל עוד לא היינו בתוך המשפחה ולא ראינו במו עינינו מה קורה, איך הילד נראה, איך הוא מגיב. אני ממש לא חושב שילד במשפחה אוהבת הוא אומלל וזקוק לרחמים.

 

[לורליי43]

כל אחד מגיב אחרת לתאור שנכתב

אני לא הקצנתי ואמרתי- שהוא אומלל וזקוק לרחמים, אמרתי שהסיטואציה המתוארת עוררה בי רצון לבכות ולא לצהול כמו שאר המגיבות לפני כן. במיוחד הקטע האחרון שבו תואר הילד במיטתו, כמבקש את כסא הבכי- היה מאוד עצוב בעיני.

 

[Kalla]

ברור שכל אחד מבטא את דעתו

זכותך להרגיש כל מה שאת רוצה. לי פשוט קצת מוזר לקרוא שהדבר מעורר בך אמוציות כל כך חזקות.

 

[לורליי43]

כנראה PMS../images/Emo8.gif

 

[Kalla]

../images/Emo6.gif

 

[ליליה והגמדים]

אני חושבת שאתן ימוזילות משהו אחר

את משמעות האלימות עצמה. אחד הסוגים היותר נפוצים של אלימות, היא אלימות נפשית. כסא עונשין הוא וריאציה על אלימות נפשית. זה שלא נח למישהי לשמוע תיאור מדוייק כל כך של מה שהיא עשתהה, אינו מהווה לטעמי סיבה טובה דיה לא לומר את זה. הגישה של לעדן ולשייף פינות היא גישה מאוד לא קונסטרוקטיבית. בניגוד לכל ההתייחסויות המעדנות - אמירה ישירה היא דווקא זו שמעוררת חשיבה, גם אם בהתחלה מתעורר כעס, מתוך אשמה או מגננה.

 

[Kalla]

לא יכולה להגיד זאת בצורה ישירה יותר

לא רואה במה שהיא תיארה אלימות. נקודה.

 

[ליליה והגמדים]

ואני כן. נקודה.

 

[Kalla]

את זה הבנתי.

אני לא מתווכחת עם מה שאת חושבת, אלא מנסה להראות לך שאני אומרת את מה שאני אומרת לא כי אני מנסה לרכך או לחוס על רגשותיו של מישהו, אלא כי באמת כך אני רואה את הדברים.

 

[ליליה והגמדים]

אוקיי, אין לי ויכוח עם הראייה

אלא עם הניתוח שלך של מה זו אלימות או התעללות ומה לא. ככל שאני לומדת יותר את נושא האלימות, אני מגלה כמה דברים שאנחנו נוטות לייחס להם משניוּת, הם מהותניים בעצם, כי הם משאירים סימן שקשה למחות בנפש הילד/ה. גינוי והרחקה (או הדרה) הם כלים של אלימות. מי שמשתמשת בהם, חשוב לפחות שתדע את זה. כפי שציינתי כאן מקודם, היות ואין לנו שליטה על התגובה הנפשית של הילד/ה (לעיתים קשה, לעיתים לא, לעיתים מתעוררת אחרי שנים), הרי שחלה עלינו חובת זהירות כפולה ומכופלת. כולנו מתעצבנות, כולנו מרימות קול, כולנו "רק" אנושיות, לכן חשוב לכולנו לחדד את העניין. כסא עונשין זו אלימות והתעללות - אם הילד/ה הינו/ה מסוג הילדים שאינם "סופגים" קשה את העניין, הרי שהכל טוב. ומה אם לא?

 

[Kalla]

כאמור, הבנתי את נקודת מבטך

רק לא מסכימה איתה.

 

[תּמר]

האם לדעת אמא יכולה לדעת אם

"הילד/ה הינו/ה מסוג הילדים שאינם "סופגים" קשה את העניין"? לדעתי אם יכולה לדעת זאת, ולנהוג עם כל ילד באופן שמתאים לו ושלא יפגע בו (אלא להפך - יעזור לו) יש ילדים שהתבדחות פוגעת בהם (יש לי ילד "כזה") ויש כאלו שלהפך, מוציאה אותם ממצבים קשים (גם "כזה" ילד יש לי). יכול להיות ששימוש בהתבדחות יפגע פגיעה קשה באחד, ויעזור לשני.

 

[ליליה והגמדים]

כן ולא

אישית אין לי את היומרה לדעת הכל על נפשם של ילדי, מה גם שה"ידיעה" של הורי והורים אחרים לבני ובנות דורי, עברה את מבחן הזמן ולא ממש הוכיחה את עצמה. לכן חובת האריות להתנהגות מכבדת, כולה עלינו.

 

[תּמר]

אני לא יודעת כמה הדורות הקודמים

ניסו לחוש את הילד ולהתחשב בו. לפחות הפולנים לא עשו זאת (בהכללה גורפת כמובן, אני מתכוונת לאופי האמא הפולניה). התחושה שלי היא, שהדורות הקודמים ניסו לכפות על הילד את רצונם.

 

[ליליה והגמדים]

חלק כן, חלק לא

ורבים, לו היו מודעים להשפעה שיש למעשיהם על הילדים, היו כנראה נוהגים אחרת.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif