אני רק תשובה...
אצלי זה היה קצת אחרת. אני הדרכתי "אוף דה רקורד", כלומר, הדרכתי רכיבה בקייטנות (בעיקר לונג'ים), החלפתי מדי פעם מדריכים עצלנים, והייתי עוזרת לכל מיני תלמידים פנסיונים בלי יותר מדי ידע, סתם כי הם בקשו עצה.
אבל!
אני כבר מראש הייתי רוכבת יחסית עם הרבה רקע וידע. ועברתי לא מעט מדריכים , חלקם טובים מאוד חלקם פחות וחלקם, השתיקה יפה להם...
לגבי הדרכת ילדים קטנים, גדולים, וכל מיני ירקות, אצלי זה פחד הבמה שלי שהיה עוצר בעדי, בעיקר מול ההורים, (עד היום השיעור הראשון עם תלמיד מתחיל אוקוורד, ואחרי כמה דקות אני מצליחה לזרום...)
אבל גם אחרי הראשון, (כיון שהיה לי נסיון, ואני מודה על כך), יכלתי להדריך בלב שלם.
אגב, אני הצעתי לבנות אצלנו בחווה, לפני שהם עשו את הקורס, להדריך תחתי. כלומר, להכין מערכי שיעור, להעביר חלק מהשיעור, ללמד תרגילים שונים...
הייתי מבקשת מהתלמיד או מההורה רשות, מסבירה לו שככה לומדים, ושאני שם כל רגע (ולא, לא הייתי יושבת על הגדר ונחה, אלא נמצאת בפוקוס גם על המתלמד וגם על התלמיד), וזו הדרך היחידה לקבל באמת נסיון, שכדי שהיא תצא מהקורס עם יכולת להדריך ומספיק בטחון, היא צריכה להשתפשף אצלנו
ואם פותחת השרשור הייתה אינגלישית, הייתי בכיך מציעה לה לבוא להשתפשף אצלנו...
אבל זה רק יבלבל אותה להתעסק עם אינגליש עכשיו.
אני בעד שכל תלמיד שמסיים קורס יצטרף להדריך איקס שעות תחת מדריך ותיק (בלי לזרוק זין).
אותם מדריכים יצטרכו לתת חוו"ד ולהיות בקשר עם המכללה, ורק בסוף אותם X שעות, הם יגשו למבחן הדרכה, למגוון רחב של שיעורים.
אבל. זו רק אני...