לככככוווולם...

[Liraz 6q]

לדעתי אם היא כבר גילתה

תספרי את האמת. אמא שלי תמיד אומרת שלשקר יש רגליים.. ובסופו של דבר הכל מתגלה.. במיוחד אמא.. משום מה הן יודעות הכל.

 

[fuck a smile]

אבל בת כמה את???

זה ממש תלוי בת כמה את.. ואף פעם אל תבטיחי דברים שאת לא יכולה לקיים

 

[כרית סוריאליסטית]

../images/Emo32.gifגיליתי קשרים! [עזרה, בבקשה?...]

ומתברר שזה לא מספיק. :| עזרו לאנה הקטנה לדעת, האם קורות החיים [הדי ראשוניים, בינתיים, אני מקווה. אני עוד מבטיחה לעבוד עליהם, בחיי! ;(] הנ"ל משעשעים וציניים אך אטרקטיביים מספיק בשביל לשכנע מנהלת מערכת חביבה הזקוקה לכתבים חדשים [כי כמה איתמר בן כנען כבר יכול האדם השפוי לספוג?...] לשכור אותי לעבודה?... [בנוסף לקטע ישן שכתבתי, כמובן. אני פשוט צריכה לבחור את הפחות גרוע. ;(] כשתגלו, צבעו את הקטע בצבעים עליזים ושלחו למערכת! הזוכים יתוגמלו בחולצה ותקליט! [כתבתי את הקטע מעט שתויה, כך שיש מצב שהוא הזוי. זה לא רע, חלילה, זה מצבי הטבעי. אני לא מסוגלת לכתוב פיכחת. גם בוקובסקי לא יכל. אבל תתריעו, בכל מקרה...] נעים מאוד, אני אנה. ברשותך, אתנצל מראש ואודה שבאמת-באמת אין לי מושג איך אמורים להיראות קורות חיים. במהלך חיי הקצרים, הפעוטים, נטולי הריגושים והקורות באופן כללי, לא נוצר באף שלב הצורך להתיישב ולנסח קורות חיים מדוגמים וייצוגיים להרשים, מהסיבה הפשוטה שמעולם לא הרגשתי צורך להתקבל לאף עבודה שמצריכה נסיון, כישורים מינימליים או צורך לקום מהספה. ומשסיכמנו זאת, אפנה לנסות בכל זאת. אני בת 18 וחצי. מתגוררת בשנה האחרונה בדירה בצפון-מרכז ת"א, יחד עם שתי שותפות. בשבוע שעבר שוחררתי רשמית משירותי בצה"ל, על סעיף חוסר הסכמה בסיסית לשבת 9 שעות ביום מול המחשב ולהקליד את הספרה 13 בווריאציות שונות. כתוצאה מכך, כרגע אני מקדישה את ימיי באופן זמני בעיקר לשתיית בירה במרפסת והתמרמרות על השעמום הקיומי וחוסר התוחלת של חיי. המכוונות היא להמשיך כך עוד זמן מה, ואז להתפנות ללימודי כתיבה או ספרות, במוסדות שונים אותם אני שוקלת ברגעים אלו ממש. אבל הבה נחזור אחורה, לזמנים אחרים, יפים יותר, בהם שגרת חיי חרגה מאיזור הסלון- נולדתי ב-1988 בת"א, מה שמיידית מייחד אותי מרוב אוכלוסיית תל אביב כיום. בגיל 3 וחצי עברתי לגור בירושלים [מה שמחזיר אותי הישר לסטטיסטיקה התלאביבית של הפריפריאלית המגיעה לכבוש את העיר הגדולה. מה וורסיטאלית זהותי], ובה ביליתי את ילדותי עד המעבר לחטיבת הביניים, אז כבר השתעממנו והתמרכזנו להרצליה. סיימתי את לימודיי בבית הספר התיכון בשנה שעברה, במגמת תאטרון והרחבה במדעי החברה. בהצטיינות בסה"כ, אבל זה לא באמת מעניין. בגיל 16, ככל הנראה נק' השיא של חיי, כתבתי תקופה מסוימת טור לחופש הגדול בשם "אנה כותבת יומן" במדור צעירים של וואיינט. היו דיבורים על המשך כתיבה במדור אחר, במסגרת מעט רשמית יותר, אך הם לא יצאו לפועל מסיבות שונות. בשנה שעברה לקחתי קורס תסריטאות באוניברסיטה הפתוחה, וסיימתי בהצלחה. נסיונות קודמים לעסוק בעבודה מסודרת היו קצרים אך יצירתיים, וחורגים מעט מהנורמה הכה מעייפת, בנאלית ותלאביבית של מלצרות בבתי קפה שכונתיים- פיקולו בדאנס בר כושל-משהו שימיו היפים ונטולי המפרצים בשיער כבר מאחוריו, בו הפלאתי לנקות בכישרון וחינניות את השולחנות והשירותים אחר קהל הבליינים המפזז בלאות על שולחנות, שגילו הכפיל את שלי פעמיים ודאג להוסיף עוד 0 לקישוט. נערת מים בהפקה חדשה, מוערכת ומיוחצנת להחליא של יס, בה התזתי משקאות שונים לכל עבר, הגשתי תה חם עם דבש לצלמים ממורמרים שצעקו עליי ביידיש ולמדתי מאיתי תורג'מן את רזי הכנת הקפה השחור המושלם. מתברר שהמכה הקטנה על השולחן בסוף הכרחית. ומעבר לכך, טוב, העדפתי להימנע ממשרות תלויות-תזוזה נוספות, מתוך דאגה כנה לשלומם של הסובבים אותי ורצונם הבסיסי לצלוח את היום בשלום ובלא שאתרסק עליהם פיזית מרוב תשישות. אז זהו, בעצם. אין לי הרבה נסיון. אין לי הרבה קבלות, המלצות, טפיחות על השכם או קריצות "היא בסדר היא" להעביר הלאה. אבל יש לי הרבה רצון, והרבה מוטיבציה. המון. סטוקים של שטרות בלתי מסומנים עם מילת המ' מוטבעת עליהם באלכסון. וכל חיי חלמתי להיות כתבת בעיתון. אני בסה"כ מבקשת הזדמנות.

 

[T h u m b e l i n a]

אני חושבת שיש דברים שהרצינות יפה להם.

 

[Tin Doll]

../images/Emo45.gif

חוץ מכשרון כתיבה את צריכה להפגין הרבה רצינות...

 

[PennyLaneM]

למה?

כאילו, זאת אנה. למה שהיא לא תייחצן את הכתיבה שלה בקורות החיים? אחרי הכל זה לא יכול לפגוע,רק להועיל. היא תבלוט,מי שיקרא את זה נורא יתעניין במי שהיא. היא לא צריכה להיות עוד אחת בסטטוס,הרי היא מוכשרת,ועדיף להראות את זה כמה שיותר גם אם זה בקורות חיים.

 

[SomebodyElse]

אבל היא מנסה להתקבל למשרת כתיבה

אם אין לה ניסיון רלוונטי נשמע לי די הגיוני לייחצן את הכתיבה שלה בתור התחלה. [אבל כן, עדיף להוריד את העניין על הצבא]

 

[PennyLaneM]

אני דווקא חושבת שזה יכול להצליח.

אבל את הקטע עם הצבא,לדעתי כדאי או להוריד או פשוט להגיד שיצאת על בעיות בריאותיות. או פשוט לא להזכיר. זה יכול לפגוע לדעתי,הרי את לא יודעת מי מורעל ומי לא.

 

[THE ronch]

לפי דעתי,

זה דווקא אחלה. זו לא עבודה שמצריכה ידיעה של איפה היא למדה או כמה קיבלה בעבודת גמר במד"ח... אלה קורות חיים כדי להתקבל לעיתון, ואני חושבת שהם מראים יופיופי איזה סוג של בנאדם היא ואיזה סוג של כותבת.

 

[MC SammY]

נשמע קצת מתנשא

יש דברים שנראים הרבה יותר טוב כשהם מנוסחים בצורה רצינית, במיוחד כשאת לא יודעת מה אופי הקורא שיחליט אם לזמן אותך לראיון\לתת לך צ'אנס כדי שתשלחי לו פיילוט. אם כבר החלטת ללכת על קורות חיים לא פורמליים, לדעתי פשוט תשלבי את הכתיבה "ההיתולית" הזו בקורות חיים רשמיים. תני את הטאץ' שלך אם זה חשוב לך, אבל ככה לא נראים קורות חיים, לא לדעתי לפחות. בהצלחה שיהיה

 

[אפרשקסית]

ממ

יש פורמטים לקורות חיים. וזו ממש לא דרך לכתוב אותם-אפאחד לא יקח את זה ברצינות.

 

[EVE Lights]

ממש ממש לא.

וכמו שאנה אמרה - ככה לא נראים קורות חיים.

 

[MaddyD]

עם כמה ש

אני כן חושבת שאת אחלה וכישרונית את יודעת מאיפה את ואת יודעת עוד כמה יש כמוך שמדברים כמוך זה נשמע מגעיל ונוראי אבל .. בכל מקרה אל תנסי להיות מיוחדת. לא בכח. אם זה למקום רציני צרפי כמה כתבות ומאמרים שלך, כאלה שיהיו נוקבים באמת עם פרספקטיבה ביקורתית כמה שאפשר את ההומור העצמי תשמרי לשלב שכבר יכירו אותך. בהצלחה

 

[כרית סוריאליסטית]

אז זהו. שזה לא עיתון רציני במיוחד.

די ברנז'איסטי-תלאביבי-משועשע לרוב שכזה... אני לא ממש סגורה על הקורות חיים האלה. ויש סיכוי גדול שמחר אמחוק הכל ואכתוב חדשים לגמרי. אבל אני עדיין חושבת שהרוח הזו מייצגת אותי הכי טוב... כי..זו אני, בסה"כ. וזו גם פחות או יותר רוח העיתון. אוף. צריך עוד לחשוב על זה, הא?

 

[MaddyD]

אני רק אומרת

שתצאי מהתדמית התל אביבית הזאת, שתינו יודעות שכמו מה שתיארת בקו"ח יש מליון. אולי קצת פחות את הרבה מעבר לזה..

 

[נעמה המתקרבת]

גם דנה ספקטור יש לכאורה מיליון,

והיא הכי תקעוה בתדמית התל-אביבית של עצמה שיש, ובכל זאת, היא עיתונאית מצליחה, דווקא כי זה מה שאנשים אוהבים, כנראה, ודווקא כי כנראה, בכל זאת, אין מיליון כאלה. כלומר, יש, אבל הן לא יודעות לכתוב. ודנה ספקטור יודעת. (יהיה מה שיהיה שאני חושבת עליה, אבל לכתוב היא יודעת, אין ספק).

 

[MaddyD]

הלוו

דנה ספקטור התגבשה ולטעמי נתפסה דווקא על פן אחר, כן פעם זה יותר שיחק הרווקה התל אביבית אבל לדנה יש מאמרים וכתבות שבאמת ללקק את האצבעות הנקודה מול אנה היא כזאת יש בה מעבר זה מרגיש מאומץ סיימתי להביע את דעתי[:

 

[כרית סוריאליסטית]

אבל זה עיתון מאוד תלאביבי. ;[

אני הכי לא תלאביבית בעולם, תכל'ס. הייתי רוצה להיות. זזה פשוט הרושם שאני חושבת שאני אמורה לעשות...

 

[Tin Doll]

אבל הם יבקשו ממך

איזה קטע שכתבת.. לא? אז תראי את היכולות שלך שם. קורות חיים אלה קורות חיים... הם לא ביקשו ממך לכתוב קטע. רק קורות חיים

 

[נעמה המתקרבת]

מהקצת ניסיון שיש לי,

בצד שמסתכל על קורות החיים (שלא יובן לא נכון, אני לא זאת שמזמינה לראיונות, אני בסה"כ מציצה מעבר לכתפו של המנכ"ל ורואה איזה קורות חיים הוא מסמן בכיתוב הנחשק 'להזמין לראיון')-- זה מצויין. במיוחד למשרת כתיבה. כל אלו שכתבו "יש פורמט לקורות חיים" ו"יש דברים שצריך לעשות ברצינות", אז זה נכון, כעיקרון, למשרת לבורנטית במעבדה ביולוגית, למשל, אבל למשרת כתבת בעיתון מצפים ממך למשהו אחר. או שלא מצפים, ואז עוד יותר טוב, להפתיע. אין לכן מושג כמה קורות חיים 'האנשים הקובעים' רואים ביום, חלקם הגדול נזרק לפח ברגע שיצאו מהפקס. לכתוב בקורות חיים למשרת כתיבה (שאמורה להיות הכי יצירתית שיש) בעיתון, קורות חיים בסגנון "שם, גיל, מין, השכלה, שפות זרות" זה לא ממש מה שיגרום לאנשים שמעבר לפקס לא לזרוק את הדף הזה לפח. יש מקצועות שבהם צריך לעשות שואו. אני מכירה מישהו ששלח קורות חיים למשרד פרסום מהגדולים בארץ, מודפסות על גבי קרטון של פיצה (עם פצה בפנים!), עם שליח על טוסטוס היישר לישיבת ההנהלה של המשרד. והתקבל במקום. אז... צאו קצת מהראש המרובע. בהצלחה, אנה!