ועוד....
האמת-יש מקום שממנו אני מלאה רצון לסלוח ללילה על הלשון החדה ,והדבליואציה של מוטיבציה של מאמצים ישראלים בהקשר לגיל האימוץ.
אני חושבת לגבי אימוץ בכלל שגם אם בכל רגע נתון נדמה לנו שאנחנו יודעים ה מ ו ן על אימוץ- הרי שהזמן והילדים הפרטיים שהולכים וגדלים ומתפתחים מביאים לנו הרבה תובנות חדשות כל הזמן.
ומראייה רטרוספקטיבית,של מי שעברה את תהליך האימוץ כבר לפני שנים ,ליבי ליבי למצב שנמצאת בו היום לילה. אני מתפללת איתה לטוב,וביחד עם זה ערה לקושי העצום,העכשווי.הרי מצב שבו היא ובן זוגה חייבים לכתוב מכתב התנצלות לרוסיה על העיכוב בתהליכים השונים לקראת האימוץ הוא לגמרי בלתי נתפס! [כך כתבה ברשימה האחרונה בבלוג שלה]. העמותה אילצה אותה ואת בעלה לכתוב מכתב כזה. וזה כל כך לא פייר ,כי הרי לילה ובן זוגה עשו הכל בכל מכל כל כדי שניקיטה בנם יהיה איתם כבר אתמול...שלשום...לפני שנה.... הרי לילה ובן זוגה הם היחידים שלא מעכבים אפילו בפסיק את תהליך האימוץ,אבל לא ניתן היה לא לכתוב את ההתנצלות המקוממת הזאת. הם עשו זאת פן יבולע להם. הם עשו זאת מחוסר ברירה,ובעיקר על מנת לקדם את התהליך,גם בדרך הכל כך לא הגיונית שדרשה העמותה האיטלקית.
מצב ההמתנה הוא מצב של המון לחץ וחוסר אונים,ובעצםהדבר היחיד שניתן לעשות בו הוא לדבוק במדיניות העמותה,באג'נדה שלה,בפוליטיקה שלה.לראות את הטוב שבה,להתעלם לחלוטין [או אפילו להתכחש ] לפגמים שבה.גם אם לילה תגיד אחרת...אני לא משוכנעת שהלהט שנשמע ממנה איננו הלהט של מנהלי העמותה שלה שמשמיעים בכל השנים שבהן לילה מכירה אותם.
אני יודעת כי הייתי שם,ועוד איך. ראיתי בשעתו רק את הצד החזק של העמותה שממנה אימצתי,קרי היות רוב אנשי העמותה רופאים [כבר לא קיימת] והיה לי קשה מאד לבקר את האיטיות הבלתי נתפסת שבה הביאו ילדים.דבקתי באג'נדה שלהם,ויתרתי על בקורת,פחדתי לדפוק על שולחן ולבקש הסברים ברורים יותר...פחדתי מאד לא להתנהל כפי שהרגשתי שציפו.סוג של ילדה טובה.
זו תקופה איומה ונוראה.וכל החשיבה בה,כמו גם דרך ניהול היחסים עם חברים אמיתיים ווירטואליים ,מושפעת מתחושות חוסר הוודאות וחוסר האונים שבהמתנה.כן,יש כמה שאימצו אימוץ שהיה מטאורי בקצב שלו ,כמו תל-אביבי שכתב פה פעם ואולה שעדיין לפעמים מגיעה...אבל לא אצל כולם העניינים תקתקו.
אני חושבת שאחרי קילוף הקליפות,יכולה לעלות בעיקר תחושה חמצמצה מאד של חיים ב"הולד" ,של קיפאון,אחרי שבאמת ככל שזה תלוי בלילה ובבן זוגה הכל כבר נעשה מזמן,החדר מוכן,הלב ממתין....
ממקום זה אני ממש סולחת על הרגישות,על ההתלהמות,על עיוות המילים של אחרים -של נוגה,שלי...מבינה את הקושי הפנימי לשאת את מעמסת החיכיון,ונושאת תפילה להתקדמות התהליך בעולם האמיתי.
בהזדמנות-גילוי נאות-התבקשתי היום על ידי מנהלת הפורום,שמצידה התבקשה על ידי התפוז ,להסיר את החתימה המקצועית שלי שכנראה תתפוגג בהדרגה.בקשה שנתבקשו גם אחרים שחתימתם נראית כפרסומת לעיסוקם.
אין לי בעיה עם זה.אני כותבת פה לעיתים כאמא,לעיתים כפסיכולוגית,לעיתים כאמא שהיא גם פסיכולוגית....את דברי החתימה חיברתי רק כשראיתי את מגמת הפירסום בשוליים. לא החלטתי עדיין אם אני מצטרפת לפירסום. אז בינתיים אני פשוט בניק שלי,החייכני.
