ותשובה אחרת
עם היד על הלב, פוליטיקה אינה מקום טהור. לפוליטיקה באים אנשים עם אגו וכוחניות. כולם ללא יוצא מהכלל, מי יותר מי פחות. יש פתגם שאומר שהאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. הכל שאלה של זוית המבט, ושל גובה ההתלהמות. פורז ניהל את המפלגה בריכוזיות. אם תסתכלי מסביב כך מתנהלות כל המפלגות. זה טבע הפוליטיקה. יש לזכור כי כוחו של אחד נגזר מחולשתו של השני. מה שנעשה היה לפי תקנון שעבר ברוב של שני שליש. אם להלין זה קודם כל על חברי המועצה. ויש לזכור שלמרות תאוריו קורעי הלב של איתי, לא כל מה שנעשה היה רע. "אבל באמת, אי אפשר להשיג בתרגיל כזה או אחר רוב של 2/3?" - רוב הוא רוב, ולא תרגיל. איש לא טען לרמאות כלשהי. תבחני את שקרה אחרי המהפך, ותראי שקרו בדיוק אותם דברים, רק תחת תרוץ של שעת חרום, כלומר, הצורך מכשיר את המעשה. אם קיים צורך או לא? זה כבר עניין של דעה, זה כבר עניין של השתייכות מחנאית. כל אותו זמן שלוינטל תקף את חוסר הדמוקרטיה מצד פורז, איך התנהל מחנהו שלו? כלום הוא נבחר לתפקיד? כלום הייתה דמוקרטיה במחנהו? או שמספר קטן של מקורבים ניהלו את הקבוצה בשיטת מועצת חכמים, ואחריהם הלכו קבוצת אומרי אמן. מה ההבדל? בקיצור, תקופה ארוכה של דה-לגיטימציה של פורז לבסוף עשתה את שלה, אך כעסי הוא שכל המתקיפים בשם הדמוקרטיה והצדק לא לקחו בחשבון שבעיני הציבור הרחב, זה שלא מעורב במאבקי הפנים, טומי ופורז זוהו עם שינוי, ודה-לגיטימציה שלהם השליכה על דעת הציבור על המפלגה, בייחוד שהדברים נאמרו מבית. כמה זה תרם לירידת שינוי, מי יודע? ביקשת וקיבלת דברים מהלב.