למה אני שונאת מו"ד
אז למה אני לא אוהבת מו"ד : א. כי זה ק20. אחד הדברים שאני מחייבת אצלי, בכל שיטה, היא שברגע שאנו מגיעים לגלגול קוביות, חייב להישאר אלמנט הכישלון המוחלט וההצלחה המוחלטת - בלי שום קשר לכמה פלוסים יש לדמות - תמיד יהיה את הסיכוי להיכשל בגדול או להצליח בגדול. עכשיו, קחו בחשבון ש20 תמיד מצליח ו1 תמיד נכשל ( ללא קשר למה שהם מנסים לעשות) ותקבלו שכל גלגול עשירי נקבע על ידי גלגול הקוביה ללא קשר למיומנות הדמויות - בהחלט יותר מדי. להוריד את ההצלחות והכישלונות הקריטיים האלה פירושו לאפשר יותר מדי שליטה של מיומנויות הדמויות, להשאיר אותם כפי שהם פירושם לאפשר יותר מדי למזל. ב. כי זו שיטת דרגות מקצועות - הכח של דמויות מבוסס בעיקר על דרגותיהם - לדמות בדרגה שלישית יש ( הסתברותית) כושר ספיגה כפול מלדמויות בדרגה 1, דמויות בדרגה החמישית טובות יותר מפי שתיים מכל דמות בדרגה ראשונה, מכל נקודת מבט - החל מכמות הכישרונות וכלה בנקודות הפגיעה ( חכו חכו, תיכף נגיע גם לזה). התוצאה היא שתקחו דמות בדרגה הראשונה ותעמידו מולה כל דמות בדרגה החמישית - תקבלו מצב שבו הדמות בדרגה החמישית טובה יותר בהכל מהדמות בדרגה הראשונה. ומקצועות - הדמות מאופיינת כמעט בכל נקודה ע"י המקצוע שלה, שזו רעה חולה שהייתה קיימת מתחילת דרכה של מו"ד - היו לך שני לוחמים גמדים בדרגה חמש.... וזהו, בעצם, יכול להיות שאחד היה אולי מתמחה בפגיון והשני בפטיש לחימה, אבל שניהם היו אותו דבר, מבחינת מערכת המשחק. הפתרון הפשוט לזה הוא שילוב של מספר דרגות במספר מקצועות, השיא שראיתי היה של דמות שהיו לה דרגות בשבע מקצועות ( חמישה מתוכם היו מקצועות יוקרה), וזה מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה : ג. חוסר יכולת משחק בדרגות הנמוכות - כפי שכבר כתבתי, דמות בדרגה חמישית תהיה טובה פי שתיים ויותר בכל דבר מדמות בדרגה ראשונה, לצערינו הרב, דמויות בדרגה הראשונה נוטות להיות פריכות משהו אחרי שמגיעים לדרגה הזו - ובהתאמה, אין הרבה דברים שהם יכולים לעשות - קחו לדוגמא את הדמות שהבאתי למעלה ונסו לבנות את אותה דמויות בלי שבע דרגות לכל הפחות ( דרגה לכל מקצוע), או כל דמות מעניינות אחרת. מה שיוצר את המצב הלא הגיוני הבא : אתה יכול לשחק דמות מאוד בסיסית בדרגה הראשונה, או דמות יותר מושקעת, בדרגה קצת יותר גבוהה. בפועל, הדמויות בדרגות הנמוכות הם כמעט בלתי נתנות למשחק, רובן לא ישרדו מכה ממוצעת של חרב, מכה שאותה הם לא ירגישו אחרי שתי דרגות, הן בעיקר דמויות שבלוניות של "לוחם גמד", " אלף כוהן" ושטויות כאלה. ד. התוצאה המרשימה של שני הסעיפי שכתבתי למעלה יוצרת את המצב המרתק שבו רוב הדמויות המשוחקות הן דמויות עוצמתיות ומעלה - בדרגה חמישית ומעלה - או במילים אחרות, הדמויות המשוחקות הן עוצמתיות - עוצמתיות מדי, כן, כולנו רוצים לראות את הגיבור שלנו מנצח את הדרקון ומציל את הנסיכה, אבל אולי כדאי לזכור שמלבד העצמת האתגרים יש עוד דרך - זה לא רק הדרקון האיום שמנוצח על ידי הגיבור, אלא שהגיבור שלנו הוא הבן השלישי/שוטה הכפר/ כל דמות חלשה אחרת - האלמנט הראשון חוזק היטב על ידי מו"ד, בעזרת ערימות של מפלצות שונות ומשונות. האלמנט השני? נעלם ואיננו. ה.שליטה מוחלטת של משחקים כאלה בשוק - מלבד מו"ד ושאר הק20 יש את אקסלטד ויציר אש. בסדר, אין לי בעיה עם נוכחותם של השניים האחרונים בשוק, אבל מה קרה למשחקים שבהם משחקים "סתם אחד מהרחוב"? למה בכל חור אנחנו צריכים לשחק ערפד/יציר אלים/ דרקון ששכח מיהו? או לחלופין, מאנצקין? ו. כי יחסית לשיטת חרב וכשפים, באיזשהו שלב החרב הופכת לסתם משהו עלוב לעומת הצד השני של המשוואה - כבר בדרגה הראשונה קוסמים יכולים לבצע פעלולים מורכבים ומסובכים שאינם ניתנים לחיקוי בשום דרך אחרת, ולוחם אולי מגבה את זה בחרב, אבל אי שם בדרגה השלישית, אנחנו מקבלים מצב שבו הקוסמים הם דמויי אלים בעוצמתם, ואילו הלוחמים הם "סתם" האנשים שמשתמשים בחרב- ואולי יכולים לעשות עוד קצת פעלולים מאאגניבים איתה,אבל בעיקרון זה יגמר בחציבה דרך ערימות של נק"פ. זהו בינתיים. תגובתכם. < הערה אחת שאני חייבת להגיד - ראינו כאן יותר מדי פתילים של הבלש ופרנהייט מתווכחים על אותו נושא בדיוק - המטרה היא לנהל את הדיון הזה גם מחוץ לקו האש של שניהם - הבלש התחייב לא להכנס לדיון הזה, כל השאר מוזמנים>
אז למה אני לא אוהבת מו"ד : א. כי זה ק20. אחד הדברים שאני מחייבת אצלי, בכל שיטה, היא שברגע שאנו מגיעים לגלגול קוביות, חייב להישאר אלמנט הכישלון המוחלט וההצלחה המוחלטת - בלי שום קשר לכמה פלוסים יש לדמות - תמיד יהיה את הסיכוי להיכשל בגדול או להצליח בגדול. עכשיו, קחו בחשבון ש20 תמיד מצליח ו1 תמיד נכשל ( ללא קשר למה שהם מנסים לעשות) ותקבלו שכל גלגול עשירי נקבע על ידי גלגול הקוביה ללא קשר למיומנות הדמויות - בהחלט יותר מדי. להוריד את ההצלחות והכישלונות הקריטיים האלה פירושו לאפשר יותר מדי שליטה של מיומנויות הדמויות, להשאיר אותם כפי שהם פירושם לאפשר יותר מדי למזל. ב. כי זו שיטת דרגות מקצועות - הכח של דמויות מבוסס בעיקר על דרגותיהם - לדמות בדרגה שלישית יש ( הסתברותית) כושר ספיגה כפול מלדמויות בדרגה 1, דמויות בדרגה החמישית טובות יותר מפי שתיים מכל דמות בדרגה ראשונה, מכל נקודת מבט - החל מכמות הכישרונות וכלה בנקודות הפגיעה ( חכו חכו, תיכף נגיע גם לזה). התוצאה היא שתקחו דמות בדרגה הראשונה ותעמידו מולה כל דמות בדרגה החמישית - תקבלו מצב שבו הדמות בדרגה החמישית טובה יותר בהכל מהדמות בדרגה הראשונה. ומקצועות - הדמות מאופיינת כמעט בכל נקודה ע"י המקצוע שלה, שזו רעה חולה שהייתה קיימת מתחילת דרכה של מו"ד - היו לך שני לוחמים גמדים בדרגה חמש.... וזהו, בעצם, יכול להיות שאחד היה אולי מתמחה בפגיון והשני בפטיש לחימה, אבל שניהם היו אותו דבר, מבחינת מערכת המשחק. הפתרון הפשוט לזה הוא שילוב של מספר דרגות במספר מקצועות, השיא שראיתי היה של דמות שהיו לה דרגות בשבע מקצועות ( חמישה מתוכם היו מקצועות יוקרה), וזה מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה : ג. חוסר יכולת משחק בדרגות הנמוכות - כפי שכבר כתבתי, דמות בדרגה חמישית תהיה טובה פי שתיים ויותר בכל דבר מדמות בדרגה ראשונה, לצערינו הרב, דמויות בדרגה הראשונה נוטות להיות פריכות משהו אחרי שמגיעים לדרגה הזו - ובהתאמה, אין הרבה דברים שהם יכולים לעשות - קחו לדוגמא את הדמות שהבאתי למעלה ונסו לבנות את אותה דמויות בלי שבע דרגות לכל הפחות ( דרגה לכל מקצוע), או כל דמות מעניינות אחרת. מה שיוצר את המצב הלא הגיוני הבא : אתה יכול לשחק דמות מאוד בסיסית בדרגה הראשונה, או דמות יותר מושקעת, בדרגה קצת יותר גבוהה. בפועל, הדמויות בדרגות הנמוכות הם כמעט בלתי נתנות למשחק, רובן לא ישרדו מכה ממוצעת של חרב, מכה שאותה הם לא ירגישו אחרי שתי דרגות, הן בעיקר דמויות שבלוניות של "לוחם גמד", " אלף כוהן" ושטויות כאלה. ד. התוצאה המרשימה של שני הסעיפי שכתבתי למעלה יוצרת את המצב המרתק שבו רוב הדמויות המשוחקות הן דמויות עוצמתיות ומעלה - בדרגה חמישית ומעלה - או במילים אחרות, הדמויות המשוחקות הן עוצמתיות - עוצמתיות מדי, כן, כולנו רוצים לראות את הגיבור שלנו מנצח את הדרקון ומציל את הנסיכה, אבל אולי כדאי לזכור שמלבד העצמת האתגרים יש עוד דרך - זה לא רק הדרקון האיום שמנוצח על ידי הגיבור, אלא שהגיבור שלנו הוא הבן השלישי/שוטה הכפר/ כל דמות חלשה אחרת - האלמנט הראשון חוזק היטב על ידי מו"ד, בעזרת ערימות של מפלצות שונות ומשונות. האלמנט השני? נעלם ואיננו. ה.שליטה מוחלטת של משחקים כאלה בשוק - מלבד מו"ד ושאר הק20 יש את אקסלטד ויציר אש. בסדר, אין לי בעיה עם נוכחותם של השניים האחרונים בשוק, אבל מה קרה למשחקים שבהם משחקים "סתם אחד מהרחוב"? למה בכל חור אנחנו צריכים לשחק ערפד/יציר אלים/ דרקון ששכח מיהו? או לחלופין, מאנצקין? ו. כי יחסית לשיטת חרב וכשפים, באיזשהו שלב החרב הופכת לסתם משהו עלוב לעומת הצד השני של המשוואה - כבר בדרגה הראשונה קוסמים יכולים לבצע פעלולים מורכבים ומסובכים שאינם ניתנים לחיקוי בשום דרך אחרת, ולוחם אולי מגבה את זה בחרב, אבל אי שם בדרגה השלישית, אנחנו מקבלים מצב שבו הקוסמים הם דמויי אלים בעוצמתם, ואילו הלוחמים הם "סתם" האנשים שמשתמשים בחרב- ואולי יכולים לעשות עוד קצת פעלולים מאאגניבים איתה,אבל בעיקרון זה יגמר בחציבה דרך ערימות של נק"פ. זהו בינתיים. תגובתכם. < הערה אחת שאני חייבת להגיד - ראינו כאן יותר מדי פתילים של הבלש ופרנהייט מתווכחים על אותו נושא בדיוק - המטרה היא לנהל את הדיון הזה גם מחוץ לקו האש של שניהם - הבלש התחייב לא להכנס לדיון הזה, כל השאר מוזמנים>