למה בעצם לא?

[ליליה והגמדים]

לא גולשת בפורומים אחרים.

 

[jole]

חבל שלא, כי אם היית גולשת לרגע

לפורום לקרוא את ההבהרות שלי, לא היית מגיבה כמו שאת מגיבה...או שכן. כמו במקרים אחרים כל אחד קופץ על משהו אחר שמקפיץ אותו אצלו בלי קשר למה שנכתב, ואז לא קוראים את מה שבאמת נכתב. בתחילת ההודעה שלי כתבתי שההתנהגות הספציפית הזו נלמדה על ידו בגלל טעות שלנו, כשכהיה קטן יותר, בעיקר באינטראקציה עם אחיו הגדול (5 שנים) הבדל, בכל פעם שהוא היה בוכה כי אחיו לא נתן לו משהו היינו מבקשים שיוותר לו- ואז הוא למד...איזה יופי, אני רוצה---לא מקבל----אני בוכה---מקבל מה שאני רוצה. ואת זה החלטנו להפסיק כי זה בהחלט הפך אמצעי להשגת מטרה.

 

[ליליה והגמדים]

להפסיק באלימות? להוסיף חטא על פשע?

מה קרה ל"אתה פשוט לא מקבל"?

 

[jole]

ניסחפנו קצת לא???

את מזכירה לי את יפי הנפש ...שאצלם שפותרים את ההההההההההכל עם הילדים ע"י דיון, ומשא ומתן, והסברים אלה שעומדים מול ילד בן שנה ומנסים לשכנע אותי שעדיף לתת הרצאה של שעה על למה ככה ולמה לא ככה מאשר להציב עובדה אחת גם אם היא לא הכי נעימה להם. כל ה TREE HUGGERS BUNNY LOVERS לקרוא למה שאני עושה אלימות נראה לי היסחפות רבתי. אבל ...זכותך. יוווווווווו עכשיו נזכרתי שלפני כמה חודשים הוא קיבל ממני פליק בטוסיק.. .הזעיקי את שירותי הרווחה....

 

[ליליה והגמדים]

להמעיט באלימות, שלך או שלך אחרת

זה אולי מכבס לך את המצפון אבל לא משנה את טיב העניין - פליק בטוסיק, כמו "כסא עונשין", הם התעללות לשמה. בדר"כ, אי הודאה ואי הכרה באלימותם/ן, מאפיינים א/נשים בעלי דפוסי התנהגות אלימה. רגע לפני שאת עושה לי או לאחרות כאן אנליזה (לא אינטליגנטית במיוחד, אגב) - לכי לטיפול.

 

[jole]

ולאחר האיבחון הזה רק נותר לי להיאנח

ולשלוח לך חיבוק גדול וחם. ולסגור את הדיון לפחות בנינו כי יעידו האנשים שמכירים אותי בחיים הלא וירטואלים שהאיבחון שלך כל כך קולע בול. ככה זה ...כבר שנים שאני חיה בהדחקה והכחשה מוחלטת לגבי האלימות שבי, טוב נו...זה מהמכות שקיבלתי כילדה.....אבא מכה...אמא מכה...ואחי הקטן, אוי המכות שקיבלתי ממנו וכל זה עצור בי ומחכה להתפרץ, מחכה להתנקם במישהו, צריך לצאת החוצה...ומי אם לא הילדים הרכים שלי, הם , הם יהיו הישועה שלי, עליהם אני אוציא את התיסכולים. GIVE ME A BREAK עכשיו הפכת את זה לכסא עונשין? ו... דרך אגב כזה.....הפליק בטוסיק היה בבדיחותא....כי אצלינו פחות ממגהץ חם על כפות הידיים לא גומרים את היום.

 

[ליליה והגמדים]

לא מתבדחים על אלימות

אני משערת שאת גם מאילו שנאנחים על האלימות בחברה הישראלית, לא? אז זה מתחיל בבית, ובהתייחסות סלחנית בכלל לנגע הזה.

 

[jole]

LIGHTEN UP WILL YOU

אני לא מאלה שנאנחים על ה"אלימות בחברה הישראלית"...אני גם לא מאלה שמדברים על ה"מצב"....אני משאירה את השיחות הדמגוגיות האלה לפסיכולוגים.

 

[jole]

יש לי גם איזו גישה משונה כזו לחיים

שאין אצלי דבר שלא מתבדחים עליו. למזלי אני גם נשואה למישהו שחושב כמוני, שגם עליו שמת X גדול באבחון יוצא מן הכלל על אופיו ומהותו לפני הרבה זמן. נו כשמצרפים שתי ישויות כאלה יחד, אלוהים ירחם על הילדים.

 

[ליז של איתי]

הכל שאלה של מה המטרה שלך

אם את רוצה לגדל ילד עצמאי ומלא בטחון עצמי אז כן, את חייבת לדבר איתו ולהסביר לו, אבל זה בשום פנים ואופן לא צריכה להיות הרצאה - אלא שיחה! אם את רוצה לגדל ילד אלים או לחילופין סמרטוט אז קדימה תמשיכי לעשות מה שאת עושה

 

[jole]

זהו שהמטרה היא שילוב עדין בין

סמרטוט לבין ילד אלים- נו כזה סמרטוט שיהיו לו פרצי אלימות פה ושם, משהו לא קבוע. שיהיה בהפתעה.

 

[ליז של איתי]

חבל שאת מקבלת את זה ככה

אני ממש לא התכוונתי לרדת עליך, וגם לא התייחסתי לבכי והתמודדות שלך עם זה, אלא פשוט מאוד הפריע לי הביטוי שלך ".. ומנסים לשכנע אותי שעדיף לתת הרצאה של שעה על למה ככה ולמה לא ככה מאשר להציב עובדה אחת .." גם לתינוק קטן יש אישיות, וכאשר את "מציבה עובדה" את שוברת את האישיות שלו. ודרך אגב אם תתרגלי ותרגילי שאת הבעיות אתם פותרים בשיחה אולי אחרי פרק זמן מסויים (כי צריך זמן בשביל שיגדל אימון בך ובשיחות איתך) זה יקח מעט מאוד זמן ולא "שעה". אז אולי כדאי שתנסי לדבר, אבל מה שיותר חשוב גם להקשיב לילד.

 

[גאיה של זיו]

לא נסחפת קצת?

 

[אורן של איה]

דוגרי? לא יודע מה הפריע לי בזה

וכשליליה אמרה- הצלחתי להבין- חינוך שבכי זה דבר שונה, שלא חלק מחיי היום יום שלנו. הלוואי ואני יכולתי לבכות כדי צרכי- זה בטח היה מועיל. עוד לפני ההורות קניתי ספר שלא כל כך אהבתי- התינוק יודע, אבל בקטע של הבכי הוא היה מקסים- לא רק שמותר לבכות- אלא צריך לבכות- זו דרך נהדרת לפרוק תסכולים שנאספו וכו'. עצם זה שהילד מפסיק לבכות היא לאו דוקא הצלחה של הענין- אלא אולי כשלון- תלוי בנקודת המבט של ההורים והמטרות שלהם. כנראה שהשיטה שדוגלת באי בכי עדיין רווחת ואנשים לא רואים את התועלת האדירה שבבכי- גם מבחינה ריגשית ואפילו מבחינה פיזית. לא כך?

 

[mishtal]

אני ממש טראומטית מכך

שאבי היה תמיד עושה לי "ש... ש...", כשנהגתי לבכות. יודעות למה אני מתכוונת? ההשתקה הזו רק הגבירה את הבכי אצלי. זה משהו שאני כל כך משתדלת שלא ייצא לי מהפה. לצערי קרה לי פעם או פעמיים כשהייתי מאד עצבנית וראיתי איך זה גם הרגיז נורא את טלטל.

 

[mishtal]

דרך אגב- סטודנטיות בתוכנית "שוורץ"

באוניברסיטה העברית הוציאו חוברת הדרכה שלמה למטפלות בנושא ההתמודדות עם בכי במסגרות החינוכיות. יש חומר תיאורטי נרחב על הבכי במהלך ההתפתחות, גורמים שונים, נקודת מבט אקולוגית וכ'ו. נושא מעניין מאד לדעתי. הבכי מעורר אותנו רגשית ואי אפשר כמעט שלא להגיב אליו באיזושהי צורה. העניין הוא לא להגיב באופן שפוגע בילד.

 

[מרב של ערן]

אבל אורן, לא מדובר על בכי להבעת

תסכול שנשבר לך הצעצוע, ולא מדובר על בכי בגלל שנולד לך אח קטן ואתה כועס וזו דרכך להביע את הכעס. מדובר על בכי שמשמש כלי בידי הילד לאמירת הן לכל גחמה שלו. דוגמא מהחיים שלנו - שני הילדים משחקים על השטיח. לכל אחד מהם צעצוע אחר ביד. יהב מחליט שהוא רוצה את הצעצוע של אדר (כמובן, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר). אני מסבירה לו שאם הוא לוקח את הצעצוע של אדר, הוא צריך לתת לו צעצוע אחר כי אלו הצעצועים המשותפים. זה לא כל כך נראה לו והוא פוצח בבכי, בכי מהזן המאולץ. הוא יקבל את כל האמפטיה למצבו, הסברים מפה ועד להודעה חדשה, הכלה, כל מה שתרצה, אבל הבכי לא ישיג את מטרתו. הוא יהיה חייב לתת לאחיו צעצוע אחר ולא לנכס לעצמו את הכל (בבחינת מה ששלי שלי וגם מה ששלך שלי).

 

[אורן של איה]

בהחלט מסכים איתך- אבל כל דבר מלבד

"אישור" לבכות חופשי הינו הגבלה על הבכי והבעת רגשות. אני לא נותן לאיה מה שהיא רוצה תמיד ומסביר לה שבכי לא ישנה את דעתי- אבל אני לא מגביל לה את הבכי- אני לא חושב שזה יסיג משהו טוב...

 

[dana3111]

מרב- בהחלט אין להיכנע לבכי, מותר

לו לבכות כי הוא מתוסכל מהצורך בחלוקה, אגב, גם לנו המבוגרים לא תמיד מתחשק לחלוק, ואנו את התסכול כבר יודעים לבלוע, ויש לנו קודים התנהגותיים, אבל לילד קטן תגובה להכרח, יכול להיות מכה לקטן יותר, פרצוף חמוץ או בכי, ואז רק מותר לו לבכות, כדי לשחרר ולא כדי לקבל את מה שהוא לא יכול לקבל.

 

[שחף מעל הים]

../images/Emo124.gifשיבכו איפה שהם רוצים ../images/Emo122.gif

מותר להם לבכות ! זו הדרך שלהם לומר לא. או להביע אי רצון ממשהוא. זכותם. הם קטנים - שיגדלו יבכו פחות... יש להם בגן כללים מספיק נוקשים והם שם רוב היום, לפחות בבית שירגישו נוח לעשות מה שבא להם. אני לא אומרת שצריך לשבור את הכללים של הבית. אבל להקצות מקום לבכי ??? נראה לי " צפוני " מידי !!! כשהפעוטה שלי בת השנתיים בוכה ובוכה, אני לוקחת אותה בידיים ומחבקת אותה ומנשקת אותה - לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. אבל אני לא אתן לה את כל מה שהיא רוצה ללא הגבלה. אבל לפחות אנחם אותה בבכי שלה בנשיקות וחיבוקים.