1. את טוענת דבר כזה:
"הקריטריון לקביעת מעמד מוסרי היא היכולת להפגע במידה ולא ניתן כזה." כדאי לנסח את המשפט האחרון מחדש; בצורה הנוכחית הוא לא כל כך ברור. אניח כאן כי התכוונת לעקרון הבא: "בהעדר עקרון מוסרי אחר שחל על המקרה שאותו אנחנו בודקים, יש לפעול לפי העקרון הבא: יש להימנע מגרימת סבל לכל יצור שמסוגל לחוש כאב." אם לזה התכוונת, השאלה המתבקשת היא: מי אמר? חוץ מזה, מי אמר שאין עקרונות מוסריים שדוחים את העקרון שלך במגוון גדול של מקרים? אני, למשל, חושב שזכותי, כבן אדם, לדוג דגים בים (ולא אכפת לי אם יש או אין עקרונות מופשטים ונעלים שמהם נגזרת הזכות הזו), גם אם לדגים זה קצת לא נעים. 2. הנקודה המרכזית שלי הייתה כזו: מכיוון שאנחנו לא רוצים לתת שורה אינסופית של נימוקים, או נימוקים מעגליים, מתישהו נצטרך להגיע לעקרונות, מוסכמות או כללים (ההבדלים ביניהם, אם יש כאלה, לא כל כך חשובים לי כאן) שאותם אנחנו מקבלים ללא נימוק. במלים אחרות: "משחק הנימוקים" חייב לעצור איפשהו. אני בחרתי לעצור בעקרון שקובע כי הרג חיות למאכל הוא בסדר, וטיפול דומה בבני אדם הוא דבר רע. לא גזרתי את העקרון הזה מעקרונות בסיסיים ומופשטים יותר, ואין לי שום צורך לעשות דבר כזה. אם מישהו אחר מרגיש צורך להעמיד את הכללים/עקרונות המוסריים שלו על עקרונות מוסריים בסיסיים יותר - אין לי בעיה עם זה. הנקודה היא שלא חייבים לעשות את זה. כל אחד עוצר את הנימוקים שלו במקום אחר. 3. את מתבלבלת בין "מנומק ולא-שרירותי" לבין "נכון" (נראה לי שמהסיבה הזו את מפרשת את העמדה שלי כהכרה בכך שאת צודקת). זו טעות. כדי להבין את זה, שימי לב לכך שגם אצלך - את העקרונות הבסיסיים ביותר, אלה שאותם את כבר לא מנמקת, את העקרונות האלה את מקבלת כנכונים למרות שהם לא מנומקים. אם לחזור לדימוי הפירמידה שלך: בסיס הפירמידה אינו מנומק, למרות שאת מקבלת אותו כנכון (ועליו את בונה את כל השאר). עכשיו, הנקודה שלי היא כזו: את אותו סוג הצדקה שאת נותנת לבסיס הפירמידה שלך (משהו בסגנון "ברור שזה נכון, וזהו"), את אותו סוג הצדקה אני נותן ישירות לעקרונות המוסריים שמעניינים אותי. אני חושב שהם נכונים (ואני רחוק מאוד מלומר דברים בנוסח "את צודקת אבל אני מעדיף להתעלם"), למרות שאין לי שום צורך לנמק אותם (כמו שלך אין צורך או יכולת לנמק את העקרונות הבסיסיים ביותר שלך). 4. בניגוד למה שאת טוענת, התייחסות למוסר באופן שתיארתי לא חייבת להוביל לחברה שבה כל אחד יכול לפגוע בכל אחד אחר. אם השיפוטים המוסריים של בני אדם שונים מתלכדים זה עם זה, אז אפשר להסתדר יופי גם ללא "פירמידות נימוקים". (למעשה, נדמה לי שזה המצב בפועל: רוב בני האדם לא עסוקים יותר מדי בהצדקת השיפוטים המוסריים שלהם, ופשוט עושים את מה שנראה להם ראוי, וזה לא הפך את כולם למפלצות פסיכופטיות.) דבר נוסף: העובדה שמישהו מנמק את שיפוטיו המוסריים בעזרת עקרונות תיאורטיים מופשטים בכלל לא מבטיחה שהוא ינהג בצורה שהיינו קוראים לה, אינטואיטיבית, "מוסרית" ו"טובה". אני יכול להפנות אותך בעניין הזה לאי אילו פושעי מלחמה שנשפטו עקב פעליהם במלה"ע II ולהיכרות שלהם עם תורת המוסר של קאנט. 5. אני לא בטוח שהבנת את כוונתי בדוגמת ההרעלה. אולי לא ניסחתי אותה כמו שצריך. הרעיון לא היה להשוות את מידת הצער שיגרם לך עקב הרעלת עכבר להרעלת ילד, אלא להסב את תשומת הלב לשיפוט המוסרי הבא (שלרוב האנשים נראה טבעי מאוד): להרעיל ילדים זה (לכל הפחות) הרבה יותר רע מלהרעיל עכברים. את הדוגמא הזו נתתי כדי להדגיש את האבסורדיות של המסקנה שלך ("אין הבדל בין רצח אדם ל[רצח] עכבר".)