כמה עצות כלליות
נראה לי שזרקת פצצה על ההורים שלך (אגב, מהתיאור נראה שאמא היתה יותר נרעשת, תקן אותי אם אני טועה) והם ניסו להדוף אותה הכי רחוק שאפשר. אז אפשרות אחת היא באמת לחזור לאחור, להמציא חברת כיסוי ולהמשיך כך. זו לא לגמרי חזרה לאחור, כי אני מאמין שמשהו מזה הם בכל זאת הפנימו, אבל בפעם הבאה שתגיד להם - "אני בכל זאת הומו" (או ניסוח חליפי), תגובתם לא תהיה נסערת פחות. משהו בסגנון: "אבל כבר היתה לך חברה! כבר הסכמנו שאתה לא הומו! כל הזמן הזה שיקרת לנו?!" אפשרות אחרת היא לדבר איתם. חשוב להישאר רגוע, לא משנה כמה הם צועקים. רצוי לפני זה לאסוף מידע (בעברית או בשפת האם של הוריך) על הומוסקסואליות, להדפיס ולהניח לפניהם, שיקראו אם ירצו. אם הם יקבלו את היותך הומוסקסואל כעובדה מוגמרת, הם ירצו לקרוא. לפני השיחה עדיף שתאסוף בעצמך מידע, ותציג להם באופן משכנע שהומוסקסואליות אינה מחלה, שהומואים הם אנשים רגילים, שגם יכולים לאהוב, לקיים זוגיות ואפילו להקים משפחה עם ילדים. תוכל לספר להם על אנשים שיש להם תדמית "נורמלית" וגם יודעים עליהם שהם הומואים, הדוגמא הטובה ביותר שיש כרגע היא הזמר המאוד מוערך שעדיין לא יצא מהארון אבל לא ממש מסתיר את זה ורמז לכך באלבומו האחרון, אני לא ארשום את שמו ואם הדוגמה לא ברורה אז במסרים. יש גם את עברי לידר, ועיתונאי מפורסם מערוץ 1 (שגם הוא לא מסתיר את זהותו המינית בתוך הקהילה), ופרופ´ עוזי אבן שאולי הוריך שמעו עליו. אני נותן את כל הדוגמאות האלה, ככאלה שבאות להבהיר שהומואים הם "אנשים נורמליים". סליחה ששתי דוגמאות הם של אנשים בארון, פשוט בישראל מעט מאוד דמויות ציבוריות יצאו מהארון. אז נתתי דוגמאות של אנשים שיצאו מהארון לפחות באופן חלקי. מדמויות חשובות בהיסטוריה, הדוגמא הטובה ביותר היא המדען אלן טיורינג, מאבות מדעי המחשב, שהתאבד בגיל 40 לאחר שנכנס לדיכאון כתוצאה מאשפוז כפוי ותרופות שנתנו לו בשביל "לרפא" אותו מההומוסקסואליות (זה היה הטיפול בארה"ב בשנות ה- 50 וה- 60, ממש לא מזמן, עפ"י חוק!). סיפור נורא, הוא יכול היה לתרום עוד כל כך הרבה.... אפשר לצאת ממנו לשתי מסקנות: א. הנה הומו שבלעדיו לא היה לך מקצוע. בדרך כלל להורים חשוב שלבן שלהם יהיה מקצוע. ב. עדיף להורים שלך שיקבלו אותך ותהיה מאושר, התוצאות של ניסיון ריפוי רק הרסניות. אני יודע שהכי קל לתת עצות לפני שאני בעצמי יישמתי אותן. בכל זאת, מקווה שקצת עזרתי...