ללחוץ יד עם תנשמת

[major mouse]

זה לא עובד ככה

לפחות לא בשיטת גיבור. מגדירים את זמן העלמות של הכוח מרגע שאת מפסיקה להתרכז בו.

יכול להיות שהחרב המיסטית שיצרת נעלמת באותו הרגע בו הפסקת להתרכז בה

יכול להיות שקוביות הקרח מאבדות קצת מעצמן באינטרבלים של דקה/שעה/מילניום

יכול להיות שכדור האש שהטלת מאבד את כוחו באינטרבלים של נקודת כוח לתור אבל בכל פעם שהוא מתרב לאש הוא "מתדלק" את עצמו ומחזיר אנרגיה וגודל לעצמו

 

[Nihau]

that is bloody confusing

טוב שיש PCGEN

 

[Nihau]

דבר נוסף שעלה בדעתי

אחד הדברים שמשתמעים מדבריך הוא שלוחמים במו"ד מתמכרים לקרבות כמו שספורטאים מקצועיים מתמכרים לאנדורפינים (משככי כאבים טיבעיים שהמוח מייצר בתנאים קיצוניים).
מכאן שיש לך לוחם שבעצם מכור לכוהן שלו, וכוהנים לוחמים מכורים לעצמם, או יותר נכון, לאל שמעניק להם קסמי ריפוי.
זה מצייר את העולם של מו"ד באור אחר לחלוטין, וכנראה מאוד לא מה שהיוצרים התכוונו.
זה גם יכול להסביר את תאוות הקרבות של רום אבל האם באמת תכננת לשחק דמות מכורה?

 

[טובאייס שייקספיר]

מה שהתכוונתי לשחק ומה שהדמות היום

הם שני דברים שונים.

אבל אני כשחקן, שחווה את כל העלילה מתחילתה, מרגיש שרום לא מפחד "כמו שהוא אמור לפחד" וככה זה צריך להיות.
מלבד קרב בודד שבו רום איבד את ההכרה, הוא לא הופל. ובניגוד לכוהנים ממוצעים (כולל המנטור שלו) הוא בורך באופן אישי ע"י מלאכים של האל וקודם לדרגות מאוד בכירות במסדר שלו.
כשלאל של רום קוראים הבלתי מנוצח, ורום מרגיש כמו הבן האהוב שלו לדעתי הגיוני שהוא לא יהיה כאחד האדם בנוגע לכניסה לקרבות. (ולו רק כדי לרצות את דמות האב המעורפלת הירואינוס).

כל הדיון הזה מזכיר לי את המשפט "אתה חייב להיות אמיץ מאוד או טיפש מאוד בשביל לעשות דבר כזה".

רום רואה בפעולות שהוא עושה פעילות של הקרבה עצמית, הקרבה שבסכימה הכללית תוביל למטרה נעלה יותר מהחיים שלו (במקרה הזה להציל את העולם מהשמדה). ואם הוא יפצע? האל שלו מגן עליו ומספק לו ריפוי וכוחות שאדם אחר לא מקבל.

הרי מה מפריד כוהן מאדם רגיל שמתפלל? אני חושב שזו ההקרבה העצמית (תהיה אשר תהיה).

אבל בכל מקרה... רום לא מכור לאנדורפינים, הוא צמא לקבלה מדמות האב שלו.

 

[Nihau]

סבבה, נשמע טוב

בתקווה שתצליח להמחיש את הרובד הזה בדמות לשחקנים האחרים בקבוצה שלך