זה בדיוק ההבדל ביני לבין חברי לכתה
בתיכון. אני למדתי במסלול הביולוגי. מאז חלפו 24 שנים (אתמול מלאו לי 42
). רוב החברים בכתה (בעצם כולם) לא ניסו כמעט להבין את החומר הנלמד, גם במתמטיקה ובמקצועות המדעיים, רק שיננו הכל בע"פ. אני בשום מקצוע לא הסתפקתי בשינון, ובלשון, מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה פיסיקה לא שיננתי ממש כלום, גם לא תרגלתי הרבה - רק חשבתי והשתדלתי להבין הכל. התוצאה. בלשון הוצאתי 98 בבגרות (משוקלל עם המגן), בכלל ללא למידה, ללא קנית ספרים וללא הכנת שיעורי בית - הציון הגבוה ביותר בגמנסיה. במתמטיקה, 4 יחידות, 80 בבגרות, וכך גם בביולוגיה (אחרי שאבדו לי את ציון המעבדה ונתנו לי במקומו אפס שהוכנס לממוצע), כימיה ופיסיקה ציונים מעט נמוכים יותר. כלומר בארבעת המקצועות הללו, מרבית חברי לכתה הצליחו הרבה יותר ממני. אבל ... שבוע לאחר מבחני הבגרות הם כבר לא ידעו כלום ממה שלמדנו, והיום רק מי מהם שלמדו את זה באוניברסיטה יודעים את החומר. לעומתם ... אני ... יודעת עד היום את מרבית החומר שלמדנו, למרות שאין לי תואר אקדימי. לכן אני מתנגד לשינון במקצועות הריאלים