להפסיק לפחד לגעת

[Le Fay]

איש יקר, שאלה לי אליך:

למה אתה לוקח את כל האחריות על עצמך? לה אין ידיים? בחורה חילונית, בריאה, בשנות העשרים, שלא יודעת לגעת? היא פוחדת להתקרב? למי יש סבלנות למעוכבת כזאת? התשובה היא, כנראה: לאנשים שמבינים שאחרים יכולים להיות נבוכים לא פחות מהם. לא ככה?

 

[מחממנוע]

זה לא ככה. לא פשוט בכלל

אתה נתפס בעיני אחרים כשם שאתה מציג את עצמך, ואם תשדר לחץ גם אחרים יסוגו ממך, מה שיגביר את חששותיך ואי הנוחות, ומה שיסיים כל פריחת לבלוב וגודע כל עץ רענן. (אחרי שלמדתי את "ספור פשוט" אני ממשיל הכל לבלומה והירשל, והרגע הגורלי האינטימי בחדר, כשהירשל במקום לחבק את בלומה נזכר במעשה דרבי מתיא בן חרש, ובלומה פירשה את הססנותו כחוסר רצון בה, ופרשה ממנו) יש בספקות האלו כוח להרוס במקרה דנן, יתר על מה שאילו היו מועילים בשתות. אני נגרר לכל מיני סיפורים שמצד אחד אני רוצה להדגים ומצד שני לא רוצה לחשוף את עצמי, אבל אני חש כי הדבר הזה כל כך בעוכרי, עד כי הוא גורם לי לשגעון. כשאתה רוצה לגעת, ורוצה, ורוצה, ולא נוגע בסוף הרי אתה נשאר עם פה פעור וקשה למצוא דבר שיסגור את החלל שנוצר. כשאתה רוצה אותה, את משוש חייך, אפילו לעת מצוא, ואתה לא מסוגל להביע את רגשותיך (אם באומר וקל וחומר במגע), ולא מסוגל להפיל אותה ברשתך אחרי שהיא לכדה אותך, קשה לצאת מהמלכודת הזו, סבך מרושת שנהפך לפקעת תייל. וזה כואב... כמו שרק שתיקת גבר פצוע יודעת לשתוק.

 

[Le Fay]

ברוב המקרים זה כן פשוט, כל עוד

לא מסבכים את זה. ככלל, כשמישהו מנסה להתקרב ואני לא מקלה עליו, זה כי אני לא מעוניינת. בה במידה, כשמנסה להתקרב למישהו והוא לא מקל עלי, אני מבינה - ובצדק - שהוא לא מעוניין. למעשה זו ההנחה הראשונית שלי, בכל סוג של קשר, ומעדיפה שזו תהיה גם הנחת היסוד של האחרים כלפי. זו תמיד הפתעה לגלות שאנשים כן מוכנים להתחבר, ואם הם במקרה רוצים מהחברוּת הזאת בדיוק מה שאתה רוצה ממנה - בכלל נפלת על הג'קפוט. החיים הם לא סרט אמריקאי, אז זה די נדיר. כל השאר פשרות. כיוון שלא רק בלומה ואוריאל לא מבחינים כשמתחילים איתם, אלא גמני, אני באופן אישי דואגת לומר לאנשים במפורש שאני רוצה בחברתם, וגם באיזה אופן. זה לא מחייב את כולם אבל לי יותר נוח לומר במפורש: אני כאן כי רוצה להיות כאן, ולא צריך למהר כי אני לא הולכת לשומקום אחר. להערכתי גם אחרים מוצאים דרכים לומר את זה, וכשמה שאתה שומע הוא כן מהוסס עם ערימה של תנאים - בעיני זה לא כן אלא 'לא' מנומס או 'לא' ששומר אופציות; גם אם אתמול או לפני שבוע זה היה 'כן' נלהב, כי אנשים לא חייבים להישאר באתמול שלהם. הדרך להשאיר את הדברים פשוטים היא, לדעתי, לנהל את הדיאלוג עם האחרים - כאן ועכשיו ולא על סמך פעם, ואיתם ולא עם עצמך. כי כשכל האקשן מתנהל בינך לבין עצמך, האחרים בסביבתך מקבלים את הרושם (המוצדק) שהם מיותרים שם. בקיצור, אם יש משהו שהורג מגע, זה הנוהג של כל כך הרבה אנשים להשאיר את האחרים במעמד של תפאורה: אולי 'פרופ' נחשק, אבל עדיין אביזר במה.

 

[מחממנוע]

דמייני.. לך מצב

שהמון אנשים מתיחסים אילך בחביות, ואת לא יודעת איך לפרש זאת. האם הם חפצים בקרבתך או כי הם סתם נחמדים? התלבטתי הרבה בזאת, והסתבר לי מאנשים ששהיתי בסביבתם פרק זמן, ע"י מידע שאספתי שהם חיבבו אותי באמת. אבל השאלה המתסבכת היא כשנשים פותחים אתך בשיחה, והיא נחמדה, ואפילו תוך כדי כשמוזכר מקום מגוריהם הם מזמינים אותך לבקר שם. למה הם מתכוונים? ברור שאם היית מפתח זאת באותו רגע, אז היה הכל מובן כי היית ממשיך לפשט את השיחה, אבל לפעמים קורה שאתה לא שם לב לדברים כל כך, אתה מבולבל, וכשלעצמך לא יודע איך לאכול את זה שאתה מוקף בבני אנוש ולא מחשבים, כן, לא לכולם עומד הנסיון ונזקפת הזכות של חדות המחשבה. יש גם צעירים. "אוכלי סרטים" (תרתי ותלתי משמע)

 

[shir700]

למה?

למה לא להסביר את עצמך? למה לא להיות ישיר? למה צריך את דו המשמעות, את ערפול המילים? למה לא לבוא ולהגיד "אני לא יודע. לא יודע מתי ואיך ואיפה לגעת בך, אבל אני רוצה. תעזרי לי בבקשה"? למי יש סבלנות למשחקים ולדו משמעויות או רוב משמעויות או חוסר ידיעה?- זה לא מעייף נורא? אני חושבת, ואולי דעתי היא לא כדעת הרוב, שהישירות מקומה בסיטואציות הכי אינטימיות שיש. אני יודעת, שחוסר היכולת האישית שלי "לשחק את המשחק" הזיקה לי לא פעם ולא פעמיים- כי הרי בחורים לא כל כך יודעים איך לאכול בחורה שאומרת להם: "אני רוצה לשכב איתך" או "אני מעוניינת בך"- סתם כך, בלי רמיזות- הצהרת כוונות טהורה. אבל במקביל אני יודעת שהייתי מעריכה מאוד בן אדם, שאפילו בסיטואציה שהשתיקה יפה לה, היה בא ואומר: "תראי, אני תקוע. לא יודע מה לעשות איתך" במקום לנסות להתחמק או סתם לשתוק. בעיני, להסביר בדיבור בסיטואציה הזו זה בדיוק ההפך ממה שתיארת- זה כמו להוסיף את הסכין למזלג, לפתוח כפתור במכנס אחרי החמין, להישען אחורה ולגלות את המשענת, או להעלות את הראש לרגע מעל המים ולקחת נשימה. תחשוב על זה- מי שמתקשה בדיבור או בשמיעה נעזר בידיים, אז למה מי שמתקשה במגע לא יעזר בדיבור? {נכון, לא תכננתי לכתוב בפורום הזה שוב, אבל שאבת אותי פנימה

}