עכשיו הרמת לי להנחתה
בעוד "חטאים" חילוניים כאלה צריכים לחפש עם זכוכית מגדלת, הרי מאמרים מנקודת השקפה אמונית, המניחה כמובן מאליה את האמת המוחלטת במקרא, מצויים למכהיר באתר אימגו למשל
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/nissim36.html הנה ציטוט, שכמותו יש בלי סוף, ואף אחד לא חושב לצנזר אותו :"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בפרשת השבוע אנו קוראים על המכות האחרונות אשר הכה ה' את מצרים, ועל יציאת מצרים בפועל. הנה תיאור המכה האחרונה: (שמות יב) כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה. ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם; כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת. לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה', כְּדַבֶּרְכֶם. לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי. על הנחות היסוד השונות בין משה לבין פרעה, עמדנו בהזדמנות קודמת; פרעה חשב שהוא מנהל את העולם בעוד משה בא ומדבר בשם ה' שהוא האלוקים, והוא המנהל את העולם. עכשיו, גם פרעה מודה כי 'ה' הוא האלוקים' ומבין סוף סוף שמוטב לו להכנע מפניו, אבל לא פרעה מעניין אותנו כעת. אותנו מעניין מה שקורה איתנו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מפרשת השבוע אודות מצבנו כיום. האם ניתן להיעזר בפרשת השבוע לזיהוי השורש הנגוע, ובעיקר לריפויו? אשתקד עמדנו על כך שיציאת מצרים מהווה חוויה מכוננת בתולדותינו; אשר על כן, במצוות רבות אנו זוכרים ומזכירים את יציאת מצרים. המעניין הוא שכבר בפרשה שלנו, עוד בטרם נסתיים סופית העימות עם פרעה וחילו בים סוף, מופיעה המצווה להשתמש ביציאת מצרים כמוטיב מרכזי בחינוך הילדים. וזה מופיע פעמיים באותו הפרק: (שמות יג) ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר; בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. קצת מוזר הרעיון הזה, לחנך את הילדים על הנחת יסוד שנגזרת מן העובדה ש-"עבדים היינו לפרעה במצרים". אולי אם נתבונן בפסוקים אלו, נבין את הרעיון. מה פירוש בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי? ובאילו נסיבות יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת? וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם כל פרט מבני ישראל, כדי לזכות לצאת ממצרים, היה חייב לקיים שתי מצוות: קרבן פסח וברית מילה. משה מעביר הוראות אלו לבני ישראל כרוחן וכלשונן, ולסיום הוא אומר להם: (שמות יב) כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. כו וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם. כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; (...) הוראות אלו נאמרות לעם זמן קצר לפני שהתחוללה מכת בכורות; כבר בשלב זה, עוד בטרם יצאנו ממצרים, משה מורה לנו להפנים את המסר ולשמר אותו לדורות; לא בכוחנו יצאנו ממצרים וגם לא בכוחנו נכבוש את הארץ. ה', הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. זוהי הנחת היסוד הנלמדת מפרשת השבוע שלנו, ועל הנחת יסוד זו, אנחנו אמורים לבנות את מערכת החינוך שלנו. ותגובת העם – (...) וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. כעת, אם נחזור למה שפתחנו בו – האם יש קשר בין הנחת היסוד של היהודים החיים במדינת ישראל, לבין חוויית היסוד של עם ישראל – יציאת מצרים בכוחו של ה' יתברך, ולא בכוחנו אנו? ואותה שאלה נשאלת לגבי התכלית שלנו פה בארץ חמדת; האם יש בכלל תכלית? מישהו מוכן לספר לח"מ, מהי אותה תכלית? האמת, כשם ששימוש במונחים כאלה ואחרים מלמד על הנחת היסוד של המשתמש באותם מונחים, כך מעשים או תכניות מלמדים על הנחות היסוד של המתכננים, ועוד יותר מן המונחים. הנחת היסוד של מקימי המדינה היתה התנתקות מתורה ומצוות. אלה דברים שמתאימים לגולה, אמרו; שם, בין גויים, המצוות עזרו ליהודים לשרוד. פה בארץ – זה מיותר, אמרו. ועשו. כעת הגענו אל התכלית; כעת מתנתקים גם מהארץ. אבל כאמור, הכל מתחיל בהנחות היסוד ובחינוך שהושתת על אותן הנחות יסוד. הגיע הזמן שנתפקח, כי חפצי חיים אנו."
