אני חושש שלא הבנת חלקים גדולים
מאוד ממה שכתבתי. 1. בשום מקום לא ניסיתי לנמק את הטענה הבסיסית שלי (שאין להחיל את אותם כללים מוסריים על בני-אדם ועל חיות) בעזרת הטענה הזו עצמה. אתה צריך להבדיל בין שני דברים שונים: א. ניסיון לנמק טענה מסויימת בעזרת אותה טענה. (זה כשל של הנחת המבוקש, וזה, כאמור,דבר שלא עשיתי.) ב. קבלת טענה או עקרון בסיסי מסויים ללא נימוק, למשל - מכיוון שהוא ברור לך מאליו. זה מה שעשיתי עם הטענה הבסיסית שלי, וכפי שהסברתי בהודעות קודמות - זה דבר שגם אתה חייב לעשות בשלב כלשהו (אם אתה לא רוצה לתת נימוקים מעגליים או סדרה אינסופית של נימוקים). 2. אם מה שאתה טוען זה שהאינטואיציות והשכל הישר שלנו עלולים להטעות, אז ברור שאתה צודק בכך. אבל שים לב לנקודות הבאות: א. בשורה התחתונה, האינטואיציה והשכל הישר הם כל מה שיש לנו. נימוקים יכולים להסתמך על נימוקים אחרים, אבל כמו שהסברתי לך כבר - מתישהו מגיעים לטענות בסיסיות שאותן אנחנו לא מנמקים. את הטענות האלה אתה יכול לקבל רק בהסתמך על אינטואיציה. כמו כן, אתה מסתמך על השכל הישר / אינטואיציה שלך כדי לזהות נימוקים טובים ולהבין שהם מראים שטענות מסויימות הן נכונות. בסופו של דבר, אין תחליף לשכל הישר. ככה זה בחיים. ב. מכך שהאינטואיציות שלנו עלולות להטעות לא נובע שאני טועה. למעשה, גם לא נובע שהעמדה שלך עדיפה במשהו על-פני העמדה שלי. זאת מכיוון שהעמדה הבסיסית שלך נשענת אך ורק על אינטואיציה, ממש כמו העמדה הבסיסית שלי. 3. גם כאן אתה מפספס. לא ניסיתי לטעון שכל מה שמקבל מעמד של חוק הוא נכון מבחינה מוסרית. מה שניסיתי להראות לך זה שהעמדה שלי היא העמדה המקובלת על רוב בני האדם. המצב במערכת המשפטית משקף את העובדה הזו. יתכן מאוד שהרבה שיפוטים מוסריים הם תלויי-תרבות. ובתרבות שלנו, העמדה שלי היא העמדה המקובלת. המצב כאן הוא כזה: אנשי "זכויות בעלי-החיים" מבקשים לייצר שינוי תרבותי, ולהחליף את העקרונות המוסריים המקובלים בעקרונות מוסריים אחרים. העובדה הזו, כשעצמה, עדיין אינה הבעיה הגדולה בעיני. הבעיה הגדולה היא שהשינוי המוצע מוצג כדבר שניתן להצדקה רציונלית מוחלטת, בהסתמך על עקרונות שכולנו מקבלים. לדעתי, זה פשוט שקר. למרות הצורה שבה הדברים מוצגים, למעשה - השינוי המוסרי המוצע לא מסתמך על נימוקים רציונליים ועל עקרונות שכולנו מקבלים, אלא פשוט על אינטואיציות מוסריות מעוותות (במובן של היותן שונות בצורה קיצונית מהאינטואיציות המוסריות של רוב בני-האדם). זה מה שאני מנסה (וגם מצליח, לדעתי) להראות. 4. מה שניסיתי להראות לך בעזרת הדוגמאות שנתתי הוא שההתייחסות השונה (דבר שאתה מכנה "אפליה") לבעלי-חיים שאינם נמנים עם המין הזואולוגי שלך היא דבר טבעי מאוד. התייחסות כזו עומדת בבסיס העמדות המוסריות המקובלות, שמזהות הבדל תהומי בין הרג של בעלי-חיים לבין הרג של בני-אדם. ההתייחסות הזו היא עניין טבעי ומקובל. במסגרתה התפתחו העקרונות המוסריים המקובלים על רוב בני-האדם בתרבות שלנו. אתה מעלה טענות קיצוניות ומשונות מאוד, כולל הטענה ש"מערכת המשפט נכתבה ע"י אנשים גזעניים אשר מפלים בין בע"ח לבני אדם...". כפי שכבר ציינתי - הקביעות הביזאריות האלה אינן נשענות על טיעונים טובים, אלא אך ורק על אינטואיציות מוסריות מעוותות. ועכשיו, דקה של פסיכולוגיה בגרוש: אם אתה שואל אותי, הסיבה להתעוררותן של אינטואיציות מוסריות כמו שלך היא הניתוק של בני האדם מהטבע ("טבע" במובן של מה שאינו אנושי או מיוצר על-ידי בני-אדם). הקשר העיקרי שיש היום לחלק גדול מהילדים עם חיות הוא דרך סיפורים וסרטים שרוויים בהאנשה (ייחוס תכונות אנושיות לבעלי-חיים). לפני שניים שלושה דורות היה ברור לכולם שדג זה דבר שדגים ואוכלים, ואם מישהו היה מאשים דייגים ברצח עם - הוא היה נחשב לכל היותר תמהוני. אבל היום, כשחלק גדול מהילדים מכירים את דג השושנון אך ורק מסרטים על אבא-דג שיוצא לחפש את הבן האובד שלו ("מחפשים את נמו", או איך שזה לא נקרא), כשזה מה שקורה - העניינים מתחילים להשתבש אצל חלק מבני-האדם.
