למה בעצם לא?

[לורליי43]

למה בעצם לא?

אני מצרפת קישור להצעה מפורום להיות הורים, על הקצבת מקום לבכי- "כסא בכי". בסוף השרשור האם עונה למי שהתנגד לרעיון, שזה יכול להתאים לילד שלה ולילד שלו לא. ושואלת לגבי שיטה אחרת. גם אני עניתי שם בהמשך השרשור.

 

[מרב של ערן]

באמת למה לא?

מה ההבדל בין הקצאת מקום לבכי לבין הקצאת מקום לחשוב על מה שעשית? אני לא נוקטת לא בזה ולא בזה, אבל אני חושבת שקצת מוקצן להגדיר את השיטה כהתעללות.

 

[ליליה והגמדים]

אבל זו התעללות...

גם אי הכלה של הבכי שלילת הלגיטימציה לבכות, וגם נידוי.

 

[מרב של ערן]

אשמח אם תאירי את עיני

איך הגעת למסקנה הזו מדבריה של הכותבת. היא לא שללה את הלגיטימציה לבכות, היא דווקא הקצתה לזה מקום, וציינה במפורש שמדובר בבכי שהוא כלי להשגת אמירת כן על כל פיפס. נידוי? היא אמרה שזה כסא במרכז הבית ולא במרפסת סגורה.

 

[ליליה והגמדים]

נידוי לא מודד טווחים

ויכול להתקיים גם במרכז הבית. כסא העונשין שייך יותר לסרטים על אלקטרז מאשר לגידול ילדים. אם את לא אמא מתעללת-שיטתית, כמובן.

 

[משוש30]

לילה יש לך תגובות כל כך קיצוניות

כל הזמן שזה ממש מדהים. האם שמת לב פעם שהילדים עם הכי הרבה בעיות הם הילדים של הפסיכולוג? זה ששמר לא לעשות כך ודאג לא לעשות להם טראומה שם. חומר למחשבה

 

[jole]

נו שויין...הייתי צריכה להציץ בכרטיס

 

[ליליה והגמדים]

תגובה לא ממש ברורה

אני משערת שאת מבינה את מה שאמרת, לפחות. כי אני לא.

 

[משוש30]

את צודקת התגובה האמת ממש לא ברורה

אנסה להבהיר אני חושבת מהתגובות שלך שקראתי עד כה בפורום שאת תמיד נוקטת בגישה הקיצונית שלכאורה לטובת הילד. כל סוג של ענישה הוא גורם טראומות, כל פליק הופך לאירוע פלילי (אני לא בעד ענישה פיזית אבל לא כל מי שטעה איבד את העשתונות והפליק הוא פושע), כל פעולה שלא נבדקה לפני כן באלף עיניים יכולה לגרום לבעיות לילד בעתיד וכד'... ההרגשה היא שאצלך א. אין מקום לטעויות ב. את נותנת הרגשה כאילו יש דרך נכונה לגדל את הילד. מי שילך בדרך זו יוכל להגיע לאידאל ולגדל ילד נטול טראומות ובעיות. יכול להיות שאני טועה וזו לא גישתך אבל כך זה נראה לאחר קריאה של תגובות רבות שלך. מאד קשה לי להסכים עם הדרכים שלך. כולנו (כן כן גם את) עושים ונעשה טעויות. כולנו נדפוק בדרך זו או אחרת את הילדים שלנו (בזה התכוונתי לילדי פסיכולוגים גם את תרגמי לילדים שלך לבעיות למרות שאת בוחנת את דבריך ומעשייך באלף עיניים ואולי דווקא בגלל זה). לדעתי אי אפשר לחיות ככה. אי אפשר לשים את הילד במרכז המוחלט ואי אפשר לפעול אך ורק בראי הטראומות שאולי תגרמי לו כי שמת אותו פעם אחת בפינה. אני חושבת שדרך זו תגרום יותר נזק לילד מאשר חינוך עם גבולות, עם למידת אחריות על מעשיו בדמות גמול ועונש ומגישה קצת פחות קיצונית ויותר קלילה לחיים בכלל.

 

[ליליה והגמדים]

אנליזה בגרוש

אלימות זו אלימות ואין לה "פרשנויות". כמו אמרתי בעבר - לאלימות אין סליחה, אבל יש לה תיקון. מי שבוחרים להתייחס לאלימות כאל מצע ל"דיון דיעות" כנראה לא הפ]נימו את המוחלטות של העניין. והוא אכן מוחלט. כמו הפגיעה עצמה. עוד ציינתי, אם קראת, שברוב המכריע של המקרעים, אין אלימות בלי דרייב אלים, כי מי שחף מכל נטייה אלימה - אינסטינקט הסטירה לא מתעורר אצלו גם בשעת זעם. "קיצוני" זו כבר דיעה. שלך. העמדת דברים בבירור ובהירות אכן מחדדת אותם. זה לא הופך אותם ל"קיצוניים". ואם באמת טרחת וקראת, וודאי ראית שאני חוזרת כאן שוב ושוב על עמדת ה"חינוך עם גבולות". אכן, בלי להתבלבל - אני שבה ומציינת שהורי הפליק החינוכי וכסא העונשין, חורטים צלקת עמוקה בנפש ילדיהם וצריכים דחוף ללכת לטיפול. יש כעסים בכל בית, יש התפםרצויות, ויש להתפרצויות הללו גבול. הנה, הגדרתי לך אותו.

 

[אפרתש]

אבל למה היא צריכה להקצות מקום?

לפעמים אני אוהבת לבכות במיטה. לפעמים אני אוהבת לבכות במקלחת. לא מבינה למה מישהו יבוא ויגיד לי איפה אני אמורה לבכות. ובכלל לא נעים לבכות על כסא. הרבה יותר נעים לבכות כשיש כרית. וההגדרה "מדובר בבכי שהוא כלי להשגת אמירת כן על כל פיפס" היא שיפוטית ולא ממש אמפטית. התיחסות אל בכי כאל כלי ולא כאל ביטוי של רגש/מצוקה כבר מכניס לעמדה בעייתית. "כן על כל פיפס" - כל אחד ומה שחשוב לו. ושאף אמא לא תחליט שמה שהילד שלה רוצה הוא פיפס. בעיני זה נורא קטן זה שהיא רוצה את המכנסים הכתומים ולא הירוקים. בעיניה זה כרגע עולם ומלואו. (וכן, גם אני לפעמים מתעצבנת כשהילדה מתעקשת על משהו שבעיני הוא לא עקרוני. ).

 

[ליליה והגמדים]

למה להקצות מקום?

כי התעללות נפשית עוסקת בדיוק בזה - בגינוי תגובות טבעיות והפיכתן כנגד במגיב, הוקעתו בשמן וכיו"ב. גם אם המגיב בן 3. דפוס זה דפוס.

 

[לורליי43]

זו התשובה שנתתי גם שם

לגבי כל בכי (של הילד) שהוא, את יכולה לבחור איך להגיב, זכותך גם לא להתייחס, או להגיד - לא נעים לי אני הולכת לחדר אחר. כשילד בוכה, צריך לתת לו את המקום לבכות כמו שמתאים לו ולא להקציב לו מקום לבכי. למה אין לו זכות לבכות במיטה, או בסלון או איפה שבא לו? את יכולה לבחור איך את רוצה להתייחס לבכי שלו, כמו שנראה לך- לחבק ולנשק, להציע אלטרנטיבה, לשבת ליד ולא לגלות התרגשות- זו כבר בחירה שלך. תארי לך שאת היית כועסת נורא על משהו, ואישך היה אומר לך- "הנה הפינה הזו מאחורי העציץ, זה המקום שלך לכעוס כמה שאת רוצה". ובמקרה הזה, אני חושבת שההשוואה למבוגר הולמת, כי העלבון שתוחמים את המקום לרגשות שלך, הוא בדיוק אותו עלבון. אני חושבת שבבית שלי, אני אמורה להרגיש נוח גם לצרוח באמצע החדר, בניגוד למקום ציבורי כלשהוא. אם הילד שלי יצרח במקום ציבורי, אני פשוט אקח אותו משם. אבל בבית- זה גם הבית שלו וזכותו לבכות איפה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה או בוחר.

 

[עמית@]

מסכימה -לפחות בזה אנחנו מסכימות ../images/Emo8.gif

 

[לורליי43]

את צריכה לחייך, לא לקרוץ../images/Emo13.gif

 

[מרב של ערן]

כמו שאמרתי, אני לא נוקטת בשיטה

הזו. אצלי בבית יהב יכול לבכות איפה שהוא רוצה. אם אני מזהה שהבכי הוא לשם השגת מטרה אני אתייחס אליו, אשקף את רגשותיו, אגיד לו שאני מבינה שהוא מאוכזב, אציע לו אלטרנטיבות, אבל יהיה לו ברור שיללות הן לא דרך להשיג את רצונו. אני עוד לא יודעת מה יהיה כשאדר יגדל וגם הוא ייכנס לגיל הזה וישתמש בכלי הבכי, אולי באמת יהיה מעיק מדי עם שני ילדים שמיבבים בכל פינה ואמא אחת שמתרוצצת ביניהם? לא יודעת. אבל זה שאני בוחרת לנקוט בשיטה אחרת, לא אומר שהשיטה האחרת היא התעללות.

 

[מ א י ה ועוד3]

אצלי זה תלוי למי זה מפריע.

אם זה מפריע לי, אני לרוב מוותרת. אם זה מפריע לאחים, אני חושבת שזה לא במקום. את החינוך אני מעדיפה לעשות על הגב שלי, לא של האחים בבית.

 

[לורליי43]

אני מרגישה שזו פעולה משפילה

ו"מקטינה" את הילד.

 

[ליליה והגמדים]

נשמע נורא

כמו ההטפה האלימה של "הורים טובים מדי", בערך. ילדים מוקצים מחמת מיאוס בשעת בכי....החינוך האנגלי עם ההצלפות על היד היה חוגג על זה.

 

[לורליי43]

את יכולה להוסיף את קולך

גם שם לאלה שנגד.