שבת שלום!
שלום חברים! תרשו לי להגיב לכתבה הזו, אבל אני מדגיש שזו לא תגובה רשמית של גלגלצ (אותה אתם יכולים לקרוא בכתבה) אלא שלי כאדם פרטי שיודע מה קורה בתוך המערכת, ומתוך הערכה לאנשי הפורום הזה ולרמת האינטליגנציה והאהבה שלהם למוסיקה ולגלגלצ. הכתבה הזו היא עוד ניסיון להכפיש את גלגלצ (כי לפעמים זה סוג של ספורט לאומי) והפעם גם ניסיון באמת זול. הטענה שהיצירה והאומנות של מוסיקאים מתבטאת ב40 אגורות שמוציאה חברת התקליטים שלהם על הדפסת הסינגל היא העלבון למוסיקה וליוצרים, ולא התמונה המגעילה מתוך הפח של התחנה. מוסיקה היא עניין רוחני - היא קניין רוחני של אומן, היא המילים שהוא כתב, המוסיקה שהוא הלחין, הקול שלו או הנגינה שלו. כשאתם שומעים את "יום חדש נפלא" של אריק ברמן וחושבים על החיים שלכם, על כמה שהשיר הזה מדבר אליכם, על כמה שהוא מרגש אתכם - זו היצירה, על זה יש לו זכויות יוצרים, וזה לא משנה מאיזה מבין 500 הסינגלים שחברת התקליטים שלו שלחה לתחנות הרדיו זה משודר. כששידרתי היום את HELP ME של גו'ני מיטשל והתרגשתי מהמילים שלה על אהבה, מהקול המדהים שלה, מהשיר המקסים (ואני בטוח שהיו מאזינים שהתרגשו יחד איתי) זה משנה אם זה מדיסק אוסף שלה, מהמחשב באולפן או מהתקליט המקורי שהיא הוציאה ב1974? בשורה התחתונה מוסיקה היא אומנות ורוחניות. מסביב לזה יש תעשיה - שכוללת כסף, רווחים, ועוד כל מיני דברים חומריים שבאופן די ברור פשוט מתנגשים עם המטרה והמהות של מוסיקה. אבל מה לעשות - ככה זה עובד, וגם בעוד הרבה דברים בחיים. והצד החומרי של המוסיקה מתבטא בחתיכת פלסטיק שמגיעה במאות עותקים. זלזול במוסיקה זה לא לשמוע אותה בכלל, להעתיק אותה סתם ככה, להתייחס אל המוסיקה עצמה בזלזול, וזה ממש לא מה שקורה בגלגלצ! מגיעים לפה מאות שירים בשבוע, של אומנים מוכרים יותר ומוכרים פחות - ושומעים את כולם אין מצב כזה שסינגל או אלבום מגיעה ופשוט ישר נזרק לפח. זה פשוט לא קורה אף פעם (וזה מה שמנסים לרמוז בכתבה) כולם פה עושים את העבודה הזו מתוך אהבה אמיתית למוסיקה - אחרת הם מראש לא היו מגיעים לפה, ובטח שלא נשארים פה. ה"תירוצים" שמובאים בכתבה מפי אנשי גלגלצ הם ממש לא תירוצים של ילדים בכיתה ב'. מגיעים לפה עשרות אם לא מאות דיסקים ביום (דבר, אגב, שמאוד משמח אותנו, כי כמו שאמרתי אנחנו אוהבים מוסיקה - אתם מוזמנים לבוא לראות את ההתרגשות בתקליטיה כשמגיע שליח עם ערימה של דיסקים). מגיע עותק אישי לכל עורך, ועוד 30 עותקי תקליטיה - זה מההפצה של חברות התקליטים הגדולות. בנוסף מגיעים עוד המון סינגלים ואלבומים של אומנים עצמאיים. כל מוסיקאי שרוצה שישמיעו אותו שולח דבר ראשון את השירים שלו (בכמה שיותר עותקים) לתחנות הרדיו, וגם אלינו. דמיינו לעצמכם בכמה דיסקים (של אותו שיר או אותו אלבום) מדובר... אז כל עורך שומע את העותק שהוא קיבל, ושומעים ביחד בישיבת עורכים, ומכניסים נגיד 10 עותקים לתקליטיה (למקרה שחלק יאבדו או ישרטו) ואז... נשארים עוד 20 עותקים. על פי החוק אסור לנו לחלק אותם לאף אחד, גם לא אנשים בתוך התחנה (זה הרי כמו להעתיק את המוסיקה חינם ולפגוע בהכנסות של האומן). חברות התקליטים לא לוקחות את זה חזרה, גם להם אין מה לעשות עם זה, וגם לא לאומן עצמו (מה, הוא ישים בסלון של אמא שלו 60 עותקים של הסינגל שלו??). הם לא יבואו לקחת את זה כי רק הכסף שיעלה להם לשלוח לפה שוב שליח זה יותר מאשר הדפסה של הסינגלים שנותרו. אז מה אפשר לעשות? יש כבר עותק לכל עורך, יש עשרה עותקים בתקליטיה... אפילו אם היה לנו מחסן ענק כבר לא היה בו מקום. אגב, אם אתם לא מאמינים עד כמה זה הרבה דיסקים - פעם התקליטיה הייתה בתוך המבנה של גלי צה"ל, אבל הרצפה תחילה לשקוע מרוב תקליטים ודיסקים, וגלי צה"ל הייתה צריכה לקנות חלק מהבניין ליד כדי להרחיב את התקליטיה.... אז חלק מהדיסקים נזרקים. אבל שלא כמו שכתוב בכתבה, הם ממש לא נזרקים במצב תקין! הם קודם כל עוברים מכשיר שגורם לזה שאי אפשר יהיה לשמוע אותם... ככה שאם תכננתם לבוא לחטט לנו בפח ולקבל כמה דיסקים חינם - תשכחו מזה. אגב, אפשר לראות במונה בעמוד הראשון של המוסף הזה שהדיסקים "מחוררים" - זה בגלל שהם עוברים את המכשיר הזה. אחרת זה היה כאילו אנחנו מחלקים את הדיסקים חינם. אגב, יש גם עוד עניין: קחו למשל את הדיסק "פצעים ונשיקות" של מוניקה סקס. אלבום מעולה שנמצא אצלנו מאז 1995 ומשדרים ממנו המון. 12 שנה שכל יום מישהו לוקח אותו, שומע אותו, משדר אותו, מחזיר אותו, מוציא אותו, מכניס אותו - מה אתם חושבים קורה לו? הוא נשרט, כל פעם קצת, ולא משנה כמה מנסים לשמור עליו בשלב מסוים הוא נשרט עד שלפעמים כבר אי אפשר להשתמש בו בכלל. ואז חברים, יש לנו ביד חתיכת פלסטיק. כבר אין עליה מוסיקה... ואז, בצער רב, זורקים. ואני מבטיח לכם שזה קורה למספר דיסקים בכל שבוע. בשורה התחתונה - הדבר שהכי חשוב לי שתדעו זה שכל מי שנמצא פה, ומתעסק כל יום עם מוסיקה, עורך אותה, משדר אותה, יושב מאחורי מיקרופון, מאחורי רשימות שידור, בישיבות, באולפן - כולם עושים את זה מתוך אהבה למוסיקה. אין פה טיפת זלזול. אל תתנו לכתבות ותמונות מגמתיות לבלבל אתכם. כל דבר אפשר לצלם מנקודת מבט כזו שתגרום לו להראות רע. מצטער שחפרתי! בתקווה שתמצאו משהו יותר טוב לקרוא בסופ"ש מאשר את הכתבה הזו! ושתהיה לכם שבת שלום
ויש תגובות גם של חברות התקליטים. אז מה אתם אומרים?
