לילהסדה

[שבולת ירוקת העין]

יאללה../images/Emo160.gif

מה עוצר בעדך?

 

[האגס 1]

ולמה, בעצם, אוכלים מצות? על פשר החג

המצה היא למעשה תקלה טכנית - אולי התקלה הטכנית הראשונה בהסטוריה של עם ישראל. סה"כ זה לחם שנשרף. אלא שאכילתה מסמלת את ראשית נטייתו של הישראלי להתגאות בתקלותיו הטכניות ולהופכן לסיפורי הצלחה. היא גם מסמלת את ראשית התהוותו של עם ישראל כעם הפרטאץ' והאילתורים. זו, למשעה, התשובה לשאלה "מצה זו שאנו אוכלים - על שום מה?". ולכן זכה ליל-הסדר לשמו - של שום ה"יהיה בסדר, אחי, אל תדאג, יהיה לחם, יהיה לחם..."

 

[hillelg]

הסדר המוצא מהקשרו

(תופעה נפוצה בכל חגי ישראל, בעצם). למה מוצא מהקשרו? כי כרגיל, מתמקדים בטפל ולא בעיקר, וגם בעיקר מוצאים את הטפל. כך, שרים "קדש ורחץ" ו"חד גדיא", שרים סתם "מה נשתנה" בלי שבאמת שואלים, עושים את כל הדברים בשביל להתמיה את הקטנים, כשהם מכירים את זה מהגן שבועיים לפני כן (במקרה של דתיים. במקרים אחרים, שאותם אני לא מכיר אישית, אני מניח שכל הדברים נראים ממילא מוזרים), מריצים את ההגדה מהר, כי "צריך לומר", ונאנחים אנחת-רווחה כשמגיעים לאוכל, בהסבות (מי שמסב - שוב, אני מכיר רק אצל דתיים) - מסבים בצורה הכי לא נוחה שאפשר, בלי שום קשר לנוהג המקורי, כ"בני חורין", הופכים את גניבת האפיקומן למסמר הערב - בקיצור, הפוך מכל הכוונה המקורית. מי יגלה עפר מעיניכם, חכמי ישראל, שתיקנתם לעם ישראל לילה שבו אנשים יתעמקו במהות יציאת מצרים, ישאלו שאלות "אפילו כולנו נבונים", "עד שיגיע זמן קריאת שמע של שחרית", יעמידו את הקטנים במרכז הערב, ויעשו כל מיני מעשים על מנת ש"ישאלו התינוקות". שתיקנתם לילה שבו אוכלים כבני מלכים, מסבים על מיטות ושותים (לפחות ארבע כוסות יין!) ואוכלים - עד כדי שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה הופך באותו לילה לבן מלך, מקיימים את מצוות התורה ומצוות חכמים, זוכרים את ימי עניים במצרים ואת גאולתם שבעבר ושבעתיד... עוד הוצאת חג מהקשרו נרשמה ברקורד.

 

[עִידן]

הלל, קצת לא נעים לי להגיד,

אבל אני יכולה להעיד על עצמי שנאי לא חוגגת אף חג מסיבה דתית, אלא מסיבות הנאה בלבד. מן הסם, אני לא היחידה, לכן לרגע אני לא מתיימרת לחגוג לפי "הכוונה המקורית", אלא לפי מה שיהיה הכי מהנה.

 

[אלעד2]

שכחת את הגרוע מכל-

העיסוק האובססיבי במיני וורטים ו'חידושים', שלא שייכים כלל למהות הסדר, שענינו חווית יציאת מצרים ובעיקר חינוך הילדים. חכמי ישראל מי יגול עפר מעיניכם, שכתבתם חידושי תורה נפלאים ומבריקים כל כך עד שגנבו את ההצגה מתורת משה עצמה ודברי תנאים ואמוראים.

 

[hillelg]

מן הסם.

אבל יש הרבה שחשובה להם (הפתעה!) דווקא המסורת, גם אם אינם מקפידים על מצוות קלה כבחמורה. וכואב לי שהם חושבים ש'המסורת' זה לשיר 'מה נשתנה' בשני קולות, או לאכול קניידלאך.

 

[טללי בוקר]

בכלל החגים המוצאים מהקשרם

למשל חג השבועות, במקורו כפי הנראה חג פגאני חקלאי שהיהדות הוציאה מהקשרו המקורי וטפלה עליו (מלשון טפל) עניני מתן תורה. או במלים אחרות: כשחוגגים חג במשמעות שונה מזו המקורית אין בכך משום הוצאה מהקשר אלא אולי דוקא הכנסה להקשר, מתן משמעות,יצירת דבר חדש. במקרה שלי לא מצאתי עניין כלשו בחג הפסח, אחרים כאן מוצאים בו משמעות ישנה או משמעות חדשה ומותר האדם מן הבהמה בכך שהוא חושב, יוצר, משתנה וגם נותן משמעויות חדשות. ונאמר שירה חדשה: הללויה.

 

[hillelg]

חג השבועות

הוא חג יהודי חקלאי. סתם ככה.

 

[טללי בוקר]

מנין הביטחון הזה?

לעצם העניין, מה שאני מנסה לאמר זה שכשדבר יוצא ממשמעותו הראשונית ומקבל משמעות נוספת וחדשה הוא לא מוצא מהקשרו. הוצאה מהקשר היא ביטוי עם משמעות אחרת, עניין של דיוק במינוח. הוצאת את הביטוי מהקשרו. דרך אגב, עד כמה שאני מבין יש בקרב החרדים שעשו את יום השואה ליום של תענית וקריאת תהילים, האם הם הוציאו את היום הלא דתי הזה מהקשרו? ושוב לגבי שבועות, שהוא גם חג מתן תורה וגם חג הקציר, מן הסתם אחת המשמעויות הללו קדמה לרעותה, האם החג הוצא מהקשרו בהזדמנות ההיא? וחג הסוכות הנ"ל?

 

[or99]

לא נראה לי הגיוני בקשר לחרדים...

משום שיש בעיה להתענות בחודש ניסן.

 

[טללי בוקר]

לא מתחייב

זה דבר ששמעתי אגב אורחא בדיון טלויזיוני. לא ממש מקור בדוק לנושאים אלה.

 

[hillelg]

הכוונה היא כנראה

לעשרה בטבת.

 

[שבולת ירוקת העין]

../images/Emo6.gif

אם זה נכון זו דוגמה נפלאה להוצא מהקשרו ואולי הכוונה היא ליום העצמאות?

 

[תּמר]

עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי

והחרדים מחשיבים אותו גם כתחליף ליום השואה, מכיוון שבניסן לא מתאבלים. לכן זה לא ממש הוצא מהקשרו.

 

[שבולת ירוקת העין]

לא הבנת אותי

התכוונתי ב"הוצא מהקשרו" להשתלשלות הכרונולוגית שהתבלבלה. ושוב, אם זה באמת מה שאליו התכוון טל - עשרה בטבת היה יום צום עוד הרבה לפני השואה, כך שהתענית ביום הזה אינה קשורה, לפחות לא מלכתחילה, לקישור שנעשה לו בדורנו עם השואה

 

[טללי בוקר]

אמנם לא לזאת כיוונתי מלכתחילה

אבל גם זה יכול להיכנס לקטגוריה שזכתה לכינוי "הוצא מהקשרו": חגים וימי זיכרון מאבדים משמעויות מקוריות, מקבלים משמעויות חדשות ואין בכך כל פסול.

 

[תּמר]

למדתי פעם מהרב יואל בן-נון

שלכל מועד יהודי, יש *גם* משמעות חקלאית, והמועד חוגג גם את זה (אבל נראה לי שבשבירה של הקטע החקלאי, שלא יהיה כמו עבודת אדמה בלבד. אני לא ממש בקיאה בפרטים). מעניין לראות שגם חנוכה, שאינו מועד מקראי, נחגג בתקופת מסיק הזיתים.

 

[צימעס]

חנוכה? זיתים? לא כל כך.

לדעתי, יש הפרש של כחודש ביניהם.

 

[תּמר]

ההבדל הוא בערך שבוע

לפחות לפי דברי הרב יואל בן-נון. לכן היה צורך בנס - משום שלא היה שמן מוכן. לאחר שמונה ימים, הגיע השמן הראשון. דרך אגב, יוכלים להיות הבדלים של כמה שבועות בין אזור לאזור בארץ, בגלל הבדלי אקלים/טמפרטורה.

 

[טללי בוקר]

חג השבועות המוצא מהקשרו

קישור לאתר של מט"ח: "התהליך הסתיים כאשר חג השבועות ספג את המשמעות של זכר למתן תורה. יש הסבורים שכל התהליך מלמד על ערעור מטענם החקלאי של הרגלים בימי גלות בבל. אבל צריך לזכור שימיה של הגלות היו קצרים יחסית, ואילו חשיבותם של הרגלים לגבי מחזור השנה החקלאית היתה ללא ספק מורגשת בכל מקום בימי בית-שני. לפיכך מוטב לומר שחג השבועות קיבל את משמעו כחג מתן תורה כתוצאה של גיבוש היהדות והתמקדותה מסביב לתודעה הלאומית ההיסטורית. ונראה לומר שגיבוש זה החל בימי בית-ראשון ונסתיים בראשית ימי בית-שני" באתר Kosherdelight: "כבר בימי התלמוד ראו אבותינו בחג השבועות לא רק חג מחגי הטבע, אלא גם חג הקשור למאורע ההיסטורי הגדול בחיי עם ישראל: קבלת התורה על ידי האומה לרגלי הר סיני. מכאן, "יום חג של שבועות-זמן מתן תורתנו". בימי גלותו, בהיותו מרוחק מארצו ומנותק מאדמתו, לא יכול היה העם לחוג את חג השבועות אלא כיום מתן התורה. שבתה שמחת הקציר ובטל יום הביכורים ונשאר רק זכרון הגדודים במדבר וקבל התורה" יש המון קישורים בנושא ואין לי זמן לעבור על כולם. בחרתי בשניים הראשונים רק בשביל להבהיר את העובדה שמתן משמעויות חדשות לחגים הוא דבר נפוץ שנעשה גם ביהדות (וגם בנצרות שניכסה לעצמה את חג ה-24 בדצמבר). חג הביכורים החקלאי קיבל משמעות דתית, והפסח הדתי קיבל משמעות של דאחקות. כך נוהג עולם מימים ימימה.