אמנם איני בחורה, אולי בחור רע,
אך בכ"ז נראה לי שאת מעט מגזימה. את מתארת מציאות שאני (כגבר מוכה שחין) לחלוטין לא מכיר. ובתוך עמי אנוכי יושב... כל עניין הנגיעות בתחת, שאת מתארת כמציאות יומיומית, נראה מעט מופרך, אא"כ את עובדת במסעדת שוארמה... ומילים הן עניין מאוד אישי - מה שטוב לך, רע ופוגע בחברתך... ישנן נשים (וגברים) שאם לא תחמיאי להן על השמלה/על התסרוקת/הדיאטה, פגעת בהן קשות. או מזכירה שעברה השתלת חצי טון סיליקון בחזה, חייבים להחמיא לה. לפני שתפוצץ את עצמה במנה כפולה... ואם תשאלי אותי, תמיד עדיף לומר (להחמיא) מאשר לא לומר. ולא שזו ממש בחירה אלא יותר עניין אנושי, טבעי, הקשור למזג/אופי חם/קר/אפטי. מצד שני, למרות שגרבתי גרבי נילון של סבתא ז"ל, לא הייתי אישה מעולם (וגם לא הייתי עם אישה מעולם), כך שאת יכולה לצרף את נשמתי הפרטית ואת שם משפחתי לעצומה הקוראת להחמיר בטקס הברית מילה, לחתוך עד הסוף... לשבור את כל ה-ז'. בברכה, הבתול בשישים בתולות. אמן סלה.