לילה שחור

לילה שחור

היום הייתי אחראית למוות של חתול.
זה נשמע נורא,
למען האמת, זה גם מרגיש ככה.
מצאתי חתול גוסס, במצב נואש,
כנראה תוצאה של תאונה, אנשים רעים,
הוא היה מסכן,
מאוד מסכן,
ראיתי אותו במצב קשה כל כך, הרגשתי שבא לי למות,
לא הייתי מסוגלת להזיז אותו, לקחת אותו, לא יכולתי לשאת את זה נפשית,
קראתי לאחותי, ועוד מישהו נחמד ניסה לעזור לנו,
במקביל לנסיונות של אחותי להזיז אותו לתוך הכלוב
עשיתי אלף טלפונים, רובם ללא מענה ותכלית, לעמותות שונות, ארגונים שונים שמתיימרים להוות שירותי הצלה לבעלי חיים,
רובם ככולם טענו שאני חייבת לאסוף אותו לבית החולים, שאין טעם שיגיעו,
לבסוף אחותי הצליחה להרים אותו מעט ולהכניסו לכלוב,
ואני הזמנתי בינתיים מונית,
תחילה הנהג עשה מעט בעיות וטען שהוא לא מוכן להסיע את החתול המדמם,
אולם לבסוף ניגלה ניצוץ של רגש בעיניו והוא נענה למשימה.
נסענו לבית החולים לחיות בבית דגן, הם זכורים לנו לטובה שכן הצילו את החתולה של אחותי שם כשהיא הייתה גוססת,
הגענו לבית החולים, דיווחנו לפקיד בקהלה על מקרה חירום, והוא דיווח על כך
ישר הרופאה יצאה אלינו, לקחה את החתול, וחזרה תוך מספר דקות עם הבשורה המרה כי החתול פגוע בגולגולת, בעיניים, ומלא בטראומות, כפי ששערנו, כנראה תאונה.
היא טענה כי לא יוכל לחזור לראות גם אם יחיה, וכי עדיף להרדים אותו, הוא במצב נורא.
אחותי ישר הסכימה ואמרה שעדיף לו למות מאשר לסבול, בעיקר בגלל העובדה שמדובר בחתול רחוב ושללא חוש הראייה סיכוייו לשרוד קלושים עד אפסיים, אני לא אמרתי דבר.
פשוט שתקתי, ושתקתי, ועד עכשיו אני לא מסוגלת לדבר. מרגישה חרא, מרגישה נורא. אחותי טוענת שחסכתי ממנו שעות של סבל או אפילו ימים, שעשינו את הדבר הנכון.
אז למה אני ממשיכה להרגיש כמו רוצחת? אני לא מסוגלת נפשית להתמודד עם הלילה הזה ועם סבל של בעלי חיים, זה פשוט נורא.
בבקשה אנשים, תסעו בזהירות, אתם ממהרים, חסרי סבלנות, לחוצים, עצבניים, אבל תעצרו לרגע לחשוב שקצב הנסיעה ותשומת הלב שלכם על הכביש תחרוץ במקרים רבים את גורלם של אנשים ובעלי חיים רבים. החתול הזה יכול היה להיות חי היום בריא ומאושר, והוא לא, כנראה בגלל איזה שיכור או סתם אחד שלא חושב יותר מדי אלא על עצמו בלבד.
:(((((
 

11111000000

New member


והכי חשוב - תעקרו ותסרסו. חצי שנה שחתולה לא מעוקרת = 7 חתולים דרוסים.
 

יוספה 51

New member
מבינה אותך כל כך. לפני חודש ראיתי רכב

שחולף על פני, הנהג מדבר בפלאפון, ואז = עד שהבנתי שזה גור חתולים מפרפר על הכביש, הוא כבר הפסיק לזוז והבנתי שמת. התמונה לא תזוז מעיני.. עשית חסד עם החתול המסכן, כל הכבוד לך, לא בטוחה שהייתי מסוגלת לזה, תפרידי- קושי מהמחזה הנורא-בצדק, האשמה עצמית- הפוך לגמרי.
 

benner2

New member
אני חושש שאת מגזימה ,לכי לטיפול ,

האם בעלי חיים אצלך הם תחליף לילדים, יש מתאם בין הימנעות מילדים וטיפוח קשר מוגזם לבעלי חיים

אני מחשיב עצמי לבןאדם הומני העוזר לבריות ונוהג בחמלה בבעלי חיים למרות שאני אוכל אותם,
בטבע, בים למשל ,רק אחד מעשרת אלפים יצורים ,מצליח להגיע למוות הטבעי שלו ולצנוח לקרקעית הים, כל היתר נטרפים בדרך בעודם חיים.
יש לי כלבה ואני משקיע בה ,תשומת לב ,חיבה ,אהבה וממון,אך אני מודע לכך שיש גבול ,כי יש לי משפחה וילדים , המידה והכלבה תוצרך לניתוח יקר ,כנראה שתורדם ,כי היא בעל חיים והשקעות בניתוחים הן בעדיפות למשפחה ,
בעולמנו הכל מתנהל בסדרי עדיפויות, נראה לי מניסיוני ,שכשיש בעיתיות בקשר עם בני אדם והימנעות מהקמת משפחה ,נוצר חוסר איזון המביא לראייה מעוותת של הקיום
 

קרקלה

New member
אני חוששת שהתבטאויות כאלה לא מתאימות לפורום

לא מכבדות בעלי חיים ואת אלה שאכפת להם מהם, ולהבא התבטאות קשה כזו נגד גולש אחר תמחק.

התגובה מעלי, חוץ מכך שהיא גועלית ומניחה כל מני הנחות תמוהות שלא אתיחס אליהן, מענינת בעיניי כי היא כנה, ומחדדת בעיה מהותית ביחסי חיות בית ואנשים.
כל עוד מעמדם של בעלי חיים מבויתים הוא של רכוש, והדאגה להם היא ענין של חסד מצד ה"בעלים" (ירצו, יהיה לכלב טוב; לא ירצו, לא יהיה), אני חושבת שיש בעיה מוסרית גדולה בלהמשיך להחזיק בעלי חיים תחת חסותנו. כמין, אני מתכוונת, לא כפרטים שכבר חיים ואין להם בית וכדאי לאמץ כי אין ברירה. היחסים בין מין בני האדם למין הכלבים מלכתחילה כל כך לא מאוזנים עד שאינם מצליחים לספק הגנה טובה מספיק לצד החלש, הכלבים. במצב היפותטי בו היו יותר אנשים שרוצים לאמץ מכלבים, הייתי מתנגדת להרבעה של כלבים. היי, אני אוהבת כלבים, אבל יתכן ועדיף שלא יהיו קיימים כמין, כל עוד הם תלויים בנו, ואנחנו מסרבים להעניק להם הגנה חוקית רצינית שתבטיח את רווחתם, ומסתכלים עליהם מתוך ראיה אנושית סוגנית.

לרוב כשמושמעים רעיונות כאלה על עולם ללא כלבים (בפורומים של אוהבי בעלי חיים, מן הסתם, כי הנושאים הללו מענינים אותם), בעלי כלבים מתנגדים ומספרים כמה הכלב יקר להם וכמה הוא נהנה מהחבילה - מה שמאד נכון אם הכלב הגריל "בעלים" מסורים. אבל יחס כמו בתגובה שמעליי היא הלך הרוח הנפוץ באוכלוסיה, שמראה כמה בעיתיים היחסים. אני מאמינה לכותב שהכלבה הספציפית שלו מטופלת בסדר, אבל כשהלך הרוח המקובל בחברה הוא המבט המתנשא של "זו רק חיה", וכשחייה תלויה בטוב לבו ועומק כיסו של ה"בעלים", זה לא מספיק טוב.
 

יוספה 51

New member
לא מסכימה עם שניכם. כבעלת ילדים גדולים כבר

ואמא מסורה, אני מודיעה שאין שום קשר בין המנעות מילדים (Tני מטפלת בילדים ובבעיות של ילדים) לבין אהבת חיות. וכמו שאפשר לאהוב את כל הילדים שלך, ככה גם אפשר לאהוב גם את הילדים , גם את הכלבים, ואפילו את החתול... (יש לי מכולם). בקיצור, הכאב שמתואר מול סבל של חיה הוא כאב אנושי, ויש אנשים רגישים יותר ויש כאלו שפחות. נכון, העור של חלק מאיתנו קצת יותר חשוף, זה לא מצריך טיפול דווקא, אם כי בהחלט מקשה על החיים לפעמים. אצלי הכלב שלי הוא ממש לא 'רק חיה' אלא חלק מהבית, שמטייל איתנו, וישן בחדר שלנו, ומהווה חלק אינטגרלי מהמשפחה, ויקבל, חס וחלילה אם יהיה צורך, את כל הטיפול שצריך, כפי שכל אחד מאיתנו היה מקבל.
 

fnord0

New member
מסכים לגמרי


מוכרת גם התופעה של אנשים המואשמים בהתעללות או ביחס עוין לבע"ח וטוענים "להגנתם" שיש להם כלב או חתול בבית. זה מזכיר את אלה המואשמים בגזענות וטוענים שמה פתאום גזענות, הרי כמה מחבריהם הטובים ביותר הם וגו'.

בפועל, הכנסת חיה הביתה לא מוציאה מהבית את שורש הבעיה - תפיסת עולם סוגנית ומתנשאת כלפי בע"ח אחרים - ומי שמשלם את המחיר הוא, כרגיל, בעלי-החיים שמבחינה חוקית אין להם כיום שום הגנות ושום זכויות של ממש.
 

יוספה 51

New member
בהחלט, ולכן המסקנה צריכה להיות שיש לבחון

כל מקרה לגופו. במקרה הזה מדובר במישהו שבפורום כלבים הצהיר שהוא מרביץ לכלבה שלו. בדיוק כפי שאתה אומר- מזכיר את אלו שמואשמים בגזענות וטוענים שחלק מחבריהם הטובים.. הכנסת חיה הביתה לא מוציאה מהבית את שורש הבעיה, אבל גם לא מכניסה אותה. תלוי במי מדובר. לצערנו ,במקרים רבים אכן כך המצב ואגב, במקרים האלו בדרך כלל החיה לא בבית אלא חיה בחצר, בתור כלב שמירה...
 
למעלה