חולה גוססת מתה
אחרי כמה מחזורים שהיו אחלה (עד כמה שמחזור יכול להיות אחלה, כן?), פתאום כואב לי כמו פעם. מה שאומר, כאבים לא נורמלים. באמת לא נורמלים, כולם מפחדים ממני בגלל זה. וכלום לא עוזר. ובכלל, כל הגוף הדפוק הזה שלי. איכס. אני רוצה גלולות, אפילו לא בשביל לזיין או משהו (כי זה כבר באמת מותרות), אלא רק כדי לסדר כבר את המערכת ההורמונלית שלי שדפוקה מאז שאני בכיתה ג'. ומה לעשות? בשלב מסוים זה נמאס. אז כואב לי ואני נפוחה נורא (זה אף פעם לא קרה לי במחזור, אז אני מקווה שזה באמת זה ושלא העליתי איזה 5 קילו ביום בלי לשים לב, כי אני מסוגלת גם לזה). בנוסף, אני גם חולה. ואני חצי בבית ספר, חצי בעבודה, ולא באמת מתפקדת. אוף, אני רוצה רק זמן לנוח אבל יש כל כך הרבה דברים לדאוג להם. גם ככה החסרתי המון בגלל הפסיכומטרי (גם בעבודה וגם בבית ספר) אז זה מנות וגם ככה אני כבר לא מבינה כלום בכימיה ומת'. כואב לי, לעזאזל. ויש כאן רעש ממש מעצבן. ואחותי העירה אותי היום ב-6 ולא הפסיקה לדבר ואני מבינה אותה, ואני כזאת אחות רעה, אבל אוף, איך אפשר שלא אני לא מאמינה שאני באמת מתלוננת כל כך הרבה כשבסך הכל טוב לי יחסית בחיים. אבל מותר לי כי אני במחזור? כמובן שהוא לא מתקשר ומפתיע אותי, הוא(2) כבר חודשים לא יצר קשר (חוץ מהנס בכותל), הוא(3) משתנה לרעה והוא(4) סתם מתוסבך (יותר ממני, לעזאזל! איך אפשר להיות מתוסבך יותר ממישהי שמזכירה ארבעה בנים שונים בהודעה אחת?) וטיפש. ונסיים בזה שעד שנועה סוף סוף קבעה לי תור (אחרי שנים של דחייה) המחזור שלי הקדים בשבוע וקצת והכל בוטל. וכואב לי. עכשיו אני גם סתם כותבת הודעה ארוכה ומתבכיינת שאף אחת לא תקרא. פשוט נהדר.