אני משערת שיש כמה שישנאו אותי
על מה שאני הולכת לומר אבל ברור שזה קשור למשקל. עד לפני שנתים שקלתי 20 קילו פחות. אמנם הייתי בזוגיות, אבל לפניה יצאתי המון!! שניים בשבוע, היו מתחילים איתי, הייתי מתחילה עם אחרים. אני תמיד צוחקת, שעד שהשמנתי לא קרה אף פעם שמישהו אמר לי "לא". ואז עליתי 20 קילו מבחורה עם סקס אפיל מטורף הפכתי להיות שקופה. נכון, אנילא שמנה נורא, ולא לוטשים בי מבטים על מראה לא מקובל, שזו חצי צרה. אני פשוט שקופה. אף אחד לא בא לדבר איתי בלימודים, אף אחד לא זוכר אותי אני כאילו לא נמצאת כל ניסיון לתקשר עם אנשים כמו שאני רגילה (היום כבר לא אבל קרוב לתקופה שבה העליתי את המשקל) עלו לי בבריאות כי הם תמיד לוו בפרצופים עקומים חיוכים מאולצים ושיחה שהולכ לכיוון אחד - לסיומה. ברור שאם קודם קיבלתי תשומת לב גברית בגלל המראה שלי, ולהשאיר אותם בגלל האישיות אז היום, גם האישיות לא מספיקה. חברה שלי אומרת שאמנם אני לא נראית כמו קודם, אבל אם אני אשב ואדבר עם מישהו חצי שעה ברור שהוא ירצה לצאת איתי.. ובכן, לא כך הדבר... איכשהו, בחלק האחורי של הראש מפמפמת להם העובדה שאני לא דוגמנית מסלול, ולא מספיקה כל המקסימות שבעולם כדי לכבוש אותם. ואתם חייבים להבין שעד שהשמנתי לא הייתי מלכת היופי וגם לא נורא רזה והגוף שלי לא ממש פרופורציונאלי ובכל זאת אנשים היו נופלים לרגלי, מעריצים אותי. לא רק גברים, אלא חברות, בנות מהלימודים , מהעבודה, בוסים, הורים של חברים. כל מי שפגש אותי הרעיף עלי מחמאות ברמות שקשה לתאר. והיום, כלום,נדה. ואף אחד לא יגיד לי שזה לא קשור לגודל שלי. כן, אפשר לומר שאולי זה תהליך הפוך-המשקל גרם לי להיות פחות מוחצנת, יותר מכונסת, ביישנית, סגורה. אבל זה לא ככה. התגובות של האנשים למשקל שלי הם שגרמו לי להיות פחות מוכנה ועם פחות מוטיבציה להתקרב. ברור לי שגם אם אני ארד היום במשקל, אני לא אחזור בין לילה להיות המגנט הפצצתי שהייתי קודם. אם בכלל. אני לבד קשה להיות לבד. והכי קשה שאין אף אחד שרוצה לגעת.
לדעתכן יש הקשר בין עודף המשקל לבין זוגיות
